די לחוסר התפקוד

קל מאוד להפנות אצבע מאשימה לעבר תנועת "מסיבת התה" ולטעון שהיא הגורם לסחבת בשיחות על העלאת תקרת החוב בארה"ב. אפילו פרשנים שמרנים טענו שהאידיאולוגיה הבלתי מתפשרת שלה היא שעומדת בלבו של המשבר סביב הסוגיה. אף כי גם בעבר נראו על הבמה הפוליטית האמריקאית תנועות בעלות אידיאולוגיה חזקה, בין מערכת בחירות אחת למשניה, אנשים תמיד מצאו דרכים להתפשר.

מה שהשתנה באופן מהותי ועקבי כל כך בארבעת העשורים האחרונים הוא לא עוצמתה של האידיאולוגיה (אף כי היא גברה), כי אם מבנה הפוליטיקה, שהפכה לחשופה יותר לאינטרסים צרים וספציפיים מצד קבוצות לחץ - במקום שיהיו אלה אינטרסים לאומיים ורחבים יותר.

גם כאשר וושינגטון דגלה בערכים נעלים יותר מהרוח השוררת בה כיום, לא ממש שרר בה תור זהב. ההבדל הוא שלפני 40 שנה החוקים והמסגרת הארגונית של הפוליטיקה אפשרו לשתי המפלגות הלאומיות לעבוד בשיתוף פעולה פורה יותר. החלוקה מחדש למחוזות יצרה "מושבים בטוחים" עבור רוב חברי הקונגרס, באופן שהפך את האתגרים היחידים שעמם הם עשויים להתמודד לאתגר מימין (עבור הדמוקרטים) ולאתגר משמאל (עבור הרפובליקנים). וזהו.

בעקבות פרשת ווטרגייט, "חוקי אור השמש" הוכנסו לתקנונים באופן שדרש דיוני ועדות פתוחים והצבעות שמיות מתועדות. המטרה היתה להפוך את הקונגרס לפתוח ומגיב יותר, וכך הוא אכן היה - כלפי לוביסטים, כסף ואינטרסים מיוחדים.

תרומה נוספת להגברת הקיטוב הגיעה מכיוון התפשטותם של אמצעי התקשורת האלקטרונית. הרפובליקני דארל איסה אמר בראיון ל"וול סטריט ג'ורנל" כי הוא עשוי לדחוק הצדה במידה מסוימת את האידיאולוגיה השמרנית לטובת השגת פשרה. התבטאות זו זיכתה אותו בהתקפה רבתי מכיוונו של פרשן הרדיו השמרן ראש לימבו, וגררה מבול של אימיילים וטלפונים נזעמים שנחתו בלשכתו. איסה מצדו פרסם מיד התנצלות פומבית בפני לימבו, והבטיח להציג התנגדות גמורה ומוחלטת רק כלפי הנשיא אובמה ולא כלפי מפלגתו. קחו את הדוגמה הזו, הכפילו אותה באלף, ותקבלו את הדינמיקה היומית שבה פועל הקונגרס.

אז נכון, זה מדכא, אבל העובדה שהקיטוב בפוליטיקה האמריקאית הוא תוצאה של שינויים מבניים פירושה גם שמדובר בתהליך שניתן לשנותו. חבר הקונגרס הרפובליקני לשעבר מיקי אדווארדס הציע כמה רפורמות אפשריות. למשל, בחירות מקדימות ("פריימריז") שקופות באמת והעברת הסמכות לביצוע חלוקה מחדש של המחוזות לידי ועדה עצמאית. שינוי קטן יותר עשוי להיות מילוי המקומות החסרים בקונגרס באנשי מקצוע.

יש מומחים למדעי המדינה שמקווים זה זמן רב שהמפלגות יחדדו את האידיאולוגיה שלהן, בדומה למפלגות באירופה. וכך, הם קיבלו את דרישתם והתוצאה היא מבעיתה - וצפויה. ארה"ב נשלטת בידי כמה מוסדות בעלי רשויות וסמכויות חופפות, כך ששתי המפלגות חייבות להגיע לפשרה אם הן רוצות להזיז משהו. זו הסיבה שהאבות המייסדים של האומה הזו בזו למפלגות פוליטיות - לתשומת לבה של תנועת "מסיבת התה" - והפגינו אפס סובלנות כלפי גילויים של סיעתיות.

הרפורמות שהציע אדווארדס חכמות, ויש גם נוספות שאפשר לשקול. הדבר החשוב ביותר הוא להבין שאנחנו יכולים לשנות את מערך התמריצים שמעודדים את ההתנהלות הכושלת של הממשל. לא נגזר עלינו לחיות לנצח תחת מערכת פוליטית שמאפייניה העיקריים הם ארס, חוסר תפקוד ושיתוק.

הכותב הוא פרשן כלכלי ומנחה התוכנית "פאריד זכאריה" ב־CNN (c) Washington Post Writers Group 2011