אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
"חזרנו בגלל הגעגועים לארץ, ונעזוב את הארץ בגלל הגעגוע ללחיות" צילום: גיל נחושתן

"חזרנו בגלל הגעגועים לארץ, ונעזוב את הארץ בגלל הגעגוע ללחיות"

משפחת צבלינג, קריית מוצקין: לא ייתכן שעלות גן בגיל הרך תהיה מעל 2,000 שקל בעוד שהמשכורת הממוצעת לאשה היא 5,000 שקל"

29.08.2011, 06:53 | הדס שפר

מי אנחנו: רועי ומירב צבלינג (שניהם בני 31), הורים לרומי (שנה וחצי). מתגוררים בשכירות בדירת 4 חדרים בת 90 מ"ר בקריית מוצקין. רועי הוא מוזיקאי עצמאי ומירב מעצבת אופנה ומחפשת עבודה.

מעמד הביניים זה: "כמו בשיר של הדג נחש: משלמי מסים, עושים מילואים ועומדים בפקקים. אנחנו מעמד ביניים כי אנחנו עובדים, רועי משרת ימי מילואים רבים ואיננו מקבלים שום סיוע מהמדינה, לא משתייכים לשום קבוצת מיעוט".

הוצאות: שכירות: 2,400 שקל בחודש ("מחיר מציאה לדירה ישנה ולא משופצת"). ארנונה: 900 שקל בחודשיים. גז: 100 שקל בחודשיים. מים: 200 שקל בחודשיים ("לא מציאותי ואנחנו ממש חסכנים במים"). חשמל: 500 שקל בחודשיים. ביטוח רכב: 3,000 שקל בשנה. בגדים: 100 שקל בחודש. אוכל וקוסמטיקה: 1,500 שקל בחודש. משפחתון: 2,200 שקל בחודש. דלק: 800 שקל בחודש. טלפון סלולרי: 250 שקל בחודש ("רק של רועי, את של מירב ההורים משלמים"), אינטרנט וטלפון קווי: 127 שקל בחודש. מים מסוננים: 76 שקל בחודש. בילויים: 400 שקל בחודש. חופשות: "מאז שרומי נולדה לא יצאנו לשום חופש". סך הכל: 8,753 שקל בחודש.

משפחת צבלינג , צילום: גיל נחושתן משפחת צבלינג | צילום: גיל נחושתן משפחת צבלינג , צילום: גיל נחושתן

 

אוברדרפט: "אין, תודה לאל".

עזרה מההורים: "בעיקר לקטנה - חיתולים, בגדים, נעליים. אנחנו משתדלים לעמוד בזכות עצמנו".

מה מעצבן אותנו: "לצערי אני כבר חצי שנה במעגל האבטלה כאשר אני בכל שבוע לפחות בראיון עבודה והרוב בתל אביב. מפחדים לקחת את הסיכון שאעשה נסיעות למרות הנכונות שלי הן לנסוע והן להעתיק את מקום המגורים. וזה בלי לדבר על זה שאני אמא - אפליה או לא, רוב המעסיקים מעדיפים את הרווקות נטולות ההתחייבויות".

מסר מרועי: "הייתי אומר שזכות הדיבור שלי מועטת בגלל הסיכון של להיות עצמאי ועוד בתחום שלי. אבל לאחר חישוב ההכנסות החודשי אני מגיע למשכורת יפה מאוד, מעל הממוצע במשק - ועדיין קשה לסגור את החודש. המסר לממשלה הוא אל תשכחו אותנו. השחיקה גדולה מדי, אנו כבר לא עומדים בנטל של לחיות פה. כמי שחי ועבד במדינות אחרות אני זוכר שהרווחה ואיכות החיים היו גדולים יותר. הדור הזה מתחיל לפקוח את העיניים ולהבין שעם הפטריוטיות אי אפשר לקנות לחם ואולי עדיף כבר לא להיות פה. חזרנו בגלל הגעגועים לארץ ונעזוב את הארץ בגלל הגעגוע ללחיות".

מסר ממירב: "שאבו מאיתנו את כל הכוחות. אין עבודה, אין תקווה לעתיד, אנחנו מרגישים מנוצלים. אנחנו רוצים עוד ילדים ואין לנו מושג איך זה יתאפשר כלכלית. לא ייתכן שעלות גן בגיל הרך תהיה מעל 2,000 שקל בעוד שהמשכורת הממוצעת לאשה היא 5,000 שקל. אני לא חולמת בכלל על לרכוש דירה, השכירויות בשמים, הכל יקר והמחירים רק ממשיכים לעלות".

משפחות הרוצות להשתתף במדור זה מוזמנות לפנות למייל mail@calcalist.co.il

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות



165 תגובות לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה

165.
צר לי!!!
צר לי לשמוע אנשים שרושמים תגובות כגון תעזבו לכו לעבוד בעבודות נורמאליות וכו׳.כמה פרטים שלא נרשמו בכתבה וידועים לי על הזוג המדהים הזה שאותם אני מכיר באופן אישי.רועי היה קצין קרבי שלחם ופיקד בגזרות הכי מסוכנות ועדיין מבצע זאת במילואים הוא מוזיקאי שבחר בדרך של אידאולוגיה ובמקום לטפח קריירה במרכז נישאר ללמד ולהעביר את אהבתו למוזיקה ולתרבות לדור הבא וחלק מזה בהיתנדבות למרות הצעות שקיבל באיזור המרכז.הם לא נעזרים בהורים בשום דבר מה שהם מקבלים מהם זה מתנות לילדה רומי וגם זה על דעת ההורים מירב למדה לימודים גבוהים השקיעה בכך ארבע שנים מחייה ולגיטימי שהיא תרצה לעבוד במקצוע שאותו היא אוהבת ולמדה היא מוכנה לעשות הרבה ויתורים אבל אף מעסיק במרכז עדיין לא מוכן להעסיק אותה כי היא גרה שעה וחצי מהמרכז.עכשיו בואו ונעשה חושבים מה היה קורה אם רועי ומירב היו עוזבים:רועי היה מלמד ועדיין יוצר מוזיקה מירב הייתה עובדת כי ידוע שבחו״ל נוסעים אפילו שלוש שעות למקום העבודה הם היו מתפרנסים בכבוד ואפילו מעל לממוצע מה שהיה נותן להם מספיק כסף לבוא לביקורים בחגים ללא הלחץ הזה של איך לגמור את החודש לרומי היו עוד אחים הכל היה נהדר אך במקום זאת הם בחרו להישאר ולנסות להיתמודד עם חיי היום יום הם לא מבקשים הרבה רק מעט היתחשבות למען העתיד כי אם הם יעזבו אז כמוהם עוד רבים ואז מי שישאר במדינה הזאת הם בעלי הממון והם לא יצאו להגן עליינו בגבולות ולא יחנכו את ילדינו לתרבות ואהבת הארץ.אז כן רועי ומירב עם כל הכאב והצער תעזבו תחיו חיים נורמאלים תביאו עוד ילדים למשפחה תהיו מאושרים עם געגועים אפשר לחיות עם צלחת ריקה בטן ריקה ומינוס בבנק קצת קשה לחיות מישהו אחר ירווח אותכם אנחנו והמדינה נפסיד כרגיל...
23.09.11
לכל התגובות