איך להציל את הדיאטה?

בתור מי שמעבירה קבוצות הרזיה ומאמנת תזונה אני מאוד מסכימה עם מה שכתבת לשלבים הראשונים. שיהיו פיתויים קטנים שאני יכולה לעמוד בפניהם אבל לא כאלו שלא. חולה שוקולדים? אל תשאיר בבית בונבוניירות שוות או סתם חפיסות שוקולד כי דינן יהיה אחד. בשלב השני, זה שמגיע אחרי שאנחנו חוזרים לתזונה נבונה ולשליטה על המתוק ועל האכילה שלנו - אנחנו לאט לאט יכולים להחזיר את הדברים הללו הביתה במינונים. לא חפיסות שוקולד אבל כן שוקולד באריזות אישיות. אני מדברת מנסיון לאחר שבעברי הייתי כ-20 ק"ג יותר (קראו עוד ב-www.smarteating.co.il). אה כן - ואני מתה על מה שאתה כותב :-) אני

ted mosby- how I met your mother

מי שחושב שהוא ינקה את המקרר שלו וברגעי האמת לא יהיה לו = הוא עושה טעות טראגית. כי אם יש חווית חסר - זה הדבר הגרוע מכל. ברגע שאדם לא יכול להשיג את מבוקשו (ולא משנה באיזה תחום) חווית החסר תגרום לו להשיג את האוכל ולהשיג את מה שהיה לו חסר ולחפות על כך בעוד הרבה ערימות של פיצוי. אחת הסיבות שאנשים שמנים מלכתחילה היא שהם חוו חסר באוכל בילדות או במהלך החיים. הם היו צריכים להיאבק על כל ארוחה והם שמעו מההורים "די" או "אין" או הלכו ליד מסעדות ולא היה להם כסף לשלם ולאכול חופשי. חווית החסר היא חוויה מכריעה בחיי האדם. האדם רודף כל חייו אחרי השלמת חוסרים. ורק אם נעביר מהמשבצת של השלמת חוסרים את עניין האוכל יש לנו סיכוי בהתמודדות. ברגע שהשליטה חוזרת לידיים של האנשים ויש להם אוכל כל יום כל היום - רק מעמדת השפע הזו אפשר להגיע לבחירה אמיתית האם לאכול או לא לאכול. צריך לבחור להיות רזה ולכן צריך להיות בעמדת בחירה. מי שלא בעמדת בחירה אלא בעמדת משחקי מחבואים עם עצמו ועם האוכל הוא נמצא במשחק שבסוף לא יעמוד לו הכוח והוא ישבר, היום מחר או מחרתיים. כל כך מוזר שאנשים מנתקים את נושא האוכל מנושא החוויה האנושית בכללותה. הרי מה שאנחנו רואים ברחוב זה אנשים מורעבים שמתרוצצים בחיפושים אחרי חוסרים שונים. מרבית החוסרים הם חוסרים פיקטיביים ומיותרים. לא צריך להיות אחד מחזלנו על מנת להבין שאין אדם מת וחצי תאוותו בידו. גם חזלנו לא הבינו את הרובד העמוק יותר של המשמעות של התאווה הבלתי נגמרת: התאווה והחסר היא היא הסיבה לקיומנו והיא היא הסיבה שאנחנו ממשיכים לרוץ ולמלא חוסרים. כל אדם ותחום החוסרים שלו. וגם האדם המושלם ביותר משלים חוסרים ומעביר מתחום אחד למשנהו את "נשוא" התאווה שלו. תראו לי בן אדם ואראה לכם מה החוסר שלו. הגרועים מתוכנו הם דוקא אנשים רזים שרודפים וחיים על תאוות כבוד וכוח. כסף כבר לא מעניין אותם וגם לא דת. הם בסרט של לשלוט בכולנו. לא אביא את שמו הנקוב של הפרסונה הבולטת במדינה שחולה בבעיה כי כמובן שהטוקבק לא יפורסם וחבל כי אני בטוח שיש מי שיפיק ממנו ולו גם בדל של תובנה. על החתום. תאב הדעת.

מניסיון, התאפקות לאורך זמן יוצרת תחושת קיפוח הולכת וגדלה שבסוף תמצא דרך לספק אותה בפיצוציה הקרובה. לכן הדרך שלי היא שהמקרר יהיה מלא בדברים טעימים אבל רלוונטיים: מגוון סוגים של ארטיקים חלביים דיאט (גלידל של פלדמן 33 קלוריות: וניל פסיפלורה, וניל תות, שוקולד, בננה, מוקה) וארטיק קרח 19 קלוריות: לימון, אייסטי, קולה, דובדבן ועוד). מעדן שוקולד של תנובה (הכי טעים מכולם). יש גם שוקולד בננה או שוקולד קוקוקס. 80 קלוריות. קרם גבינה שוקולד: מערבבים 200 גר' גבינה לבנה 3-5% עם מעדן שוקולד + שקית ממתיק + קינמון. מערבבים בעדינות. אפשר להקפיא מעט לתחושה של גלידה. סוכריה על מקל דיאט בהצלחה!