שכבת הטפלון של ההנהלה

אם לא יקרה דבר יוצא דופן, בעוד פחות מחודש וחצי אמור שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ לממש את איומו ולסגור את רכבת ישראל. הסיבה הרשמית, כפי שהציג אותה כץ ערב הפסח, היא בעיות הבטיחות בחברה, המסכנות את הנוסעים ומונעות מהרכבת להתנהל כראוי.

לשיטתו של כץ, וכמובן לשיטתה של הנהלת הרכבת בראשות היו"ר בפועל אורי יוגב, עובדי החברה ממשיכים להתנהל לפי "הכללים הישנים", מסרבים לקבל כל הצעה לרפורמה ומנוונים את הרכבת עד לרמה של סכנה לנוסעים. כץ הודיע שהאיום בשליחת 2,400 עובדים הביתה יוסר רק אם ועד עובדי הרכבת - הגוף שמצויר כגורם מיליטנטי ומסוכן - יקבל את תוכנית הבטיחות שהגיש השר, הכוללת מהפך בשיטות הגיוס ובהכשרת עובדים והעברתם לאחריות חברה חיצונית.

אלא שדו"ח מבקר הרכבת שחושף "כלכליסט" מלמד שהבעיה של גיוס מקורבים והענקת משרות לעובדים שאינם עומדים בקריטריונים מינימליים מגיעה הרבה יותר גבוה ברכבת. כעת מתברר שבכירי הנהלת הרכבת ממנים למשרות מרכזיות חברים, מכרים, פקודים לשעבר, או סתם אנשי שלומנו מהמפלגה הנכונה. האחד מכיר את השני, השלישי לא דיווח, הרביעי שכח והחמישי לא עמד בתנאי הקבלה המקדמיים. ב־17 באוגוסט, כשישראל כץ יסגור את הרכבת כפי שהבטיח, הוא ישאיר שם את האנשים האלה כדי לנהל את הרכבת החדשה?

בחודש שעבר פרש (שוב) מנכ"ל הרכבת יצחק (חקי) הראל. המינויים הבעייתיים שעליהם הצביע המבקר התרחשו גם בתקופה שבה הוא ניהל את החברה. זה לא הפריע ליוגב להחזיר אותו לתפקיד על תקן "האדם היחיד שמתאים" לנהל את הרכבת. לא חלפו אלא כמה חודשים, וגם המנכ"ל החדש־ישן הודיע על פרישתו, והשאיר את הבמה כולה ליוגב. היו"ר בפועל אמור להפוך את חברת המסילות הממשלתית לחברה יעילה, מרוויחה ומתפקדת. הבעיה היא שבינתיים נדמה שהוא מכלה את זמנו בניסיון להתנגח עם העובדים.

אל יוגב יצטרף בקרוב המנכ"ל המיועד בעז צפריר, שאמור לעזוב את החברה לישראל ולהכניס את הראש שלו לרכבת בלי לרדת מהפסים. צפריר יצטרך להסיע 140 אלף איש ביום שכבר שבעו מהבטחות על איכות הקרונות, שירות ועמידה בלוחות זמנים. בעיקר, הוא יצטרך להחזיר את אמונם, וזו משימה לא פשוטה כלל. כדי להצליח, הוא יצטרך גם להבין שניקיון האורוות ברכבת החולה מתחיל מלמעלה, הרבה יותר גבוה מהנקודה שהשר והיו"ר היו רוצים להצביע עליה.