בנק על המדף: דיסקונט
הסכם העבודה בדיסקונט פותח לברונפמן אופציות חדשות למכירת השליטה בבנק
שנת 2010 היתה אחת השנים הסוערות בתולדות בנק דיסקונט: לתפקיד היו"ר נכנס יוסי בכר, לאחר שקודמו שלמה זהר הודח בסוף 2009 במהלך מכוער של בעלי השליטה, משפחת ברונפמן ורובין שראן; המדינה מכרה את כל אחזקותיה בבנק (25%) בתמורה לכ־1.8 מיליארד שקל; המנכ"ל גיורא עופר הודיע ביולי כי הוא פורש אחרי עשור בתפקיד; ונוסף על כל אלה, דיסקונט נאלץ לטפל בהסתבכות החברה־הבת כאל בתחום הסליקה האינטרנטית.
ב־1 בינואר 2011 נכנס ראובן שפיגל לתפקיד המנכ"ל, ובחמשת החודשים הראשונים לכהונתו שינה דיסקונט מצב צבירה לשקט כמעט מוחלט. השבוע הסתיים השקט הזה, עד כדי כך שנראה כי 2011 עוד עשויה להתברר כשנה לא פחות דרמטית לדיסקונט מאשר 2010.
הבשורה של שפיגל
עם כניסתו לתפקיד הגדיר שפיגל את 2011 כשנה שבה דיסקונט יבצע את כל ההכנות והפעולות שיאפשרו לו לבצע ללא מגבלות את האסטרטגיה שיתווה הדירקטוריון החל משנת 2012. לצורך כך התמקד שפיגל בשתי משימות עיקריות: חיזוק בסיס ההון של דיסקונט, בין השאר באמצעות צמצום מסיבי של נכסי סיכון (דוגמת צמצום ושיפור תיק האשראי); וחשוב מכך - מו"מ אינטנסיבי עם יו"ר ועד העובדים ריקי בכר על הסכם עבודה חדש.
השבוע הסתיים המו"מ עם העובדים בהסכם שמהווה בשורה של ממש עבור דיסקונט, שסובל לאורך שנים מיחסי היעילות הגרועים במערכת הבנקאית. ההסכם כולל תוכנית "פרישה מרצון" של 500 עובדים, והחלת הסכם העסקה נפרד, הכולל תקרות שכר, לעובדים חדשים שייקלטו החל מ־2012. מי שעשויים ליהנות מההסכם החדש הם בעלי השליטה, שייתכן ויממשו את אחזקתם בבנק במחיר גבוה יותר מכפי שניתן היה לצפות בעבר.
לא התפרסמו תגובות לכתיבת תגובה