פרופ' דן בן-דוד על מערכת החינוך: "שופכים כסף - ואין שינוי"

"קשה לתרגם הוצאה לתוצאה בתחום החינוך. הנטייה היא לשפוך את הכסף בלי לעשות שינוי אמיתי בעדיפויות. זו לא רק בעיה שלנו, זו בעיה חובקת עולם", אומר מנהל מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל, פרופ' דן בן-דוד, בראיון ל"כלכליסט". "הסיפור הוא לא רק כסף. יש שלושה תחומים שדורשים טיפול שורש: מה לומדים הילדים, מי מלמד אותם ושיטת העבודה של המערכת".

לדבריו, שאלת תוכן הלימודים רלבנטית במיוחד עבור הציבור החרדי, אך לא לו בלבד. "בבתי הספר הלא חרדיים לומדים לימודי ליבה, אבל גם הרבה מאוד מקצועות נוספים, ומעט מדי מושקע במקצועות החשובים", אומר בן־דוד. "בתיכונים יש הדגשים על תחומים איזוטריים וזה בא על חשבון העיקר.

"אפשר להסתכל כמה מתוך שעות הלימוד מוקדשות למתמטיקה, קריאה ומדע. אנחנו נותנים יותר שעות הוראה מכמעט כל מדינות ה־OECD, ועדיין מקדישים פחות ממדינות ה־OECD במקצועות החשובים".

לדברי בן־דוד, הבעיה השנייה היא המורים: "יש לא מעט מורים שהיו יכולים ללמוד כל דבר, היו יכולים לעשות הכל - והעדיפו להיות מורים. הבעיה היא שיש גם הרבה מהסוג האחר: יש כשני תריסר מכללות להוראה שתנאי הקבלה בהן הם מתחת לכמעט כל חוג אוניברסיטאי. יש לא מעט מורים שלא היו יכולים להתקבל לאוניברסיטה, ואותם אנחנו שולחים ללמד ולהכשיר את ילדינו.

"ההמלצה של ועדת אלה וועדת דוברת היא שמי שרוצה להיות מורה בישראל יצטרך תחילה לקבל תואר ראשון מאוניברסיטה או ממכללה כללית ולא ממכללה להוראה. זה יגרום לכך שמורים יכירו את החומר ברמה של תואר ראשון.

"בנוסף, אם מדינת ישראל רוצה שבוגרי תואר ראשון יבחרו להיות מורים, היא צריכה לשלם להם בהתאם. ניתן לדרוש שנורמות העבודה יתאימו לדרישות מבוגר תואר, ושימי החופשה ושעות העבודה יתאימו לשאר המשק. שהמורים יהיו בבית הספר מבוקר עד ערב בשביל ילדים שזקוקים לעזרה ובשביל ללמד יותר. בסופו של דבר נוכל להעסיק פחות מורים וכך לשלם יותר לכל אחד.

"עקב אכילס הוא שאין מערכת חינוך אחת", אומר בן־דוד. "יש מערכת ממלכתית, ממלכתית־דתית, מערך חינוך חרדי והסקטור הערבי. זו לא מערכת רגילה ונורמלית שבה אפשר לאזן בין הכיתות, כי לא לומדים אותו הדבר ולא באותה המתכונת. בעיות השורש קשורות לאופן התקצוב. ברור שאנחנו צריכים להעביר יותר כסף למוסדות שבהם לומדים ילדים משכבות סוציו־אקונומיות חלשות.

"אנחנו יודעים ממחקרים שיש מתאם בין רמת ההישגים של הילדים לבין ההשכלה של הוריהם. אם אנחנו רוצים לסייע לילדים שהוריהם לא משכילים לעקוף את הבעיה, זה דורש יותר משאבים. בנוסף, צריך תקצוב דיפרנציאלי שמעודד הצלחות. כדי שיהיו מדדים עקביים על פני זמן צריך מערך מדידה מסודר. הישגים הם לא רק ציונים אלא גם של פיזור הציונים, התקדמות לאורך זמן, אחוז הנושרים. את הכל צריך לנרמל לפי הרמה הסוציו־אקונומית של בית הספר.

"אנחנו חייבים לשדרג את החינוך של הילדים שנמצאים בבתי הספר. כשההישגים של חצי מהילדים הם מתחת לרמת מדינות העולם השלישי, אין לנו הלוקסוס להמשיך להתדיין ולהתווכח. אם אין להם כלים לעבוד במשק מודרני, הוא יפסיק להיות משק מודרני. צריך לטפל בזה עכשיו".

הבעיות ע"פ בן-דוד

תוכן הלימודים:

"ישראל מעניקה שעות לימוד רבות, אך מעט מהן מוקדשות למקצועות החשובים - מתמטיקה, קריאה ומדע".

הרכב המורים:

"יש לא מעט מורים שלא יכלו להתקבל לאוניברסיטה. צריך לחייב שמורה יהיה בעל תואר ראשון".

הפיצול במערכת החינוך:

"יש ארבע מערכות חינוך. אי אפשר לאזן בין הכיתות כי לא לומדים אותו הדבר".

תנאי העבודה:

"מורים צריכים לעבוד כל יום, כל השנה, מלבד ימי חופשה - כמו במקומות אחרים".

שכר המורים:

"צריכים לשלם למורים יותר - ואז יקבלו יותר וניתן יהיה לדרוש יותר".