בחדרים שונים לאורך רחוב קפלן בירושלים, בקריית הממשלה, יושבים להם פקידים אנונימיים שמשפיעים במידה רבה על החיים של כלל הציבור בישראל. יצחק בן דוד, סמנכ"ל בכיר לסחר חוץ במשרד החקלאות, הוא האיש עם היד על הקוטג'. הוא האחראי מטעם המשרד על ועדת המחירים, וככזה הוא האיש שבאופן פורמלי הוציא את הקוטג' מרשימת המוצרים בפיקוח ביולי 2006.
בדיון שנערך בוועדה לביקורת המדינה בנובמבר האחרון, חשף בן דוד את אחורי הקלעים שהובילו לבסוף למחאת הקוטג' שהתפרצה בשבוע האחרון, ושרטט את יחסי הכוחות הפוליטיים במגרש הציבורי־עסקי הזה. "למשטר תכנון החלב של מדינת ישראל יש מטרה כפולה: להבטיח אספקה רציפה ומגוונת של מוצרי חלב לאוכלוסייה; וליישם את מדיניות הפריסה ההתיישבותית של משרד החקלאות, לשמר את המרחבים הפתוחים ולאפשר קיום אוכלוסייה יצרנית באזורי הפריפריה בעיקר ולאורך הגבולות", סיפר בן דוד בדיון.
מי שחושב שהשאיפות הגיאו־פוליטיות של ממשלות ישראל לדורותיהן - ליישב ביהודים את אזורי הספר של המדינה - הזניקו לימים את מחיר הקוטג' בישראל, צודק. והנה, גם בן דוד מודה בכך: "הסיבה שמחירי מוצרי חלב בישראל קצת יותר גבוהים בחלק ממדינות ה־OECD, היא שחומר הגלם שמשמש להכנת מוצרי החלב יקר יותר בגלל מדיניות התכנון של הממשלה. אין ספק שאם המדינה היתה מאפשרת ייצור חלב ברפתות שקרובות למחלבות, מחירי החלב הגולמי בישראל, שהיו משפיעים על המחירים לצרכן, היו נמוכים יותר".
ויש עוד סיבה פוליטית למחיר הגבוה של הקוטג', כפי שמנסח אותה בן דוד: "גם העלות התעשייתית בייצור מוצרי חלב במדינת ישראל גבוהה מעלות הייצור התעשייתית במדינות אחרות. זה נובע בעיקר, ואני אומר את זה באחריות ובידיעה ומבדיקה, מכך שהמחלבות בישראל, בניגוד לרוב המחלבות בעולם, לא עובדות בשבתות ובחגים. יש גם מגבלות של כשרות שגורמות לעליית מחירים. אלה פרמטרים שמייקרים את מוצרי החלב".
"הפיקוח על המחירים הוא לא מטרה, אלא אמצעי, שהיה נכון לתקופה מסוימת", אמר בן דוד בדיון, בסתירה גמורה לדברי שר האוצר יובל שטייניץ לאחרונה. "פיקוח על המחירים הוא גורם שלא מדרבן תחרות, בלשון המעטה. כדי לעודד הגדלת מגוון המוצרים וכניסה של מחלבות חדשות היה מקום לשחרר את חלק מהמוצרים בפיקוח".
אז למה שר האוצר שוקל להחזיר את הקוטג' לפיקוח ממשלתי? אולי משום שזה צעד קל (ופופוליסטי) בהרבה מאשר התמודדות עם הלובי החקלאי בישראל. מי שמחפש הוכחה לכך יכול למצוא אותה בדברים של משרד האוצר עצמו, כפי שהם משתקפים במסמך של הכנסת שחובר ב־2003: רמת הריכוזיות במשק החלב בישראל היא מהגבוהות בעולם, כך נכתב שם. תנובה חולשת על כ־90% משוק קליטת החלב, ושלוש החברות המובילות בתחום העיבוד התעשייתי של החלב (תנובה, שטראוס וטרה) מחזיקות כ־96% מהשוק.
ומה רצו לעשות במשרד האוצר כדי להגביר את התחרות בשוק הזה? "ביטול שיטת המכסות, ביטול ההיתר החוקי להתאגדות קרטליסטית, ובעיקר פתיחת השוק ליבוא חופשי של חומרי גלם ומוצרים סופיים, יובילו לחיסכון של יותר מ־110 מיליון שקל בשנה", הסבירו אז באוצר.
אלא שהמהלך הזה, ששובץ שוב ושוב במסגרת חוק ההסדרים, מעולם לא יצא לפועל. הרפתנים הרימו את ראשם, החברים התגייסו למלחמה, והפוליטיקאים התקפלו בזה אחר זה. התוצאה היתה שהפיקוח הוסר, שיטת המכסות לא בוטלה, הציבור ממשיך לממן משום מה את מועצת החלב ולסבסד את החקלאים ואת השיטה הבלתי יעילה מבחינת כלכלית, ומחיר הקוטג' ממשיך לעלות באין מפריע.
לא התפרסמו תגובות לכתיבת תגובה