אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
דו"ח טכנולוגי: רוצים שהעובדים יעשו יותר? תנו להם לגלוש צילום: SHUTERSTOCK

דו"ח טכנולוגי: רוצים שהעובדים יעשו יותר? תנו להם לגלוש

לידיעת הבוסים: מחקר שנערך בסינגפור מצא שגלישה מוגבלת במהלך העבודה עוזרת להתרענן ודווקא משפרת את הביצועים. וגם: הגולשים לא מוכנים לחכות שמונה ימים לסדרות של פוקס - וגונבים אותן בהמוניהם

23.08.2011, 13:34 | יוסי גורביץ

עצרו להתרעננות, פתחו דפדפן

שורה ארוכה ומתארכת של מעסיקים אוסרת על מועסקיהם גישה לרשת, וחוסמים במיוחד את הרשתות החברתיות. מקורה של תפיסת העבודה הזאת הוא במפעלים ובמכרות של המאה ה-19, שאומרת שבזבוז זמן מצד העובד מזיק בהכרח לשורה התחתונה של המעסיק.

אבל אנחנו כבר לא חיים במאה ה-19, ורק האפשרות שהשפמים ישובו לאופנה צריכה להרתיע אותנו. רוב תושבי העולם הראשון כבר לא עובדים במכרות, אלא במשרדים. ולפי מחקר שנערך לאחרונה באוניברסיטה הלאומית של סינגפור, גלישה ברשת דווקא מסייעת לפריון העבודה.

המחקר מצא שעובדים שיכלו לגלוש היו הרבה יותר יעילים במה שהם עשו מאשר נבדקים אחרים. הסיבה לכך היא שרוב המטלות הן מייגעות, לא מעניינות ובאופן כללי מתישות את העובד. עבודה ברציפות במשך שמונה שעות, מענה לאימיילים, שליחת SMS – כל אלה לאו דווקא תורמים לביצועים. מצד שני, כשהעובד גולש, הוא מנסה להגיע לאתרים שמעניינים אותו או משעשעים אותו – והתוצאה היא התרעננות.

החוקרים ממליצים, על כן, לאפשר לעובדים גלישה מוגבלת, תחת פיקוח. למרות הנימה החיובית, גם המחקר הזה לוקה בתפיסה שמזכירה את מנהל המשמרת במפעלים שמתאר דיקנס: בעולם שפוי יותר, העובדים היו מקבלים מכסת מטלות סבירה, ומסיימים את יום העבודה שלהם כשהיא היתה מושגת, תהיה השעה אשר תהיה. רוב בני האדם מסוגלים, תוך זמן לא רב, לאמוד היטב את יכולת העבודה שלהם ולפעול בהתאם. אבל המנהלים עדיין מתייחסים אליהם כאל תלמידי בית ספר: עצירים עד שעת השחרור.

גנבים בלי תירוץ

יש כמה סיבות לבוא להגנתם של גנבי מוזיקה או סרטים ברשת: הפיראטים נוטים לרכוש את המוצרים שהם גונבים, וחברות התקליטים והתוכן לעיתים קרובות מתנהגות בצורה הרבה יותר חלאתית. אבל אז מגיע סיפור מהסוג הזה, וגורם לך לחשוב על זה שוב.

רשת פוקס החליטה לדחות בשמונה ימים את העלאת התוכן שלה להולו, כדי להגן עליו כשהוא טרי ולאפשר רק ללקוחותיה המשלמים גישה מיידית אליו. החלטה לגיטימית – התוכן, אחרי הכל, הוא של פוקס. אבל זה לא מצא חן בעיני כל מיני רובין הודים בעיני עצמם.

התוצאה היתה שלגולשים היו שלוש ברירות: לצפות בתוכניות בשידור חי, לחכות שמונה ימים, או לגנוב אותן. נחשו מה הם עשו. היקף ההורדות של התוכנית "מאסטר שף" עלה ב-189%, ושל תוכנית פופולרית אחרת ב-114%.

ועל זה כבר אי אפשר להגן. אם לא ראית את התוכנית בשידור חי, סימן שהיא לא כל כך קריטית לך, ושאתה דוחה את הצפייה בה לאחר כך. אז אם אתה כבר מחכה, חכה שמונה ימים. אם אתה לא יכול לעשות את זה, לפחות אל תתהדר באצטלה אידיאולוגית כלשהי, ותהיה ישר מספיק עם עצמך כדי להודות שאתה סתם גנב.

גורדון רמזי מ"מאסטר שף". הגולשים לא התאפקו, צילום: אי פי אי גורדון רמזי מ"מאסטר שף". הגולשים לא התאפקו | צילום: אי פי אי גורדון רמזי מ"מאסטר שף". הגולשים לא התאפקו, צילום: אי פי אי

הם מאיימים גם על ילדים

 

הפחדנים האנונימיים של ארגון הטרור אנונימוס מוצאים את עצמם תחת חקירה חדשה: חברת הפרלמנט הבריטי, לואיז מנש מהמפלגה השמרנית, התלוננה רשמית נגדם בשל שליחת אימיילים מאיימים לילדים שלה. מנש ידועה בכך שהיא לא מהססת לומר בדיוק מה היא חושבת, ובחיבתה לטכנולוגיה: בתור מאמצת מוקדמת של טוויטר, היא עדכנה את העולם וכלבו בנוגע לאיומים במהלך חופשתה בארה"ב. המכתבים, מדווח הגארדיאן, כללו איומים לרצוח את ילדיה של מנש.

הסיבה לברבריות הזו היא העובדה שמנש תמכה בהאפלה של כלי הרשת החברתית במהלך המהומות בבריטניה – מהלך שלא יצא אל הפועל. אפשר להתווכח אם יש צורך בהאפלה כזו: בעיני, להוציא במקרים חריגים במיוחד שלא ראינו עד כה, התשובה היא שלילית באופן מוחלט. אבל כל ההיסטוריה של אנונימוס מוכיחה שהוא מתנגד לכל דיון. מי שחולק על עמדותיו, מוצא את עצמו במהירות תחת התקפת DDoS – גרסת העלק-האקרים לסתימת פיות.

פעיל אנונימוס. איומים לרצוח את ילדיה של חברת הפרלמנט, צילום:Joseph Nicolia פעיל אנונימוס. איומים לרצוח את ילדיה של חברת הפרלמנט | צילום:Joseph Nicolia פעיל אנונימוס. איומים לרצוח את ילדיה של חברת הפרלמנט, צילום:Joseph Nicolia

מנש, שהבהירה שהיא לא נבהלת בקלות "או בכלל", יצרה במהירות קשר עם המשטרה הבריטית, וכוח המשטרה של הפרלמנט והסקוטלנד יארד יהיו בקרוב על הזנב של המאיימים. קו ההגנה הראשון של אנונימוס, כמובן, הוא לומר שאין להם מושג מי עשה את זה ושכל אחד יכול לקרוא לעצמו חבר באנונימוס. זה נכון, כמובן, אבל הלוואי שאפשר היה לטעון שלאנונימוס אין היסטוריה של התעללות בילדים או איום עליהם: כפי שיעיד המקרה של ג'סי סלוטר, זה לגמרי לא נכון.

בברזיל גוגל דווקא מגינה על פרטיות

 

גוגל סירבה לציית לצו של בית משפט ברזילאי, וכתוצאה מכך היא צריכה לשלם קנס של 3,100 דולר ביום. למה? ובכן, שלושה בלוגרים שמשתמשים בפלטפורמה של גוגל החליטו להודיע לציבור שראש העיריה של חור כלשהו בברזיל, ורזאה אלגרה, חשוד בשחיתות ובמעילה. 

ראש העיר פנה לערכאות, והן הורו לגוגל להסיר את הפרסום ולחשוף את זהותם של הבלוגרים. גוגל סירבה לבצע את הצעד האחרון, בתואנה שהתפקיד שלה מוגבל רק לאחסון התוכן, ובציינה שהחוקה של ברזיל מבטיחה חופש ביטוי. כל זה קורה, כמובן, כשגוגל מתעקשת שהגולשים לא יוכלו לכתוב באופן אנונימי בגוגל+. גם הטענה על חופש הביטוי בעייתית – כל מדינה שמכירה בחופש הביטוי מכירה גם במושג של הוצאת דיבה.

עם זאת, ארגונים בינלאומיים כבר שמו לב שתביעות SLAAP – תביעות דיבה לשם הטרדה – הפכו לנשק מקובל בברזיל, ושבתי המשפט שם הם כלי לסתימת פיות. בלוגרים בברזיל פועלים בתנאים בעייתיים, בלשון המעטה: הם חשופים לאיומי מוות ומדי פעם גם לרצח. לפחות אחד מהם נרצח, לדברי מערכת המשפט הברזילאית, אחרי שמתח ביקורת על הממשל המקומי.

קצרצרים

מייקל דל, מנכ"ל ומייסד דל, כנראה סובל מעודף זמן פנוי כי הוא נכנס לתחרות התנצחויות בטוויטר עם נציגי HP האומללים, בהתייחסו למכירה הצפויה של חטיבת המחשבים האישיים. "הם קוראים לזה 'הפרדה', אבל זה נראה יותר כמו גירושים. להתראות, HP, אתם לא רוצים להיות בעסקי ה-PC יותר, אבל אנחנו מוכרים יותר מחשבים מאי פעם", חגג דל. ב-HP הזכירו בתגובה שהם עדיין יצרנית המחשבים הגדולה בעולם, אבל לדל היה יתרון בולט אחד על נציגי החברה – הם כבולים על ידי ההיררכיה ב-HP, הוא לא. קשה שלא להבחין בנימת הניצחון של דל, שוודאי כבר מחשב בקדחתנות כמה אחוזי נתח שוק יפלו בחיקו.

מייקל דל. דורך על HP עוד קצת, צילום: בלומברג מייקל דל. דורך על HP עוד קצת | צילום: בלומברג מייקל דל. דורך על HP עוד קצת, צילום: בלומברג

טוויטר ממשיכה להרחיב את הפיצ'רים שלה: אחרי שאיפשרה להעלות תמונות ישירות באמצעות האתר, תוך דילוג על שירות מתווך, כעת היא מציגה את גלריית התמונות של המשתמש כחלק מעמוד הפרופיל שלו. העמוד כולל לא רק את התמונות שהעלה המשתמש עצמו, אלא גם את אלה שהוא קישר אליהן. פייסבוק נראית מיותרת מיום ליום.

האם אתה יזם הייטק, שהמוצר המגניב-אך-החסר-כל-תועלת שלו אינו מצליח למשוך משקיעים? קודם כל, תרגע: אתה לא לבד, זו בעיה נפוצה ומתחילים לדבר עליה בגלוי. שנית, יש פתרון: סרסר את עצמך בטוויטר, באמצעות כתיבת הודעות שנונות שקשורות באופן מעורפל לתחום הפרויקט שלך. לחברת Naked Pizza זה עבד: המייסדים שלה כותבים הערות קצרות ואכזריות מדי יום, והם מעריכים שכרבע(!) מהן משכו משקיעים. חיסרון בולט: יש צורך בשנינות ובכושר התבטאות, מוצרים נדירים יחסית בקרב מייסדי חברות סטארט-אפ.

ג'יי תומאס רוש, אחד הנציבים של ועדת הסחר הפדרלית – ה-FTC, אחד הגופים הרגולטוריים החשובים בארה"ב – שלח בלון ניסוי. אולי, הוא מציע, ה-FTC צריכה להתחיל להיות אקטיבית יותר בכל הנושא הזה של מכירת פרטיות. אולי היא צריכה להתערב, ולאסור על מפרסמים לעקוב אחרי אנשים שלא רוצים בכך. אולי היא צריכה להפוך את רעיון ה-Do Not Track למציאות, ולא רק להמלצה. הוא מודע לבעיות האפשריות – כמו שיטות פרסום חודרניות עוד יותר מאשר כיום – אבל רוצה שהחבר'ה שלו יתחילו לבדוק את הנושא.

זה היה מהיר: הקרבות בטריפולי עוד לא הסתיימו, ובנו הבכור של קדאפי נראה משוטט עצמונית ברחובות ולגמרי לא עצור על ידי המורדים, אבל מפות גוגל כבר שינו את שמה של כיכר מרכזית בעיר. בתקופת קדאפי המקום נקרא "הכיכר הירוקה", כיוון שהרודן כתב את "הספר הירוק", שנראה כמו הספר האדום של מאו אחרי שבלע כמות אקסטזי שיכולה להרוג גמל. עכשיו חזרו בגוגל לשם "כיכר השאהידים", שהיה נהוג לפני המהפכה.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות

12 תגובות לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה

11.
ל 4 למה אתה מתאמץ
עובדה שעד היום לא הועמד לדין ואפילו לא נחקר אדם אחד שהוריד משהו באינטרנט והכונה כמובן לסרט או שיר לא לתוכנה מוגנת והרי מאות אלפים עשו זאת זה הוכחה מוחלטת לכך שלא מדובר בעבירה לעומת זאת שימוש (ולא הורדה) של תוכנה מוגנת זה כן עבירה ולא מעט אנשים נקנסו על שימוש כזה בעיקר שימוש שבוצע למטרות עיסקיות וכמובן גם במקרים האילו לא דובר על עבירה פלילית (כמו גניבה) לא היתה חקירת משטרה ובטח לא העמדה לדין אלא עבירה מסחרית של הפרת זכויות
הנסיון קובע  |  23.08.11
8.
מייקל דל ידוע בשמחתו לאור צרות של אחרים - עד שהן חוזרות בסיבוב ומכות בו חזרה:
בשנת 1997, בעקבות 3 רבעונים רצופים של הפסדים לאפל (מעד היה רק עוד רבעון אחד כזה), הוא נשאל מה היה עושה במקום אפל. תשובתו המפורסמת היתה: "מה הייתי עושה? הייתי סוגר את החברה ומחזיר למשקיעים את כספם". כישוע, מאז עלה שווי החברה במאות אחוזים, והיא נהייתה חברת הטכנולוגיה בעלת שווי השוק הגדול בעולם - חגיגה למשקיעים. לעומת זאת, שווי השוק של דל רק הלך והתדרדר, והיום דל היא שם נרדף לחוסר חדשנות ולמוצרים זולים. אם HP תצא מתחום המחשבים האישיים - בעצם, לא "אם" אלא "מתי" - סביר להניח שנתח השוק לא ילך לדל, אלא לחברה אחרת.
דרום לבנון , צפון ישראל  |  23.08.11
לכל התגובות