לא לחזור לסוציאליזם

כוח הקנייה של הישראלי נמוך משל רוב האירופים. רואים זאת במדד שווי כוח הקנייה (PPP — Purchasing Power Parties) שפרסם ה־OECD בחודש מאי האחרון, המשווה את יכולת הקנייה בפועל לנפש של סל סחורות ושירותים זהה ב־50 מדינות. ישראל דורגה בו רק במקום ה־27, עם גובה צריכה בפועל לנפש שהוא 71% מהממוצע ב־OECD, הרבה פחות מארה"ב (148%) או מערב אירופה (104%–116%). הפער כואב יותר ככל שיורדים במדרג העשירונים: אנחנו בשלישיית הצמרת של המדינות הבלתי שוויוניות, בהשוואה ל־20 המדינות המובילות (מדד GINI, המשווה את חלוקת ההכנסות בין שכבות האוכלוסייה).

לצמצם את אי־השוויוניות בלי לפגוע בצמיחה

אז מה עושים? החשוב ביותר הוא לצמצם את אי־השוויוניות, בלי לפגוע בצמיחה, מה שלא נעשה בעשור האחרון. הממשלה יכולה להתחיל בשורה של חמישה צעדים מיידיים:

רפורמה במיסוי ובביטוח הלאומי: הפחתת המיסוי העקיף הרגרסיבי והנהגת מע״מ דיפרנציאלי. הורדת המע״מ על מוצרים חיוניים כמו תרופות והעלאתו על מותרות. הגיעה השעה גם לרפורמה בקצבאות הביטוח הלאומי: העלאת הקצבאות למשפחות שלהן עד שלושה ילדים והכנסה מתחת לממוצע, וביטול הקצבאות לעשירונים העליונים. מדיניות זו תדחוף מגזרים נוספים למעגל העבודה. אין עוד מדינה בעולם החופשי שבהן אוכלוסיות שלמות לא נוטלות חלק במעגל העבודה, ובכך בולמות את הצמיחה.

הפניית משאבים נוספים לבריאות וחינוך: ישראל מדורגת ראשונה באירופה בהוצאה הפרטית לבריאות לנפש — 41% מכלל ההוצאה הלאומית לבריאות. יש להפחית מיידית את תשלומי ההשתתפות העצמית עבור שירותים רפואיים מקופות החולים, ולהשית את ההפרש על הממשלה. באותו אופן, צריך לשים קץ לבלוף של חינוך חובה חינם, שאת חלקו מממנים ההורים. יש לכך מקורות תקציביים: די בשלושה פקידים באגף התקציבים שימצאו אותם.

מידתיות בהפחתת החוב הלאומי: שעה שמדינות נקלעו למשבר בשל שיעור החוב הלאומי ויחס חוב־תוצר מסוכן, ישראל צריכה להמשיך ולנהוג באחריות. עם זאת, יש לצמצם במידתיות את שיעור החוב והפניית עודפי הכנסות להקלת יוקר המחיה בחינוך ובבריאות.

פירוק מונופולים ממשלתיים ולא מלחמה במגזר הפרטי: ההשתלחות המופקרת במגזר העסקי והפיכת דמויות מובילות במשק ל״אויבי העם״ הן מסוכנות ובלתי מוסריות. צריך להיזהר ממדיניות שתביא לבריחת כספים מהמדינה למדינות שבהן המשקיעים הישראלים ישיגו תשואות גבוהות יותר. אלו שמתנפלים על ההפרטה של העשור האחרון, מתעלמים מתרומת ההכנסות ממנה לקיטון החוב הלאומי, ובכך לשיפור דירוג האשראי שלנו והקטנת נטל ההוצאה של תשלומי ריבית. הממשלה צריכה לטפל קודם כל בעצמה: פתיחת נמלי הים והאוויר לתחרות, כך שעלויות הייצור יירדו ומחירי הסחורות המיובאות יופחתו. הגיע הזמן גם לשחוט את ״הפרה הקדושה״ של מונופול חברת החשמל, ולהמשיך בהפרטת הדואר.

הרחבת התוכנית הממשלתית לעידוד ההשקעות בהייטק: מנוף צמיחה ענק, שממנו יכולים ליהנות רבים משכבות הביניים. אנחנו ראשונים בעולם במספר הפטנטים לנפש במכשור רפואי, אבל רבים מהם לא הופכים לחברות בהיעדר משאבים. ישראל חייבת מדיניות תמריצים לעידוד השקעות מבית ובעיקר מבחוץ.

זה הזמן ל"ממשלת שינוי כלכלי־חברתי"

מכלכלה סוציאליסטית עברנו בסוף שנות השבעים לכלכלה חופשית. גם הפערים גדלו באופן המסכן את רקמתנו החברתית. המענה הוא הרחבת הכלכלה החופשית. זו השעה לאיחוד כוחות פוליטיים, ובראשם הליכוד וקדימה, ל״ממשלת שינוי כלכלי־חברתי״.

הכותב הוא יו"ר קרן ההשקעות Agate, לשעבר שר הבריאות