"מרדכי אלבוים ביקש הלוואה של 3 מיליון מהחברה"

בית המשפט המחוזי בירושלים, אמור להתכנס היום לדיון באחד התיקים המעניינים כיום שעוסקים בתחום בעלי השליטה ויחסם עם בעלי מניות המיעוט. בתיק המדובר פנה המשקיע הפרטי מרדכי אלבוים לבית המשפט, בעקבות כוונת חברת הבניה הבורסאית ב. יאירלסווגו כבעל עניין אישי באסיפת בעלי המניות של החברה, וזאת למרות שאינו נמנה על בעלי השליטה בחברה ואף אינו נושא כל משרה בה.

• עיקרי הדו"חות הכספיים של ב.יאיר במיליוני שקלים - לצפייה לחץ כאן
  

באסיפה אמורים בעלי המניות לקבוע את הסכם השכר החדש של בעלי השליטה בב.יאיר, האחים יאיר ויוסף (יוסי) ביטון, שמחזיקים בתפקידי היו"ר וסגן היו"ר. אלבוים שמחזיק כיום ב־6.5% מב.יאיר (ועד לאחרונה אף החזיק ב־10%

ממניותיה) דורש כי בית המשפט יורה לחברה לסווגו כמשקיע ללא עניין אישי, באופן שיאפשר לו לסכל את אישור שכר האחים בהצבעה שדורשת רוב בקרב בעלי המניות הלא נגועים. גם רשות ני"ע תמכה בדרישתו וקבעה בחוות דעת שהוגשה לבית המשפט כי היותו של אלבוים בעל "עניין אישי שלילי" בנוגע לחברה, אינה הופכת אותו לבעל עניין אישי.

אלא של"כלכליסט" נודע כי אתמול התקיימו מגעים בין רשות ני"ע לבין הצדדים, בניסיון לפתור את הסוגיה עוד לפני הדיון אצל השופט נועם סולברג. לא מן הנמנע, כי בסיום המגעים תודיע היום הרשות כי היא תומכת לפי שעה בקיום האסיפה, ורק בהנחה שאלבוים יתנגד להסכם השכר החדש של האחים ביטון - ותידרש הכרעה לגבי סיווג קולו בהצבעה - תובא הסוגיה חזרה לפתחו של בית המשפט.

עורכת הדין נירה להב ממשרד להב, ליטבק־עבאדי, שמייצגת את ב. יאיר בפרשה מגדירה את אלבוים כ"משקיע סחטן" ויוצאת למתקפה על עמדת הרשות. "אם הוא אומר לחברה: 'תני לי הלוואה של 3 מיליון שקל ותיקחי אדם מטעמי שלא יעבוד ותשלמי לו משכורת בהיקף של 10% מהשכר של בעלי השליטה", טוענת להב.

"הצבת דרישות אינה סחיטה"

עורך דינו של אלבוים, יוסי שם־טוב, מפריך בתגובה את הטענות. "אלבוים לא סחטן ולא מבקש שום דבר מהחברה. יש לכך אסמכתא במכתב מה־18 במאי ששלחנו לה. הוא ניהל מו"מ עם החברה שזה דבר לגיטימי. הצבת דרישות לא הופכת לסחיטה. העמדה שלו הייתה שהשכר שמושכים האחים יאיר ויוסי ביטון הוא מופרז ומיותר, ושבמקום זה הם יכולים לחלק דיבידנד שגם ככה 85% ממנו יגיע אליהם.

"אלבוים בסך הכל רוצה להצביע כי לפי הבנתו, שאגב תואמת את הקריטריונים של הגופים המוסדיים, בנוגע להצבעה בעסקאות עם בעלי שליטה. צריך גם לזכור שסחיטה היא מונח מהתחום הפלילי ושמי שמרגיש שסוחטים אותו צריך להתלונן במשטרה", מוסיף שם טוב.

אבל לטענת להב, חוק החברות הנוכחי והפרשנות שמעניקה לו רשות ני"ע מראים כי השיטה הנוכחית מקולקלת. "אנחנו אומרים לרשות: 'אתם באתם ממקום טוב, היו לכם רעיונות שבאו לפתור בעיה שזיהתם. אתם חשבתם שיש בעיה עם בעלי שליטה אבל הבאתם את עצמכם עם הניסוח הלוגי והכשל שזיהתם לתוצאה מאוד גרועה. האינטרס של בעלי השליטה בגלל האחזקות שלהם מזוהה עם האינטרס של החברה והם לא יוציאו ממנה כספים. אבל אצל אלבוים זה אחרת".

מה הוא דורש?

להב: "הוא אמר לנו: 'אני השקעתי בחברה הרבה כסף ואני רוצה פירות. תביאו לי'.

אבל פירות זה דיבידנדים וזאת דרישה לגיטימית

"הוא רצה שהחברה תחלק דיבידנד של 70 מיליון שקל והחברה לא יכולה לשלם סכום כזה, כי אז היא לא תעמוד בקובננטים לבעלי האג"ח (עו"ד שם טוב טוען שהסכום אינו נכון, ע"כ).

וכמה דיבידנדים החברה שילמה מאז הנפקתה?

"החברה שילמה מעט דיבידנדים מאז הנפקתה, כי היא היתה בסיכון שלא תוכל לשלם את אגרות החוב שלה, שזהו דבר יותר חשוב. אם היא תחלק את הדיבידנדים שהוא מבקש, היא לא תוכל לפרוע את החוב לבעלי האג"ח שלה. הוא נכנס לחברה שלא מחלקת דיבידנדים. מה הוא חשב? שחברה עם כזה סדר גודל של חוב תחלק לו דיבידנדים?".

אבל דרישת הדיבידנד לא בוצעה ואולי בגלל זה הוא החליט לדרוש משהו אחר?

"לא ממש. הוא קנה מניות ושבועיים אחר כך הוא הגיע ואמר: 'אני רוצה מושב בדירקטוריון, אני רוצה שתעסיקו אדם מטעמי, אני רוצה שעושה השוק שלכם, אי.בי.אי, יאסוף לי מניות'. כשהוא צלצל אליהם הם אמרו לא שהם לא יכולים לעשות את זה, כי הם צריכים לספק ציטוטים אוביקטיביים. אז הוא שלח מכתב בדרישה לפטר את היועץ המשפטי של החברה ואת המנכ"ל שלה. הרעיון של הדיבידנד הגיע מאוחר יותר".

למה לא נתתם לו מושב בדירקטוריון?

"למה שניתן לו את זה?".

כי הוא החזיק אז 10% מהחברה, זה נתח מהותי.

"אין קיום של מהותיות בחברה הזאת. הרוב לוקח הכול, זו השיטה אצלנו. בחוק החברות בישראל עובדת השיטה הרובנית. הרוב קובע את כל הדירקטוריון והייצוג של המיעוט הוא באמצעות דירקטורים חיצוניים. מצב זה מאפשר לבעלי השליטה, שהם בעלי האינטרס הרכושי הגדול ביותר, לנהל את החברה כראות עיניהם".

"במקום שמתעורר ניגוד עניינים, אז מי שצריך לפקח על מניעת גזל בידי בעלי השליטה אלו הם הדירקטורים החיצוניים ולא כל מיני סחטנים. זאת היא השיטה כיום, מפני שכולם הבינו שמינוי דירקטורים לפי אחוזים ממנים (אחוז אחזקה בחברה, ע"כ) היא שיטה שמכניסה חברות למלכוד, לקיפאון ולסחיטה.

"לכן, אם בעבר המדינה פעלה לפי שיטת האחוזים הממנים כאשר היא הפריטה חברות, ובעקבות כך נכנסו לדירקטוריונים של חברות מופרטות "סוסים טרויאנים" ששתו את הדם של החברה. אז המדינה הבינה שהיא עשתה טעות עם הרעיון הזה. עכשיו בהפרטת חברות ממשלתיות עובדת השיטה הרובנית הרגילה, כי הבינו שלהכניס סוסים טרויאנים סחטניים זה לא רעיון טוב".

למה את חושבת שבית המשפט יקבל את דעתכם?

"אני לא יודעת עם בית המשפט יקבל את דעתנו כי בתי המשפט לא אוהבים להתעמת עם רשות ני"ע. אני חושבת שיש פה בעיה מובנית בעמדה של הרשות, שבעצם מזמינה סחטנות".

קניון הפסגה שבנתה ב.יאיר בירושלים

"לא שוללת לבצע הפצה"

"הבעיה היא כרגע של החברה, לא של אלבוים ולכן היא יכולה לפתור אותה בדרכים שונות. אחת מהן היא לבוא ולשכנע את בית המשפט בצדקת דרכה. אפשרות אחרת היא פשוט לבצע הפצה של 10%־15% ממניות החברה למוסדיים ובכך לצמצם את הכוח של אלבוים באסיפה - ואני לא שוללת את הדבר הזה. החברה ניסתה לבדוק חלופה של הפצה ללא קשר לאלבוים, אבל עם קשר להעברת המניה לרשימת השימור. אלא שאז התברר כי אלבוים ניקה את השוק ובגלל שהוא מתבטא בתקשורת נגד החברה, היתה רתיעה של המוסדיים מהדבר הזה. האינדיקציה שהתקבלה מהשוק היא שההפצה תהיה במחיר נמוך, שיפגע באלבוים. אז יכול להיות שבסוף לא תהיה ברירה וישפכו לשוק סחורה במחיר נמוך של 15 שקל למניה (לעומת 24.5 כיום, ע"כ). במחיר כזה אלבוים יינזק קשה מאוד ויכול להיות סוף נדרדר לשלם, למרות שכרגע אנחנו משתדלים שלא יהיו קורבנות חפים משפע, כלומר שבעלי מניות אחרים מהציבור לא יינזקו, אם השופט יחליט נגדנו זאת בהחלט תהיה אפשרות".

יש תוכנית אלטרנטיבית נוספת למקרה שלא תצליחו לשכנע את בית המשפט בצדקת דרככם?

"אני לא יודעת, אבל אני חושבת שבית המשפט יצטרך להתמודד עם דיסוננס גדול, כי כולנו מחונכים לנורמת תום הלב כנורמת על. זה עיקרון מלכותי שחולש על הכול, ולבוא לבית משפט ולהגיד לו לזרום עם סחטן זה יוצר בעיה. יכול להיות שבית המשפט יקבל את עמדתנו ויכול להיות שהוא ילך לפתרון יצירתי, אבל תוצאה של סחטן שמשתק חברה היא מאוד גרועה מבחינה מערכתית. מה שקורה כיום זה שכל החברות מכירות את העמדה של הרשות ולכן הן משלמות לסחטנים ואז הרשות לא מגלה את כשל השוק שנוצר כאן".

למה שבעלי השליטה לא יגישו הצעת רכש ליתרת המניות שבידי הציבור ויימחקו את החברה מהמסחר?

"הם הציעו לו לקנות ממנו את המניות במחיר השוק והוא לא רצה".

זה הגיוני. בהצעת רכש מעניקים פרמיה. כמה הוא רצה?

"50 שקל למניה".

אפשר להיפגש באמצע, לא?

"ניסינו".