פרדוקס הכושר

פרופ' יקר,

אנשים מתאמנים שעות בחדרי כושר ושורפים אלפי קלוריות בהליכה על ההליכון, אבל באוטו מסתובבים חצי שעה ושורפים דלק ועצבים רק כדי לחנות קרוב יותר ולחסוך הליכה של 50 מטר. הייתכן?

אשל

לא מזמן התפרסם בעיתון בארצות הברית תצלום של דלת החזית של מכון כושר מפורסם. אל הדלת הזאת מובילות 15 מדרגות, ומנהלי המכון התקינו שם מדרגות נעות. משעשע.

התופעה שאתה מתאר נובעת מכך שאנחנו ממיינים את החוויות שלנו לקטגוריות. בני אדם נותנים כותרות לזמן שלהם: יש זמן להתעמל, זמן לנסוע לחופשה, זמן לשבת ולהקשיב לאנשים וזמן להגיע לעבודה - ומשום מה אנשים לא חושבים לערבב בין הדברים, אף על פי שמה שבאמת עוזר הוא שינוי קטן של הרגלים במקום הקצאה קטגורית של זמן.

לדוגמה, כשהולכים לעבודה הרבה יותר יעיל ובריא לוותר על המעלית ולעלות למשרד במדרגות. זה שינוי שבאמת היה משפר את החיים להרבה אנשים. אבל ברגע האמת האדם נוהג לפי הוראות הקבע של "להגיע לעבודה", ומקצה להתנהגות בריאה זמן ספציפי משלה.

אנחנו נוהגים כך לא רק עם זמן אלא גם עם כסף. כמו שאתה בטח יודע, הרבה אנשים מחזיקים בבנק פיקדונות קטנים או תוכניות חיסכון קטנות עם ריבית נמוכה, בזמן שחשבון העו"ש שלהם סובל מאוברדרפט עם ריבית גבוהה. במקום לקחת את הכסף מהחיסכון, לסגור איתו את החוב ולחסוך עשרות, מאות או אלפי שקלים בתשלומי ריבית, הם מפסידים כסף בכל חודש - בגלל החשיבה בקטגוריות.

וכמו שכתבתי קודם, מילת המפתח פה היא הרגלים. כשאנחנו מתרגלים לעשות משהו, אנחנו עושים אותו שוב ושוב, ותמיד באותה הדרך. למשל לחפש חניה או לעלות למשרד במעלית. רק כשנוצר אצלנו הרגל חדש אנחנו, לפעמים, חושבים עליו. למשל, אם אני מתחיל ללכת לחדר כושר, אני מתכנן בתוך ראשי שאהיה בו כך וכך זמן ואנהג בו כך או אחרת. אבל מרגע שיצרנו הרגל וחזרנו עליו כמה פעמים מתחיל להיות קשה לשנות אותו. וכך אנחנו יוצרים תבניות התנהגות בבית, במשרד ובסידורים. אבל אני חושב, כמוך, שמאמץ לשינוי בתבניות האלה ייתן יתרון גדול.

שאלות לדן אריאלי: askdan@calcalist.co.il