מודל CAPM: לא לשים את הביצים בסל אחד

פרופ' וויליאם שארפ נולד ב־1934 בבוסטון, מסצ'וסטס, ובמהלך מלחמת העולם השנייה עבר עם משפחתו לקליפורניה. ב־1951 החל ללמוד באוניברסיטת ברקלי במטרה להפוך לרופא, אולם שנה מאוחר יותר שינה מסלול, ועבר לאוניברסיטת UCLA ללימודי כלכלה.

ב־1961 השלים את לימודי הדוקטורט בכלכלה, והחל לפתח את עבודתו המימונית שהובילה אותו, כמעט 30 שנה אחר כך, לפרס נובל לכלכלה, יחד עם עוד שני חוקרי מימון ידועים - הארי מרקוביץ ומרטון מילר.

מודל ה־ Capital Asset Pricing Model שפיתח שארפ - ונחשב לאבן היסוד של תיאוריית המחירים המודרנית של השווקים הפיננסיים - יוצר מסגרת עבודה שמסבירה כיצד מחירי נכסים פיננסיים משקפים את התשואה הצפויה והסיכון. עיקרון חשוב שעליו הצביע שארפ, שמהווה כיום מרכיב מרכזי בניהול תיקים, הוא חשיבות פיזור תיק ההשקעות בין נכסים רבים.

על פי מודל ה־CAPM, בכל סוג השקעה קיימים שני סוגי סיכונים: סיכון שיטתי, שהוא למעשה סיכון השוק שנובע מגורמים כלליים כמו מצב המשק והכלכלה העולמית, המדיניות המוניטרית בישראל ובעולם והמצב המדיני־ביטחוני; וסיכון לא שיטתי (ספציפי) של נכס יחיד כמו, למשל, פטירתו של המנכ"ל או הפסד בתביעה משפטית גדולה.

לפי שארפ, בתיק יעיל, הסיכון הכולל אמור להיות שווה לסיכון השיטתי. כלומר, על מנהל התיקים לדאוג לפיזור השקעות רחב ונכון כדי לצמצם למינימום את הסיכון מנכס ספציפי.

ב־1966 פיתח שארפ את מדד שארפ - אחד הכלים השימושיים ביותר במדידת ובדירוג ביצועים של מנהלי תיקים, קרנות וקופות גמל. מדד שארפ מודד עד כמה תשואת הנכסים מפצה על הסיכון. נכס בעל מדד שארפ גבוה יותר נותן תשואה גבוהה יותר באותה רמת סיכון, או תשואה שווה, בסיכון נמוך יותר.