אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
המשנה ליועמ"ש: על מפעלי ים המלח לשאת בחלק משמעותי ביותר מעלות קציר המלח צילום: עמית שאבי

המשנה ליועמ"ש: על מפעלי ים המלח לשאת בחלק משמעותי ביותר מעלות קציר המלח

אבי ליכט הגיש הבוקר את חוות דעתו בנוגע למימון פרוייקט קציר המלח מבריכה 5 של המפעלים; לדבריו, "פעילות המפעלים היא שיוצרת את הסיכון ולכן עליהם לפתור את הבעיה"

04.09.2011, 12:54 | ליאור בן דוד

אבי ליכט, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, הגיש הבוקר (א') את חוות דעתו המשפטית בנוגע למימון פרויקט קציר המלח מבריכה מס' 5 של מפעלי ים המלח. חוות הדעת הוגשה ליועץ המשפטי במשרד האוצר, לחשב הכללי ולממונה על התקציבים.

"עמדתנו המשפטית היא כי על מפעלי ים המלח לשאת בחלק משמעותי ביותר מעלות הקציר", נכתב במסמך. "פעילות המפעלים היא שיוצרת את הסיכון ולכן עליהם לפתור את הבעיה ולשאת באופן עקרוני בעלויות של מניעת המפלס מכאן ולהבא. על מפעלי ים המלח לנהוג ככל יצרן ולהפנים את עלות הסיכון הנגרם בשל תהליך הייצור של מוצריהם ובכלל זה הנזקים הסביבתיים שהם גורמים".

בריכה 5 היא בריכת ענק באגן הדרומי של ים המלח, המשמשת את המפעלים להפקת מינרלים שונים. תהליך הייצור מחייב שמירת נפח קבוע של מים בבריכה. החומרים השוקעים בבריכה מביאים לעליית מפלס הבריכה בקצב של כ-20 ס"מ בשנה. כתוצאה מעליית המפלס נמצאים המלונות הממוקמים על שפת הבריכה בסכנת הצפה.

לפי הנחיית ראש הממשלה, הפתרון הנבחן עתה לבעיה הוא פתרון קציר המלח. הקציר נועד לגרד מתחתית הבריכה את השכבה העליונה של החומר המצטבר בקרקעית ולפנות אותו מן הבריכה, ובכך למנוע עלייה נוספת של המפלס. העלות המשוערת של הפרויקט, לפי מפעלי ים המלח, עד שנת 2030 היא 3.76 מיליארד שקלים, ולפי הערכות החברה להגנות ים המלח (חל"י), 4.9 מיליארד. יחד עם זאת, הקציר נושא עימו יתרונות רבים למפעלים. מדובר בחיסכון בעלויות הנובעות כיום מעליית המפלס וכן בתועלת הנובעת מהרחבת שטחי הייצור כתוצאה מהקציר. שווי התועלת הכלכלית למפעלים כתוצאה מקציר מלא של המלח מוערך בכ-2.5 מיליארד שקל לפחות. נציגי משרד האוצר הונחו לנהל מו"מ עם נציגי מפעלי ים המלח לגבי ביצוע הקציר ומימונו. משא ומתן זה טרם הושלם.

בחוות הדעת המשפטית שהוגשה היום נרשם כי "האחריות לביצוע הקציר ולמימונו מוטלת בראש ובראשונה על המפעלים כיוצרי הסיכון. מה עוד, שיש לזכור שהמפעלים יחזירו שיעור ניכר מהשקעתם בפרוייקט בחסכון בעלויות ובהגדלת התפוקה".

לפי המסמך, במקרה שלא יוסכם היקף השתתפות המפעלים והמדינה במימון במשא ומתן, אין המקרה מתאים לבוררות. "עמדתנו היא כי אם המשא ומתן לא יעלה יפה, יוכל המחוקק לבוא ולקבוע בחקיקה על מי תוטל חובת הביצוע וכן את אופן חלוקת התשלומים הכרוכים בכך. מהלך זה אינו המהלך המועדף אך בהעדר אפשרות אחרת הוא חוקתי ואפשרי מבחינה משפטית" נרשם במסמך.

בחוות הדעת שהוגשה ישנה גם התייחסות לבעיית גובה התמלוגים שמעבירים המפעלים למדינה: "שיעור התמלוגים מכלל רווחי היזם הוא נמוך, אפילו בהשוואה לשיעורים האפשריים על פי שטר הזיכיון. בעוד רווחי הזכיין הולכים ועולים חלקו היחסי של הציבור ברווחי היזם הולך ונשחק. בנוסף, למדינה טענות לגבי אופן התשלום של שיעור נמוך זה. מנתוני כתב התביעה שהגישה המדינה עולה כי ב-10 השנים האחרונות חילקה כיל לבעלי מניותיה דיבידנד בסכום של 3.8 מיליארד דולר, בעוד שהציבור קיבל תמלוגים בסכום כולל של 303 מיליון דולר בלבד. בעוד שבעבר על כל שקל תמולגים שהעבירה כיל לאוצר המדינה היא העבירה לבעלי מניותיה 3 שקלים, הרי שכיום כי"ל מחלקת 13 שקל לבעלי מניותיה על כל שקל העובר לאוצר המדינה. משמעות הנתונים היא שהציבור, שהוא בעל הנכס שממנו מפיקים המפעלים את רווחיהם, זוכה לחלק יחסי שהולך וקטן מרווחי המפעלים. המלצתנו היא לבחון שינוי בחלוקת ההנאה ממשאב ציבורי נדיר זה. אנו מציעים לבחון הטלת היטל על רווחי היתר של הזכיין. הטלת מס על רווחי היתר הוא הסדר מידתי יותר מהעלאת התמלוגים מכיוון שהסדר כזה מכוון אל רווחי היתר של הזכיין ולא להכנסותיו".

מכי"ל נמסר כי המסמך טרם הגיע לידיהם ולכן הם מנועים מלהגיב.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות

4 תגובות לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה

4.
. מה שגרם לירידת מפלס ים המלח בעשרות מטרים היא חסימת זרימת מי נהר הירדן לוון ים
מן הכנרת והסתתם באמצעות המוביל הארצי למרכז הארץ וצפון הנגב. מאות מליוני מ"ק שנשאבו ,המהווים את המקור העקרי למים מתוקים ,גרמו לירירדת מפלס המים כאמור בעשרות מטרים ולאסון אקולוגי המתמשך כ50 שנה בכל ים המלח אשר החלק הישראלי הוא רק חמישית ( 20% ) מהשטח הכולל . כ80% שיכים לירדן ולרשות . עופר " קבלו" את השליטה כ40 שנה מאוחר יותר . כיל איננה חברה פרטית של עופר אלא חברה ציבורית אשר כ80% ממנה נמצאת בבעלות הציבור והמדינה. הסכר שנבנה לפני כ50 שנה יועד למנוע התיבשות מוחלטת של החלק הדרומי הישראלי . בתי המלון התרכזו מדרום לסכר בימה המלאכותית ע"ם להבטיח שהים לא "יברח " מהם בעתיד . כאמור כל התהליכים הללו התחילו למעלה מ40 שנה לפני שעופר "קבלו" את ים המלח. לסיכום המרוויחים מהסיפור הנ"ל מיליוני תושבים במדינת ישראל שקבלו מים באמצעות המוביל הארצי . הנזוקים:הסביבה האקולוגית בים המלח אשר כאמור 20% ממנה שייכים לישראל וכן תושבים בעמק ובקעת הירדן משני צדדיה שמהם נמנעו מים זורמים של הירדן. להטיל את הרפש הזה בעופר זה קצת מוגזם.
צבי , י"ם  |  09.09.11
2.
להפסיק מייד את הביזיון. מפעלי ים המלח ישאו בעלויות קציר המלח לאחר הלאמתם!
יש להודיע למשפחת עופר כי תקופת הזיכיון תמה. להודיע על תאריך העברת הבעלות והניהול לחברה כלכלית של המדינה ולהגיש להם חשבון מסכם על התמלוגים שלא שלמו כל השנים. מייד לאחר מכן להתחיל את קציר המלח על חשבון המפעלים כמובן. למדינה אין כל סיבה לממן את העוולה זו מכספי המיסים שלי. יישום זה ירמוז לציבור הישראלי שהממשלה הבינה את המסר של המחאה. ולא לא מדובר בחזרה למשק סוציאליסטי. לידיעת כל הדמגוגים אנחנו עדיין במשק סוציאליסטי. למעשה זהו המשק הייבריד היחיד בעולם. זהו משק שהעשירים מתעשרים ומעמד הבינים נושא על כתפיו באמצעות המיסים הסוציאלים (ביטוח לאומי, בריאות) את האחריות.
אליעזר בר שדה , ערד  |  04.09.11
1.
המשנה ליועץ עו''ד אבי ליכט מתגלה כאחד הפטריוטים המקצוענים בפרקליטות
אין אצלו חרטה ברטה ....ואננו מוטה בידי בעלי ההון והחוות דעת שלו גם מקצועיות וגם נקיות נטו לטובת האינטרס הציבורי.....ללא קישקושים והתפתלויות הנוגדות את השכל הישר...כמו שקימים בהמון חוות דעת שאני עוקב אחריהם במשרדי הממשלה השונים....יישר כוח גדול וירבו כמותו בישראל ב''ה ...
פוטון-איש מיסים  |  04.09.11