"השקענו שנים בקריירה, ועדיין אין לנו מושג מאיפה יהיה לנו כסף לדירה"

מי אתם: אורלי (35) ויובל (34) אדם, הורים ליואב (בן שנה). מתגוררים בשכירות בדירת 3.5 חדרים ברמת גן בת 80 מ"ר. אורלי היא אשת קבע ועובדת כיועצת ארגונית במרכז הציוד של אגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה בצה"ל, ויובל הוא מנהל מוצר בחברת הייטק.

מעמד ביניים זה: "אנשים שמשתכרים מספיק כדי לשלם את רוב המסים במדינה ומחזיקים את המדינה על כתפיהם, אבל לא מספיק עשירים כדי לחיות ללא דאגות. עובדים כל החיים, משלמים מסים, עושים מילואים, עומדים בתור. בשאיפה מגיעים לזיקנה עם מספיק כדי לחיות בכבוד ולעזור לילדים. שנינו מצליחים מקצועית ומרוויחים לפחות כמו ההורים ובתפקידי ניהול, אבל לא משתכרים מספיק כדי להיחשב עשירים או להתעלם ממדבקת המחיר של המוצר שאנחנו רוצים לקנות".

משפחת אדם. אורלי, יובל ויואב בן השנה | צילום: עמית שעל

הוצאות: שכר דירה: 4,700 שקל לחודש. ארנונה: 400 שקל לחודש. מים וגז: 200 לחודש. חשמל: 500 שקל לחודש. מטפלת: 4,000 שקל לחודש. רכב ואופנוע: 6,000 שקל לשנה. רישיונות: 1,800 שקל לשנה. דלק: 1,150 שקל לחודש. תיקונים וטיפולים: 300 שקל לחודש. אוכל וחומרי ניקוי: 1,300 שקל לחודש. הוצאות תינוק: 300 שקל לחודש. אינטרנט וטלפון נייח: 200 שקל לחודש. טלפון סלולרי: "על חשבון העבודה". ביטוחי דירה ובריאות: 280 שקל לחודש. חדר כושר: 350 שקל לחודש. סך הכל: 14,330 שקל לחודש.

מותרות: חופשות: "פעם בשנה נוסעים לנופש קבע מטעם הצבא". בילויים: 1,500 שקל לחודש ("קרוב לחצי על הבייביסיטר"). בגדים: 150 שקל לחודש ("בעיקר תווים מהצבא ומתנות לחג מהעבודה").

אוברדרפט: "נשאר לנו קצת חודש בסוף הכסף. מגיעים לתחילת החודש עם מינוס של 2,500 שקל".

עזרה מההורים: "הם מנסים: קנו לנו כיסא לאוטו, תורמים תווי קנייה לסופר. אם יום אחד תהיה לנו דירה, זה בזכותם. קשה להסתדר בלעדיהם".

מה מעצבן אותנו: "עשינו כל מה שההורים אמרו: סיימנו בית ספר, שירתנו בצבא ועשינו תארים באוניברסיטה. השקענו שנים בבניית קריירה ואנחנו זהירים בהוצאות, ועדיין, אין לנו מושג מאיפה יהיה לנו יום אחד כסף לדירה או כדי לעזור לילדים כמו שההורים עוזרים לנו. כל שנה נהיה פה יותר יקר, יותר קשה ויותר מתסכל. אין חלוקה צודקת של העושר".

מסר: "צריך לשנות בצורה מהותית את סולם הערכים במדינה. זה לא רק להעביר כסף ממשרד ממשלתי אחד לאחר, אלא לייעל את הממשל, לאזן את חלוקת הנטל ולהתחיל להשקיע שוב בדברים שיגרמו לכך שיהיה פה טוב לכולם. אנחנו לא מתייאשים, רק עייפים. תמיד 'נכנסים מתחת לאלונקה' כשצריך - אבל מצפים שהיחסים עם הממשל יהיו קצת יותר הדדיים".