מבחן רכב: אקורד מכוון

הונדה אקורד נחשבת לברייה מעט ייחודית בשוק הרכב בארץ - מצד אחד מדובר במכונית מנהלים אשר ממוצבת מול רכבי מנהלים "עממיים" כגון סובארו B4 ופיז'ו 508, מצד שני היא יקרה מהן בכ־30 אלף שקל. הסיבה היא מה שיבואני הרכב מכנים "מיצוב", כלומר מיקומה של המכונית על סרגל המחירים אשר אמור לקבוע בין היתר גם את תדמיתה, וכתוצאה מכך את יחס הלקוחות אליה.

המיצוב למכונית מסוימת נקבע לעתים על ידי יצרנית הרכב, אשר דורשת מהיבואן לתמחר דגם מסוים במחיר מעט יותר גבוה ממתחריו. הונדה אקורד היא דוגמה טובה לכך, אך הדור האחרון של האקורד, בניגוד לקודמיו, לא עמד תמיד בדרישות הצרכנים אשר ציפו לקבל במחיר גבוה מזה של סובארו או פיז'ו מכונית שתהיה יותר מהוקצעת, יותר חסכונית ויותר נוחה. שלוש שנים לאחר הצגתו של הדור התשיעי של האקורד מגיעה גרסה מתוחה - "פייסליפט".

מבחינת העיצוב החיצוני אין הבדל בין הדגם היוצא והחדש. מי שיתאמץ במיוחד יבחין בפנסי חזית שונים. מבפנים לעומת זאת מורגש שינוי. לוח המחוונים שודרג ללוח אשר מזכיר את זה של הונדה לג'נד (אם כי צגי המידע שמזכירים תצוגה של שעון דיגיטלי זול אינם מתאימים לרכב כזה), המושבים הפכו נוחים יותר ותנוחת הנהיגה הפכה יותר נעימה.

בכל הקשור לאיכות הנסיעה, לא קשה להבחין שהאקורד נשלחה למקצה שדרוגים. בענף מקובל לנצל מתיחות פנים כדי להצמיד למנועה של מכונית את כל אמצעי הפחתת הזיהום שפותחו בשנים שמאז הצגת הדגם, אך בהונדה גם עידנו את פעולת המנוע, שכעת מרגיש גמיש יותר ויוצר פחות רעשים. הנסיעה גם הפכה מעט נוחה יותר. האקורד המחודשת מסוגלת, בגרסה מתוחת הפנים, להצדיק את פער המחיר מול רוב מכוניות המנהלים העממיות.