אלפא? בטא

אם אתם אוהבים מכוניות ונוהגים לחכך כתפיים עם חובבי מכוניות אחרים, אז אולי יש לכם חבר אלפיסט. הסבר: מדובר באחד שאוהב אלפא רומיאו. לא סתם אוהב - חי אלפא רומיאו. אלפיסטים נחשבים לקבוצה חריגה בקרב חובבי הרכב. את בעליהן של גרסאות הטורבו הקיצוניות של סובארו אימפרזה לא תתפסו כשהם מכנים את עצמם "אימפרזיונרים". בעלי גולף GTI לא מתהדרים בתואר "גולפיסטים". אלפיסטים כן.

את האלפיסטים ניתן לחלק בחלוקה גסה לשני שבטים שמקיימים יחסי אהבה־שנאה: הקלאסיים והמודרניים. להלן מדריך האלפיסט לגלקסיה: ה"קלאסי" מחזיק בבעלותו אלפא שיוצרה אי שם בין שנות השישים לשמונים ומתמחה בעל כורחו במכונאות. בדרך כלל יש לו חצר או כמה שכנים זועמים שתרמו ברגע של חולשה כמה חניות, שבהן גרות כמה אלפות. חלקן בלי דלתות, חלקן בלי מנוע. "אלפות לא מתות", יטען הקלאסי בלהט, "הן תורמות איברים". המודרני מחזיק באלפא חדשה. כשכולם קנו פיז'ו GTI, המודרני קנה אלפא 33. כשהחב'רה נהגו בגולף GTI, המודרני השקיף בזלזול מ־156. הקלאסי, באותה עת, בדיוק היה במוסך. משהו נשבר.

ויש נקודה משותפת: אלפיסטים קיצוניים נוטים להפוך את הבעלות על המכונית לחוויה המשתווה בעוצמתה ללידת הילד הראשון. "לאלפא יש נשמה", הם מסבירים בלהט לכל מי שרק מוכן להקשיב, "זר לא יבין זאת". לי יש את ק', חבר אלפיסט מהזן השני, המודרני. יש לו כובע של אלפא רומיאו ונעלי נהיגה אדומות. פעם הוא טס לאיטליה וקנה עט של אלפא רומיאו, בשביל הנשמה. העט דלף. בבית יש לו אלפא חדשה, 159 ש"שינתה את חייו". לא עוזרים הסברים שהשלדה שוכנת גם באופל ושהמנוע לא נולד בטורינו, אלא דווקא באוסטרליה. העיקר שמקדימה יש סמל של אלפא. לנסיעה בג'ולייטה תלתן ירוק הוא התחנן לבוא. "קואדרופוליו וורדה", רעד קולו בטלפון במבטא איטלקי מייד אין ברליץ. התלתן הירוק. הוא בא. עם חולצה אדומה וגם כובע של אלפא רומיאו. בשביל הנשמה. וגם כי היה חמסין.

ג'ולייטה תלתן ירוק, למי שאינו בקיא ברזי התורה האלפיסטית, היא גרסת הביצועים הבכירה ביותר של אלפא ג'ולייטה. במסגרת השדרוג מותקנים בג'ולייטה מנוע שמפיק 235 כוחות סוס וכמובן שפע של אביזרים אווירודינמיים, והיא יפה, מה זה יפה - אי אפשר להתעלם ממנה. נכון, חישוקי הגלגלים וולגריים. לתוך האגזוזים אפשר להכניס אגרוף. תוספות הפלסטיק בצדי הרכב מוגזמות. אבל כל הרכיבים האלה יושבים יחד בהרמוניה מרשימה.

פבארוטי לא באגזוז

גולף GTI היא מכונית שרק יחידי סגולה יבחינו ביכולותיה. ג'ולייטה תלתן היא מכונית דוגמנית. אולי בגלל זה כל כך קשה להשלים עם העובדה שיופי, במיוחד באיטליה, כנראה, הוא חיצוני בלבד. כאילו שמישהו באלפא רומיאו שמר את כל הכישרון לעיצוב החיצוני וזנח את החלק הפנימי. מושב הנהג חסר תמיכה צדית אשר מתבקשת במכוניות ביצועים שכאלה. הנעילה המרכזית מופעלת באמצעות מתגים מוזרים למראה ולמגע, ובקרת השיוט מתחבאת מעיני הנהג כל כך טוב, שרק אחרי שעה ארוכה גילינו שהיא בכלל קיימת. נוסף על כך, החלון האחורי זעיר ופתחי המזגן קטנים, כמו אלה ששכנו באלפא 156, זכרונה לברכה. "כמה נשמה", ק' משתפך. "זה כמו להיכנס לרחם, זה כמו לאהוב, זה מענג. נהגים איטלקים לא צריכים מזגן, הם לא צריכים מקום מאחור לילדים טורדניים. הם מלטפים את ידית ההילוכים הכסופה וטסים לפירנצה לקנות יין".

מושב הנהג חסר תמיכה צדדית ובקרת השיוט מתחבאת

המפתח האדום נשלף בלחיצת כפתור. החדרה אטית אל מתג ההתנעה. ציפייה דרוכה, חצי סיבוב, אורות אדומים נדלקים בלוח המחוונים. חצי סיבוב נוסף, ניצוץ, התנעה. טרטור? גרגור? נהמה? כלום. ניינטה. ג'ולייטה תלתן, בת לשושלת ארוכה של מכוניות ספורט מוחצנות שאגזוזיהן פלטו סימפוניות של בוכנות לאוויר העולם היא מכונית שקטה, ביישנית. "היא שרה", ק' מתמתח כמו חתול איטלקי. אני לא שומע כלום. המנוע אולי צבוע באדום והכיתוב "בנזינה" מתנוסס באיטלקית על מכסה השסתומים, אבל אל תחפשו את פבארוטי באגזוז. גם לא כשהמנוע זועם. לגולף GTI ביישנית יש רעש בס. הונדה סיוויק R משגרת זעקות קמיקאזה. אימפרזה טורבו מגרגרת. אלפא ג'ולייטה תלתן ירוק, בצבע אדום, נשמעת כמו מכונית ליסינג קוריאנית. לפחות המנוע מוצלח: ליניארי, סוחב היטב, מגיב במהירות. תענוג. הילוך ראשון, שני וישר לשלישי. הדוושות קרובות, עקב בצד אגודל, שתי דריכות על הגז לפני העברת הילוך - ופספוס של ההילוך. מנגנון העברת ההילוכים מעורפל משהו. "צריך להרגיש את האוטו", לוחש ק'. "זה לא אוטו לכל אחד, זו שאלה של אופי".

כביש ערד־סדום. משפחות רדומות במכוניות ליסינג אפורות שחלונותיהן האחוריים עמוסים בשקי שינה. אולי הם לא צריכים להסתכל אחורה. המטרה: לומר שלום לים המלח ולעלות לערד מהר. האמצעי: הגה עם שני סיבובים מנעילה לנעילה, כלומר: כל נגיעה בו גורמת לשינוי מהיר בכיוון הנסיעה. 235 כוחות סוס וכפתור כסוף. לחיצה עליו מקשיחה את פעולת המתלים, נותנת לטורבו עוד נשיפה קטנה ומקשיחה את ההגה. יוצאים לדרך. תמיד אותו נוהל, תמיד אותם סיבובים: כניסה רחבה, האטה חזקה בכניסה לסיבוב, עיניים קדימה, נגיעה קטנה עם הגלגל האחורי בפס הסימון בשיא הסיבוב, לחיצה חזקה על דוושת התאוצה, מהירות שיגור החוצה, חיוך וקדימה אל הסיבוב הבא.

ג'ולייטה תלתן ירוק מהירה, אבל היא לא ספורטיבית. אמנם היא יכולה להראות אגזוזים להרבה מכוניות בכביש הזה, אבל היא לא יכולה להשתוות ליכולות של המתחרות שלה. אולי זה הצבע, אולי אלה סמלי התלתן הירוק ואולי זו החזית המאיימת, שיוצרים סף ציפיות גבוה, שג'ולייטה תלתן ירוק פשוט לא מצליחה לחצות. המדבר הופך לבליל של צבע חום בחלון הנהג. הידיים אוחזות את ההגה בחוזקה, אבל לא חזק מדי. הוא חד, אך הוא לא משדר מידע לנהג. מדובר בשילוב לא נעים, כי מחד, הג'ולייטה משנה כיוון בנחישות, ומאידך, כשהנהג רוצה להרגיש מה מצב האחיזה מהצמיגים הקדמיים, הוא נתקל בשביתה איטלקית. תיבת ההילוכים המעורפלת לא מסייעת. כשהסיבוב החד והמסוכן של מאגורת כידוד, שפונה שמאלה תוך כדי ירידה ניכרת בגובה פני הכביש נשקף בחלון הקדמי, הנהג נדרש בשבריר שנייה להשיל עשרות קילומטרים לשעה באמצעות לחיצה נחושה על הבלמים, הפניה עדינה של ההגה בכיוון הפנייה וגם משיכה של ידית ההילוכים מהילוך חמישי להילוך רביעי. ואז לפתע, ההילוך הרביעי מסרב להיכנס למקומו. כבר לא מדובר בשגיאה קלה, אלא בפגיעה גסה ביכולתה של המכונית לשמור על מומנטום ולהתקדם במהירות בעלייה הארוכה שבסופה צצים לראשונה בתים בערד. האכזבה גדולה. המהירות יורדת באופן משמעותי, האדרנלין חדל לזרום. לך תתחיל הכל מחדש.

גם המתלים מצליחים לעצבן: הם קשיחים, שזה טוב, אבל חסרי עידון, שזה רע. אפשר לספור בשתי ידיים מכוניות ספורטיביות שאינן מפחדות מבורות בכביש. קחו גולף GTI, תנו לה לרדת את כביש ערד־סדום. לפני נקודת התצפית, למצד זוהר יש קרע אכזרי בכביש. לגולף GTI לא אכפת. היא מגהצת אותו ולא חושבת פעמיים. אלפא מקפצת קפיצה קטנה. רק קפיצה קטנה. במהירות גבוהה, קפיצה קטנה היא ההבדל בין ביקור במוסך להחלפת פגוש לבין חיוך שבע רצון.

ג'ולייטה תלתן ירוק. מהירה אבל לא ספורטיבית

כל בור מכניס לדריכות

ויש עוד הרבה חסרונות: כשנוסעים לאט, אפשר לחיות עם חלון אחורי זעיר או עם מתלים קשיחים. כשנוסעים מהר וההילוך לא נכנס, ההגה לא מספר סיפורים על מצבם של הצמיגים וכל בור בכביש מלחיץ את הנהג, מדובר בחבילה שאינה מוצלחת. אבל ק' באקסטזה. בעוד רגע הוא שר וורדי. "אתה קטנוני. אין לך לב, אין לך נשמה. לגולף אין אופי, לאימפרזה אין יופי. זו אלפא אדומה. קפיצות נועדו לבחון את ערנות הנהג. ידית הילוכים סרבנית היא כמו מאהבת: תחיה איתה, תתרגל לקפריזות ותלמד לאהוב".

ק' נפלט מהאלפא ומוחה דמעה. "קה בלה", הוא ממלמל באיטלקית במבטא מגבעתיים. הוא הולך הביתה לפנטז על אלפא חדשה מעל צלחת פסטה. אני נוסע לאכול פלאפל. מבחינתי, הג'ולייטה לא מצליחה לעמוד בכבוד מול מתחרותיה. אולי במקרה הטוב אפשר לומר שמדובר במכונית מהירה שתתאים למי שמעוניין במשפחתית שתמשוך מבטים. מבחינתו של ק' מדובר בשלמות. ק' אינו היחיד שיחשוב שהג'ולייטה תלתן ירוק היא מתת האל למין האלפיסטי. עבור חובבי אלפא רומיאו, אלפיסטים מודרניים שמוכנים להתפשר על פגמים בהתנהגות ובתכנון, או שפשוט אינם מבחינים בהם בגלל הנשמה, הג'ולייטה תלתן ירוק תהיה בת־לוויה אידיאלית. עבור מי שאינו ניחן בעודף נשמה וסתם מעוניין במכונית ספורט שתוכל להסיע את הילדים בימות השבוע, וגם תיסע מהר מאוד בסופי השבוע ותעניק תמורה ראויה במחיר של 230 שקל, כנראה לא מדובר בקנייה הגיונית במיוחד.