מיוחד ל"כלכליסט": הצעה לסדר יום קולקטיבי חדש

למרות המצב הכלכלי הגלובלי ההולך ומחריף, ישנן דרכים ישימות לצאת מהמשבר: תיקון, רפורמה, איזון ושיקום. אולם כדי להשיג אותן באופן שגם יוכל לשרוד, על הכלכלות המפותחות לרצות לעבוד קשה, תוך שיתוף פעולה מלא

הכלכלה הגלובלית נכנסה לשלב חדש ומסוכן. קיימת דרך להתאוששות בת־קיימא, אך היא הולכת ונהיית צרה יותר. כדי לנווט בה את דרכנו, אנו זקוקים לרצון פוליטי חזק ברחבי העולם - מנהיגות במקום חרחור אסונות, שיתוף פעולה במקום תחרותיות ופעולה במקום תגובה.

אחת מהבעיות המרכזיות כיום היא קיומם של חובות יתר המכבידים על המערכת הפיננסית - חובות הקיימים אצל ממשלות, בנקים ומשקי בית, בעיקר בקרב הכלכלות המפותחות. חובות אלה מעקמים את הביטחון ועוצרים כל הוצאה ממשלתית, השקעה או יצירת משרות. בפני הכלכלות הללו ניצבת דרך משובשת וקופצנית, המלווה בשיעור בלתי מתקבל על הדעת של אבטלה.

לאור הנסיבות הללו, אנו זקוקים לפעולה קולקטיבית למען התאוששות גלובלית, שתונחה בידי ארבעה קווי מדיניות: תיקון הקיים, רפורמה, איזון מחדש ושיקום ההרוס. נתחיל בתיקון הקיים. לפני כל דבר אחר, עלינו לחוות מחדש חלק מהלחצים על דפי המאזנים של הממשלות, משקי הבית והבנקים - גם במחיר של חנק מסוים של ההתאוששות הכלכלית. מדינות מתקדמות זקוקות לתוכניות אמינות לטווח הבינוני של הפחתת החוב הציבורי.

אולם יש לזכור שקונסולידציה מהירה מדי עלולה לפגוע בהתאוששות ולהחמיר את סיכויי השיפור במגזר התעסוקה. גם לכך יש פתרון. אמצעים אמינים שיספקו ויעגנו חסכונות בטווח הבינוני יעזרו ליצור את המרווח שייקלוט את הצמיחה של היום ויאטו את קצב הקונסולידציה. יודגש כי בעוד שחלק ממדינות העולם נהנות ממרווח ומזמן להעביר שינויים אלה, יש רבות אחרות שזמנן דוחק והן חייבות להעביר את הרפורמות הללו בקצב מהיר יותר, כמו ארה"ב.

לפיכך, אני מברכת את ההצעות האחרונות של נשיא ארה"ב ברק אובמה לטפל בבעיות הצמיחה והאבטלה, וממליצה לו לקדם תוכניות שיסייעו לבעלי בתים לנצל לטובתם את שיעור הריבית הנמוך במשק. אשר לאירופה, על הממשלות בעלות הגירעונות הגדולים בגוש היורו להפגין יד חזקה בטיפולן במצב הכלכלי שלהן ולהידרש לבעיותיהן הכלכליות באמצעות קונסולידציה פיסקאלית אמיצה.

הקו השני הוא רפורמה, כאשר המגזר הפיננסי הוא המועמד מספר אחת עבורה. כמו כן, אני כוללת תחת מטריית הרפורמה את הממד החברתי - בעיקר בכל הנוגע לצורך לזהות ולעודד מקורות שיפיקו מספר משרות מספיק. הדבר הזה חשוב במיוחד עבור הדור הצעיר.

הקו השלישי שאמור להנחות פעולה קולקטיבית הוא איזון מחדש, והוא כולל שתי משמעויות. הראשונה היא החזרה של הביקוש למגזר הפרטי, בהנחה שהוא חזק מספיק כדי לשאת את הנטל. נכון להיום הוא עדיין לא חזק מספיק.

המשמעות השנייה היא העברה של הביקושים ממדינות בעלות חוב חיצוני גבוה למדינות המחזיקות כיום ברזרבות מסחריות. מדינות השווקים המתעוררים חייבות כיום ליטול את המושכות ולהתחיל לספק את הביקוש הדרוש להתאוששות הגלובלית. כעת יש עוד זמן לבצע את המעבר הזה, אך אם הכלכלות המפותחות ייכנעו למיתון, כבר לא תהיה דרך חזרה.

לבסוף, הקו המדיני הרביעי הוא שיקום ההרוס. מדינות רבות, ובהן אלה שמנהיגות רמות שכר נמוכות, חייבות לשקם את מנגנוני ההגנה הכלכליים שלהם - למשל באמצעות חיזוק הפוזיציות התקציביות שלהן לימי משבר. הדבר יספק להן את המרווח שיאפשר להן להכניס רפורמות מעודדות צמיחה והשקעות ציבוריות ברשתות בטיחות חברתיות חשובות.

לאור הנסיבות הללו, קרן המטבע הבינלאומית - על 187 המדינות החברות בה - ממוקמת בצומת מיוחד שמאפשר לה לאמץ פעולה קולקטיבית. עצות המדיניות שאנו מחלקים יכולות לעזור להאיר את הנושאים הלוחצים של היום - צמיחה, פגיעות של נושאי הליבה וחיבוריות. ההלוואות שאנו מספקים מעניקות את מרווח הנשימה למדינות הנמצאות בקשיים. כמו כן, אם נסתכל לרגע אל מעבר לאופק המשבר, קרן המטבע גם יכולה לעזור בבנייתה של מערכת פיננסית גלובלית בטוחה ויציבה יותר.

אין זמן לחצאי־אמצעים או לסתם ניסיון לשרוד. אם נתפוס את הרגע, נוכל לנווט את דרכנו אל מחוץ למשבר, ולהשיב צמיחה גלובלית חזקה, בת־קיימא ומאוזנת. אך עלינו לפעול מהר, וביחד.

הכותבת מכהנת כיו"ר קרן המטבע הבינלאומית. פרוג'קט סינדיקט 2011, מיוחד ל"כלכליסט"