חי בלה לה לנד

סם נזריאן, הבן של יונס, הוכתר לאחרונה רשמית למלך של לוס אנג'לס. זה קרה בזכות רשת של מלונות יוקרה, מסעדות גורמה ומועדונים חמים, אבל במידה רבה גם בזכות הנוסחה המנצחת ב־LA, שנזריאן היטיב לשכלל: יחסים הדוקים עם סלבז, מכוניות ספורט, אחוזות פאר ופיצוח מדויק של הטעם ההוליוודי. עכשיו הוא מנסה לייצא את המרשם גם לשאר העולם, שזה אומר לתל אביב. ראיון בלעדי עם אייקון פופ עסקי

ביום שישי לפני שבועיים סם נזריאן יצא לבלות בתל אביב. הוא הסתובב בין המסעדות והמועדונים כאלמוני, רחוק מהמגרש הטבעי שלו. בלוס אנג'לס, באותו יום שישי, העסקים שלו עבדו כרגיל. התורים התארכו, הקופות דפקו, צלמי הפפראצי עבדו קשה במיוחד כדי לתפוס את הנסיך וויליאם וקייט מידלטון, שיצאו לבלות במתחם החם בעיר, זה שבו מתנהלת המסיבה האינסופית של נזריאן. בצד הדרום־מערבי של צומת הרחובות שדרות הוליווד ושדרות ויין, בכניסה למסעדת הסושי המדוברת Katsuya, עצרו בזה אחר זה לימוזינות, רולס רויסים ומכוניות פורשה. ממול, בפינה הצפון־מערבית, בכניסה למלון הטרנדי Redbury, נרשם תור ארוך של אנשים שניסו להיכנס למסעדת Cleo שבמלון, שהיתה גדושה עד אפס מקום. שני רחובות משם, בכניסה למועדון הקולוני, הסלקציה היתה קשוחה כתמיד, גם כשלימוזינות ההאמר פרקו גדודי צעירות במיני ובני 20 בג'ינס.

נזריאן הוא הבעלים או המנהל של כל המקומות האלה, במסגרת החברה שלו, SBE. המלונות, המסעדות והמועדונים שהוא מוביל נהנים מהילה של המקומות הכי מעוצבים, הכי חמים, שעושים הכי הרבה רעש בתקשורת ומושכים המוני סלבז. יש לנזריאן כל מיני הסברים להצלחה שלו, אבל אין ספק שהיא נעוצה במידה רבה בפרסונה הקרויה "סם נזריאן", ובקשרים של האיש עם הצמרת ההוליוודית. "קיסר הקוליות", הכתיר אותו פעם "ביזנס וויק". "הלוס אנג'לס טיימס" בחר בו כבר לפני שנתיים לאחד ממאה האנשים המשפיעים ביותר בעיר, ולפני כחודשיים הכריז "סופית" שנזריאן הוא "מלך חיי הלילה של לוס אנג'לס". זה קרה אחרי שהוא בחר להרחיב את העסקים שלו במהלך פשוט וקל, ולקנות את המתחרה הכי גדול שלו. גם בעיתונים בשאר ארצות הברית, מ"הניו יורק טיימס" ו"הוול סטריט ג'ורנל" ועד "יו.אס.איי טודיי" ו"פיפל", הוא כבר מככב. הוא לא שם רק בגלל הביזנס. הוא שם גם בגלל התמונות שלו עם חבריו הטובים ולקוחותיו הקבועים, שמות כגון דיוויד בקהאם, פריס הילטון וג'ניפר לופז; בזכות ההופעה שלו ב"הפמליה"; האחוזה שקנה מג'יי לו ומכר לגוון סטפני; הסרטים שהפיק; ובת הזוג לשעבר, כוכבנית ריאליטי בלונדינית.

כי נזריאן (35) הוא בעצם אייקון פופ עסקי. אלה הקשרים שלו, זה מה שהוא מוכר, ככה הוא עושה את הכסף. ועכשיו - עם חושים שכבר הוכיחו את עצמם וגב כלכלי בדמות האימפריה המשפחתית של אביו, המיליארד הפרסי־יהודי־אמריקאי יונס נזריאן - הוא מנסה למכור גם לשאר העולם את הנצנצים שהולכים טוב בהוליווד. סיכוי סביר שהוא יתחיל בתל אביב.

כל הדרכים להביא את כל הסלבז

רשמית, סם נזריאן הוא המייסד, המנכ"ל ואחד הבעלים של SBE (Sammy Boy Entertainment), חברה שמחזיקה ומנהלת מלונות יוקרה (רשת SLS), מסעדות עילית ומועדונים טרנדיים בחוף המערבי של ארצות הברית. בפועל, סם נזריאן תופס את עצמו כמי שמוכר "חוויה", ולא סתם, אלא חוויה הוליסטית. באנגלית הוא קורא לזה "Access is currency". כי מבחינתו הוא לא מנהל מלונות, מסעדות ומועדונים. הוא בעצם מציע חבילה מלאה. "אנחנו יכולים לארגן לאנשים את כל סוף השבוע באל.איי", התגאה בראיון ל"לוס אנג'לס טיימס" לפני כחודשיים, "איפה הם לנים, מה הם אוכלים, לאן הם יוצאים לבלות - והכל בשיחת טלפון אחת". הכל כלול, גרסת לוס אנג'לס.

אבל זה לא נגמר במלון פלוס ארוחה פלוס דרינק במועדון. נזריאן הולך עכשיו על הוליזם בינלאומי. על הכוונת: להרחיב את פעילות SBE אל מחוץ לגבולות ארצות הברית, ולהציע "חוויה" דומה ללקוחות ברחבי העולם. בין המקומות שנבדקים כעת כיעדים מרכזיים להתרחבות בולטת תל אביב, ובשבוע שעבר נזריאן כבר עשה סיור לוקיישנים (ראו מסגרת בעמוד 29). "הקהל שלנו הוא אנשים שנמצאים יום אחד בתל אביב ולמחרת בניו יורק או לוס אנג'לס, מיאמי או וגאס, סידני או הונג קונג", אמר נזריאן בראיון בלעדי ל"מוסף כלכליסט" לקראת הנסיעה. "אנחנו מציעים להם מכלול של שירותים, שמצמיח נאמנות למותג שלנו ומחזיר אנשים אלינו. נוסעים עסקיים רוצים איכות, נוחיות ושירותים מקיפים. אנחנו לא מציעים להם מלונות בוטיק, ואין לנו עניין באתרי נופש. אנחנו מציעים מכלול שירותים בתעריפים שאפשר לעמוד בהם, לא סופר־יוקרה. זה שירות מלא - מחדרי מלון ועד לבר ולמסעדה ולמועדון, והכל נותן תמורה עבור הדולר. אנחנו מייצרים חוויה שהיא תרבות פופ, ומציעים לאנשים גישה לכל הערים המרכזיות האלו, ערים שמתקשרות זו עם זו. יש לנו ראייה קצת שונה של כל הנסיעה, הבילוי והחוויה".

הוא הצליח למכור את הנוסחה החמקמקה הזו היטב בעשור האחרון. SBE הוקמה רק ב־2002, ובתוך שמונה שנים כבר ניהלה 17 מלונות גדולים, מסעדות ומועדונים. במרץ האחרון, כשנזריאן קנה את המתחרה הגדול שלו בתחום חיי הלילה בעיר, Syndicate Hospitality של דיוויד ג'ודאקן, המספר קפץ ברגע ל־27 עסקים. עד אפריל 2012 המספר אמור לעמוד על לפחות 35, בארצות הברית לבדה.

אבל גם אז לוס אנג'לס תישאר הלב הסוער של פעילות הרשת. נזריאן חולש בעיר על ארבעה מלונות, 12 מסעדות (מהן חמש של קטסויה, רשת הסושי שעוצבה בידי פיליפ סטארק) ו־14 מועדונים, בהם כמה מהבולטים בעיר - הקולוני והייד לאונג'. הוא גם קנה לאחרונה 50% מרשת המסעדות Umami Burger, ומתכנן לפתוח לה בקרוב 12 סניפים חדשים. במקביל לבעלות הישירה, SBE גם מנהלים עבור בעלים אחרים כמה ממוסדות התיירות והבילוי של לוס אנג'לס, ובהם מלון שרתון שליד נמל התעופה ומסעדת הדגים הוותיקה גלדסטונס שבקצה שדרות סנסט, על חוף האוקיינוס. גם בצל המיתון האמריקאי המזדחל, העסקים האלה משגשגים בלוס אנג'לס, וכבר התרחבו ללאס וגאס, מיאמי, יוסטון וניו יורק; ב־SBE מעריכים שההכנסות רק ממכירת מזון ומשקאות במועדונים ובמסעדות לבדם יגיעו השנה לכ־150 מיליון דולר.

כשאני שואל אותו על המתכון הבטוח, התשובה של נזריאן גנרית. "אנחנו המפעיל הגדול ביותר של מועדונים בחוף המערבי, ואנחנו מצליחים כי אנחנו תמיד שואפים להציע את העיצוב הטוב ביותר, השירות הטוב ביותר והטרנדים החדשים ביותר". היחצן ממהר להגיד שנזריאן הוא שהביא ללוס אנג'לס את מוזיקת ההאוס והטכנו, לפני יותר מעשור, ושאת הטרנד הבא הם כבר מריצים במועדון Sayers בהוליווד - מועדון שפועל רק שלושה ערבים בשבוע, ובכל ערב מארח רק 150 מבלים להופעה חיה, שנשמרת בסוד עד רגע האמת. "גם טיב הלקוחות חשוב", מוסיף נזריאן, "וכמובן הדי.ג'יי. הייחוד שלנו הוא המומחיות המשולבת - מלונות, קזינו, מסעדות ומועדונים, הכל תחת קורת גג אחת".

כמה משתלמת הסינרגיה? כמה המועדונים, למשל, עוזרים להצלחת המסעדות והמלונות?

"כשאתה מנהל מועדון אתה מבין טוב יותר את החוויה של המבקרים והתיירים. אם אתה צריך מפעיל אחד למסעדה, מפעיל אחד למועדון ומפעיל אחד למלון, יש לך שלושה גורמים שונים שעושים שלושה דברים שונים, במקום מפעיל אחד שמבין את כל הצרכים של הלקוח ומייצג אותו".

וזה עובד בכל מקום בעולם?

"כן, להצלחה יש רוטב מיוחד שיכול לעבוד בכל מקום".

הוא בוחש את הרוטב הזה בעצמו, ובעזרת אנשי מקצוע. בין השאר, למשל, שכר שף שייצא למסעות, והטיס אותו להשתלם ברחבי העולם, מכפרים באירופה עד סין ויפן. נזריאן עצמו מרבה גם הוא בנסיעות. "אני נמצא בלוס אנג'לס רק ארבעה חודשים בשנה, בשאר הזמן אני בלאס וגאס, ניו יורק, מיאמי, בכל אירופה, באוסטרליה, במזרח התיכון. אני אוהב להיות במלונות, מסעדות ומועדונים של אחרים, לראות מה קורה, כי יש המון רעיונות טובים. המפתח הוא תמיד להקדים את הטרנד. לתפוס נכון את סוג הקוויזין, הסושי, העיצוב, התאורה והסאונד. חשוב גם לעקוב אחרי הטכנולוגיה הרלבנטית, שמשתנה כל הזמן".

גם אחרי הסלבז צריך לעקוב. הקשר ההדוק של נזריאן עם השמות החמים של הרגע הוא חלק חשוב מההצלחה שלו. הם באים למסיבות יום הולדת בביתו, מתייצבים להשקות במסעדות ויוצאים לבלות במועדונים שלו. לא כולם נכנסים, אגב; אתרי הרכילות מדווחים למשל שבהייד לאונג' פריס הילטון ובריטני ספירס נכנסות בלי בעיה, אבל טארה ריד ובובי בראון כבר נשארו בחוץ. בין השמות שקישטו את האירועים האחרונים של נזריאן היו האחיות הילטון, ג'ניפר לופז, החבר דיוויד בקהאם, השחקנית הילארי דאף, כדורסלנים בולטים בלוס אגנ'לס לייקרס ואפילו ראש העירייה אנטוניו ויארגוסה.

"האימפרסריו של חיי הלילה", כפי שהוא מכונה לעתים, גם היה שותף להפקת כמה סרטים, ובהם "מיסטר ברוקס" עם קווין קוסטנר ודמי מור ו"Down in the Valley" עם אדוארד נורטון. לטענתו, אף שהדבר נהפך למקובל בלוס אנג'לס, הוא לא משלם לסלבז כדי שיגיעו לאירועים שלו.

הסלבז הם בכלל לקוחות? לקוחות טובים? או רק מקדמי מכירות?

"אנחנו משרתים אותם, מציעים להם את המוצר הטוב ביותר בלוקיישנים שהם החצר האחורית שלהם. סלבז באים פעם אחת, בפתיחה, אבל אם הם נהנים, אם המוצר טוב, הם יבואו שוב. אנחנו הרי מציעים one stop shop, אז הם יכולים לבוא למסעדה הטובה ביותר, לספא או לבריכה על הגג ביום ראשון. והם חשים בנוח אצלנו - כל המקומות שלנו מזכירים שהסלבז היו אצלם רק אם הם עצמם אישרו לנו לעשות את זה. כך שאנחנו גם עונים לצרכים שלהם וגם מכבדים את הפרטיות שלהם. ומעבר לזה, יש לי יחסים אישיים איתם, מבקהאם ולאונרדו דיקפריו, שהוא שכן שלי, ועד למשתתפי תוכניות ריאליטי. והם באים כבר שנים. קח לדוגמה את טובי מגווייר ('ספיידרמן'). הוא בא אלינו כבר עשר שנים. בהתחלה הוא היה רווק, עכשיו הוא נשוי עם ילדים, וממשיך לבוא. עשינו אצלנו את מסיבת הרווקים שלו, את המסיבות כשהילדים נולדו".

מה הכוח השיווקי של זה?

"הסלבז גדלים איתנו, והצעירים רואים את זה והולכים בעקבותיהם. סלבז הרי מפרסמים הכל, ממכוניות ועד בשמים, ואנשים אוהבים לחקות אותם. זה עובד בעיקר במועדונים. וזה עובד גם בין הסלבז. גם הם קוראים עיתונים, ובאים אלינו כי הם רוצים להיות שם".

מכוניות יקרות, נערות זוהר, אחוזות פאר

נזריאן מדבר "עליהם", מנסה להתנער מכך שהוא סלב בעצמו. הוא מסתובב ביניהם בחליפות, בולט בגובהו, כמעט 2 מטרים. הוא חי איתם, גם במדורי הרכילות וגם במרחב הפיזי. העיתונים כבר סיקרו בהרחבה את הקשר שלו והפרידה מקריסטין קוולרי, מכוכבות הריאליטי "The Hills", פירטו על מכוניות היוקרה שלו (פרארי, רולס רויס, מייבאך ובוגאטי ויירון, רכב הספורט המהיר והיקר בעולם, שעולה 2 מיליון דולר) ועל האחוזות המפוארות שלו. נזריאן גר כיום בבית שכור ב־Hollywood Hills. רק לפני כמה חודשים הוא מכר, ב־18 מיליון דולר, את האחוזה הקודמת שלו בשכונה, שסמוכה לביתו של לאונרדו דיקפריו ושהופיעה ב"הפמליה". בעסקה קודמת, ב־2004, הוא קנה מג'ניפר לופז וילה אחרת בשכונה תמורת 11.5 מיליון דולר, ומכר אותה כעבור שנתיים לגוון סטפני ב־15.5 מיליון. כל עסקה כזו זכתה, כמובן, לכותרות משלה.

העסקים של נזריאן מרוויחים מהדיווחים האלה, אבל נזריאן מתעקש שהוא לא אוהב את החשיפה. הוא כבר דחה הצעה לככב בסדרת ריאליטי משלו, ואומר כעת: "אנחנו חברה צעירה עם 4,000 עובדים בחמש מדינות בארצות הברית, ועשינו לעצמנו שם מעבר לזוהר, לתהילה ולאנשים המפורסמים שמגיעים אלינו. אישית, אני מנסה לשמור את החיים שלי פרטיים ולא אוהב להתראיין עליהם. אני לא חושב שזה מעניין, אבל it comes with the territory".

אבל אתה אפשרת לעיתונאים גישה לחיים שלך, לבית שלך, למכוניות שלך.

"היה לי עסק לבניית בתים, כתבו על הבית במגזין ארכיטקטורה, וידיד שלי שמפיק את 'הפמליה' ביקש לצלם שם, ושאשחק את עצמי. אתה יודע, זה כרך גדול אבל עיר קטנה. בידור, אירוח, עסקים ונדל"ן - הכל הולך יד ביד. אני עובד קשה. נכון, יש לי מכוניות, אבל זה לא שונה מכל אחד אחר בעיר שנוהג במכוניות יפות".

המקורבים לנזריאן מצטרפים למאמץ. "סם התבגר", אומר אחד מהם, "הוא עסוק יותר בניהול ובנסיעות ומגיע פחות לפתיחות ואירועים. אל תשכח שהוא התחיל את הקריירה שלו בענף המועדונים והמלונות כבחור בתחילת שנות ה־20 לחייו. אז הוא הסביר לבני משפחתו - שלא נוטים להיחשף והם חלק מקהילה שלא מרבה להיחשף - שהמדיה בתחום הזה היא ערך מוסף חיוני, ושחשוב למנף את החשיפה. אביו, שמכיר את עסקי המדיה מקוואלקום, מבין את זה".

סם הוא הצעיר מארבעת ילדיו של יונס נזריאן; אחיו הבכור דיוויד מנהל את קרנות ההשקעה המשפחתיות, ואילו האחיות שולמית ושרון פנו לתחומי האמנות והאקדמיה. בראשית מסע העסקים שלו סם פנה לדרך עצמאית, אבל הלך בעקבות אבא; יונס ואחיו יצחק נזריאן הם בעלי המניות הפרטיים הגדולים בקוואלקום, שעומדת מאחורי שיטת השידור הסלולרית CDMA, ובמקביל פועלים ברחבי העולם גם בתחומי הנדל"ן, התשתיות והבנקאות. נזריאן הבן, שגדל בלוס אנג'לס ולמד באוניברסיטת ניו יורק, עבד בצעירותו במעדנייה, במפעל וגם בשיווק בסצינת המועדונים, ואת דרכו העסקית התחיל גם הוא באזורי הסלולר, כשב־1998 היה למפיץ של חברת נקסטל בלוס אנג'לס, ולפי הדיווחים כעבור שנה מכר את העסק ברווח גדול.

משם הוא המשיך לנדל"ן, עסק פופולרי בקרב היהודים יוצאי פרס בלוס אנג'לס (אם כי להבדיל מנזריאן, ברוב המשפחות בני הדור השני לא השתלבו בעסקים אלא פנו ללימודי רפואה ומשפטים). ב־1999 הוא הצטרף לעסק המשפחתי והקים חברת השקעות בנדל"ן למגורים ומסחר. ב־2002 הקים, בגיבוי משפחתי, את SBE, שהחלה בקניית מועדונים, מלונות ומסעדות.

הכניסה לתחום המלונאות והבילויים לא היתה שינוי חד מדי מעולם הטכנולוגיה? משהו מהתחום המשפחתי הוותיק בכלל מסייע בתחום הנוכחי שלך?

"הטכנולוגיה היא חלק מהדנ"א שלי כי גדלתי על זה והקשבתי לזה בשיחות בארוחות הערב. הרקע הטכנולוגי והעסקי לימד אותי ועזר לי גם בהקמת חברות. והטכנולוגיה ממלאת תפקיד חשוב בחברה שלנו ובצמיחה של כל הענף. כך למשל אנחנו עתידים להשיק מיזם טכנולוגי חדש לניהול הקשר עם הלקוח, כדי להבין טוב יותר מה הצרכים והדרישות שלו - באיזה חדר הוא רוצה להיות, מה הוא אוהב לאכול, איפה הוא רוצה להיות על פני הגלובוס".

וכמה המשפחה מעורבת בעסקי המלונאות והמסעדנות?

"אבי ואחי דיוויד יושבים בבורד שלנו, ואני מקבל מהם הרבה עצות טובות. אנחנו מאוד מעורבים זה בזה בעסקים ובחיים שלנו".

גמר לגייס, עכשיו עסוק בלהתרחב, להתרחב, להתרחב

וישנו, כמובן, הכסף המשפחתי. ההון של האחים נזריאן מוערך בכמה מיליארדים, וחברת ההשקעות של האב יונס נתנה לסם את הגב כשפנה לתחום חדש. בהוצאות הפיתוח והעיצוב, למשל, לא היה צורך לחסוך. פיליפ סטארק עיצב את חדרי המלונות, לקטסויה שכר אשפי סושי בעלי שם עולמי, המסעדה במלון של SLS בבוורלי הילס נקראת "הבזאר של חוזה אנדרס", על שמו של השף הספרדי שהיה לכוכב באמריקה, את הסוויטות במלון שייפתח במיאמי באביב יעצב הסטודיו של לני קרביץ. כי גם בכל הנוגע לאנשי המקצוע סביבו, נזריאן אוהב סלבז.

גם במלונות, אגב, הוא אוהב מלונות עם שם. בתחום הזה נזריאן כבר נדרש לקחת הלוואות, לצורך שיפוצים נרחבים במבנים שהוא קונה. הרעיון של SLS הוא ללכת על התפר - להציע לתיירים ולאנשי העסקים מלונות גדולים אבל לא המוניים, למלא את החסר שבין רשתות הענק הוותיקות למלונות הבוטיק הייחודיים. עכשיו הוא מביא אותו לסטריפ של וגאס. נזריאן קנה שם את הסהרה, מלון קזינו אגדי שבימי השיא הציע 1,700 חדרים ואירח הופעות של ענקים כמו מרלן דיטריך, פרנק סינטרה וג'ודי גרלנד. אלא שבעשורים האחרונים המלון התיישן והוזנח, מפסיד בתחרות מול המפלצות של אילי הקזינו החדשים. ב־2007 נזריאן וקרן הנדל"ן Stockbridge קנו אותו במחיר מציאה של כ־350 מיליון דולר (לשם השוואה, יצחק תשובה ונוחי דנקנר שילמו באותה שנה על מלון הניו פרונטיר בסטריפ 1.2 מיליארד דולר, כדי לבנות עליו את הפלאזה). לפני כחודשיים המלון נסגר סופית, וכל תכולתו - אפילו הסכו"ם - הועמדה למכירה פומבית. נזריאן מתכנן להתחיל בראשית 2012 שיפוץ נרחב של המלון, ולפתוח אותו ב־2014. כאן, אגב, הוא מרגיש את המשבר הכלכלי: התוכנית לבנות למלון אגף נוסף עם עוד 1,000-600 חדרים בוטלה.

המהלכים האלו של נזריאן כבר משכו משקיעים מחוץ למשפחה ולמערכת הבנקאית. קולוני קפיטל, קרן השקעות מלוס אנג'לס החולשת על פורטפוליו בשווי 30 מיליארד דולר (כולל אחוזתו של מייקל ג'קסון ומלונות רבים), נכנסה ל־SBE כשותפה והזרימה לחברה 35 מיליון דולר, כדי לאפשר לה להמשיך להתרחב. מבחינת נזריאן, הדם הירוק הזה חשוב מאוד; לפני שנה וחצי המיתון כבר כרסם בכיסו, והוא ביקש ארכה להלוואות שלקח.

נזריאן נזהר כשהוא מדבר על המיתון. הוא מעדיף לדבר על ההתאוששות הכללית ועל הצמיחה שלו, דווקא בשנים האלה. "בניו יורק השוק שוב פעיל מאוד ושווי הנכסים עלה. קשה למצוא משהו לקנייה. גם השוק במיאמי שוב חזק. החדרים שלנו מתמלאים והתעריפים עולים, תהיה לנו שנה טובה מאוד. בלוס אנג'לס יש השנה קפיצה גדולה מאוד ביציאה למועדונים ורשמנו את השנה הטובה ביותר שלנו. בשלוש השנים האחרונות גדלנו פי ארבעה, ובגלל המיתון יש הרבה הזדמנויות לרכוש חברות אחרות".

ואחרי כניסת קולוני קפיטל, הוא אומר, SBE יכולה להתרכז בהתרחבות, לא בגיוס כסף. "יש הרבה כסף שממתין להשקעה, אבל אנחנו לא מעוניינים לגייס יותר אלא מחפשים נכסים כדי לפתח יותר פרויקטים". גם זיכיונות הוא לא מתכנן למכור כרגע: "החברה שלנו צעירה מדי והמותג שלנו צעיר מדי, אני לא מעוניין בזכיינות כרגע. כרגע אנחנו חייבים להיות מעורבים בכל התוכניות והפעילויות". כשהוא אומר אנחנו, הוא מתכוון בראש ובראשונה לעצמו. ככה זה אייקון פופ עסקי, זו הפרסונה שלו שצריכה להיות נוכחת.