הגנון של עוזי ויובל

מה שקרה השבוע עם מחיר הבנזין הוא רק הסימפטום ולא התופעה. לנדאו יחתום, לנדאו לא יחתום — זה כבר לא מעניין. האמת? אין כוח, נמאס. נמאס שזוג השרים יובל שטייניץ ועוזי לנדאו לא מצליחים לעבוד יחד ולהוציא את משק האנרגיה מהבור שהוא נמצא בו.

סירובו של לנדאו לחתום על הצו להורדת מרווח השיווק תפסה את שטייניץ לא מוכן. רק לפני כחודש הוא הסכים, בתיווכם של ראש הממשלה ושר החוץ, לדחות את הורדת המרווח לסוף אוגוסט לאחר שהגיע לישיבת הממשלה מצויד בהצעת מחליטים בעניין. השבוע גילה שטייניץ שלנדאו סנדל אותו ו"שכח" מההסכמות.

שטייניץ החל לירות לכל הכיוונים ולספר לכל כלי התקשורת ש"משרתם של הטייקונים" שוב הכזיב את הציבור. "אי אפשר להעדיף באופן אוטומטי את חברות הדלק על פני האינטרסים של המדינה והציבור", הטיח שר האוצר. "העובדה שהחלטה החשובה להוזלת מחיר הדלק נדחתה בכחצי שנה היא פשע נגד הצרכנים והאזרחים".

אבל עם טענה אחת עניינית של לנדאו שטייניץ לא התמודד — עם כל הכבוד לדאגה לציבור, למה המיסוי על דלקים גבוה כל כך? גם אם ימחקו את רווחיהן של חברות הדלק לחלוטין, עדיין מחיר הבנזין ירד רק בכ־70 אגורות לליטר. לעומת זאת, הפחתה במיסוי על הדלק תגולם בהורדת מחיר של כמה שקלים לכל ליטר.

אתמול בבוקר הלחץ במשרד האוצר היה בשיאו. לכל היה ברור שאם לנדאו לא חותם על הצו, מחיר הבנזין יזנק ב־25 אגורות לליטר. זה בדיוק מה שהיה חסר לשטייניץ — שמחאת הרחוב, שנראה כאילו היא גוועת, תתעורר מחדש.

בשלכת השר הסכימו כולם שההיסטוריה אולי תשפוט את לנדאו, אבל את הצועדים, שיתעוררו ויגלו שמחירי הבנזין זינקו, לא יעניין לשמוע שמרווח השיווק נתקע בלשכת שר התשתיות. בין הרעיונות שהועלו היה הארכת הפטור על המיסוי בחודש נוסף והיו מי שניצלו את שיוכו הפוליטי של יו"ר ועדת הכלכלה כרמל שאמה הכהן כדי ללחוץ על כינוס מושב כנסת מיוחד באמצע הפגרה, שם יידרש לנדאו להסביר מדוע אינו חותם על הצו.

אך נראה היה שלנדאו לא ממצמץ, ושעון החול לקראת המועד לקביעת מחיר הבנזין בחצות הלך ואזל. בסופו של יום לנדאו התקפל וחתם על הצו להורדת מרווח השיווק — אך זה לא עצר את ההצמדה למדד, ואזרחי ישראל התעוררו לעלייה נוספת במחיר הדלק.