חקר ביצועים: השבוע של נוביצקי ושל פישר

נוביצקי: עזבו אותו מביזנס

לברון ג'יימס, הכוכב הגדול של מיאמי היט, הוא כדורסלן מעולה. כל דאנק שלו הוא הצהרה גופנית שמדובר בשחקן הטוב ביותר על המגרש. אבל יותר מכך, הוא מכונת עסקים משומנת, סטייל ג'יי.זי - שחור, מוכשר, מגניב ובעל שאיפות. אייקון, מרופד בחסויות ובחוזים, אפילו מחזיק חלק מליברפול. בסדרת הגמר של ה־NBA, שהסתיימה השבוע, ניצב מולו הכוכב הגדול של דאלאס מאבריקס - גרמני עם תסרוקת מוזרה, מבטא כבד וסגנון משחק מיושן. אפילו אין לו סוכן או מנהל. אבל יש לו מאמן אישי שעבד איתו כל השנה כדי להפוך אותו לכדורסלן טוב יותר. חוזים? פרסום? עסקים חובקי עולם? לא, תודה. נוביצקי פשוט רוצה להיות הכי טוב שהוא יכול. זו בהחלט גישה מרעננת.

(אוריאל דסקל)

פסברג טובה למשק הישראלי

מקסין פסברג | צילום: ישראל הדרי

אינטל רוצה להשקיע 5 מיליארד דולר בישראל, אבל היא רוצה גם מענק של 600 מיליון דולר. הפקידים מזועזעים, הפופוליזם חוגג, הדגל של השמירה על הקופה הציבורית נשלף מהנפטלין, והמשחק המקדים מתחיל. כל צד כבר יודע את תפקידו המוכר - הפקידים רוצים מפעל בצפון, אינטל רוצה בקריית גת. מפעל נוסף של אינטל בצפון הוא מטרה ראויה, אבל הפעם מדובר בסיכון שלא כדאי להשתעשע בו יותר מדי. השקעה של 5 מיליארד דולר טובה למשק הישראלי גם אם היא נעשית על מגדל עזריאלי, והיא בוודאי טובה כשהיא ממשיכה את ההצלחה של המפעל בקריית גת ואת הדחיפה שנתן ליישובים בדרום. לכן צריך להתווכח עם מנכ"לית אינטל מקסין פסברג על כל שקל של מענק או הטבה, אבל צריך גם לוודא שבסוף, איפה שזה לא יהיה, יקום כאן מפעל חדש.

(גולן פרידנפלד)

ברוניצקי ומלכודת הזהב

ליהודית ויהודה ברוניצקי יש בעיה. תחילת פירעון הלוואת הענק לבנק הפועלים מתקרבת, וההפסדים הכבדים של אורמת אינם מאפשרים את הגברת זרם הדיבידנדים. במילים אחרות - אין להם איך לשלם. את החולשה הזאת זיהה יו"ר קרן פימי ישי דוידי, מהמשקיעים האקטיביים בשוק, שיושב על הר של מיליארדי שקלים, במזומן. דוידי הסכים להלוות להם 100 מיליון דולר, ולקבל בהמשך 10% ממניות אורמת, מתוך ה־35% של הברוניצקים. החוזה עדיין לא נחתם, אבל מי שעוקב אחר דוידי יודע כי הוא אינו משקיע שיסתפק בייצוג שולי בדירקטוריון. הוא ירצה כוח, השפעה, אולי אף את תפקיד היו"ר. במקרה כזה המנכ"לית יהודית, שהתרגלה לדירקטוריון אוהד בראשות הבעל, תיאלץ להתמודד עם מציאות חדשה, שבה הסיסמה הקדושה היא השורה התחתונה. ככה זה, כמו בסיפור ההוא על הציפור בשלג: לא כל מי שמוציא אותך מהחרא באמת רוצה בטובתך.

(עומרי כהן)

וינרוט מוציא נבזות מהפרקליטות

יעקב וינרוט | צילום: אוראל כהן

שתי רגליים היו לתזת השוחד של עו"ד יעקב וינרוט, על פי הפרקליטות: שכר הטרחה המופחת, והטענה כי שוקי ויטה טיפל בלקוחות של וינרוט במקביל לטיפול של וינרוט בויטה. הרגל הראשונה קרסה - 20 אלף שקל לדיון אחד בבית הדין לעבודה הוא סכום סביר. וחוץ מזה, וינרוט הציג עשרות אנשי ציבור, ובהם שופטים ופרקליטים, שקיבלו יחס דומה. התביעה, מצדה, רומזת שכולם מושחתים. לזרוק בוץ ערטילאי על אישי ציבור ועל הסנגורים הבכירים שמטפלים בהם בניסיון להציל את הטיעון הקורס זו נבזות מרושעת. לנצל את שלב הסיכומים בבית המשפט כדי לעשות זאת - זה כבר חמור מאוד. משפט פלילי צריך להתמקד בראיות, לא בראיית עולם. אם הם כל כך מוטרדים משכר הטרחה של אנשי הציבור, שיאפשרו להם לקבל את שירותי הסנגוריה הציבורית או שיקבעו תעריף מינימלי. רק שיוציאו את הדיון הזה מההיכל.

(משה גורלי)

גרליץ שקע ברוע של ההייטק

ההייטק נתפס תמיד כענף נקי יחסית. בלי כרישים וטינופות, עם פרגון ושיתוף פעולה. אבל התגובות שנרשמו השבוע למכירת נס טכנולוגיות חושפות את הפרצוף האמיתי של התעשייה הזו ומציפות רוע שכנראה קיים מתחת לפני השטח גם בשאר הזמן. מיד אחרי ההודעה על מכירת החברה בראשות המנכ"ל שכי גרליץ המתחרים של נס יצאו לתקשורת בזה אחר זה והחלו להדליף על רה־ארגון, על חטיבה של החברה שעומדת למכירה, על מנהלים שהולכים הביתה. כמו נשרים שעטים על גווייה, נראה היה שהם פשוט חיכו לרגע שבו יוכלו ליהנות מטעמה של השמחה לאיד. לא ברור מה יש בנס שמוציא את היחס הזה, אבל בהחלט ברור שהחנונים האלה לא נחמדים כמו שחשבנו.

(מאיר אורבך)

לגארד והמלכוד הפמיניסטי

רק לאחרונה אמרה כריסטין לגארד, בראיון ל"אינדיפנדנט" הבריטי, כי באופן עקרוני היא מתנגדת לנוכחות של יותר מדי טסטוסטרון בחדר אחד, פשוט משום שלגברים יש נטייה לבזבז זמן יקר על הניסיון להוכיח למי יש חזה שעיר יותר. אלא שעכשיו לגארד, שרת האוצר הראשונה של צרפת, נאלצת להתחכך בלא מעט חזות שעירים, בדרך להיות האשה הראשונה בתפקיד יו"ר קרן המטבע הבינלאומית. מאז סוף מאי היא מנהלת קמפיין אנרגטי בניסיון לזכות בתפקיד, נודדת מסין והודו דרך סעודיה עד ברזיל, מנסה לפצח עוד חומה של הורמונים גבריים ומזכירה כמה הפמיניסטיות צריכות להתכופף בדרך לעוד תקדים.

(תמר טוניק)

פישר פוגע בעדת המעריצים

סטנלי פישר | צילום: עמית שעל

אי אפשר שלא להרגיש קצת מרומים לנוכח החלטתו של סטנלי פישר להתמודד על תפקיד יו"ר קרן המטבע הבינלאומית. אחרי שזכה להערצה כמעט עיוורת, נטולת ביקורת ולעתים אפילו גובלת בהתרפסות מביכה מצד אנשי ממשל ומנהלים בכירים, אפשר היה לצפות ממנו שיתייחס לעדת מעריציו הגדולה בקצת יותר כבוד, ולא יפתיע עם הבשורה בצאת השבת, ובניגוד להצהרותיו המוקדמות בעניין. פישר התנצל והסביר ש"נקרתה בדרכו הזדמנות יוצאת דופן ולא מתוכננת", אבל היי, רגע, מה איתנו? תפקיד ציבורי בכיר כמו נגיד בנק אינו משהו שאדם אמור לעשות עד שנקרית בדרכו הזדמנות אחרת. אפילו במגזר הפרטי לא מקובל לקום וללכת שנה בלבד אחרי שסגרת חוזה לקדנציה נוספת. וכל זה צרם במיוחד לנוכח העובדה שבתוך 48 שעות התברר לנגיד כי מועמדותו נפסלה. לפחות למדנו שפישר הוא אולי כלכלן מוערך, אבל בכל הנוגע לנורמות של אחריות ציבורית, אמון ושקיפות הוא לוקה בחסר אפילו בהשוואה לסטנדרטים הלא גבוהים של ישראל.

(גלית חמי)

אלוהים הרי לא שוכח

יזכרו הבנים הנאמנים והאמיצים, חיילי וחיילות צבא ההגנה לישראל, וכל לוחמי המחתרות וחטיבות הלוחמים במערכות העם, וכל אנשי קהילת המודיעין והביטחון ואנשי המשטרה אשר חירפו נפשם במלחמה על תקומת ישראל, וכל אלה שנרצחו בארץ ומחוצה לה בידי מרצחים מארגוני הטרור, שהרמטכ"ל ה־20 של מדינת ישראל, רב־אלוף בני גנץ, שהופקד על ביטחון מדינת ישראל בשם עם ישראל, חושב משום מה שהכל נעשה למען קדושת השם.

(שאול אמסטרדמסקי)