חרם עכשיו למען העתיד

"אלוהים אדירים, זה נורא". זו היתה תגובתו הספונטנית, מהבטן ממש, של חתן פרס נובל לכלכלה ב־1990 וויליאם שארפ, כששמע שגובה דמי הניהול בקרנות הנאמנות המנייתיות בישראל נע בין 2% ל־3%. התגובה של שארפ, שפורסמה אתמול ב"כלכליסט" במסגרת ראיון נרחב עמו, צריכה לשמש לציבור החוסכים בישראל נורת אזהרה מהבהבת. אל לה להיעלם או להצהיב עם דפי העיתון שבו פורסמה.

פקידי הציבור כשלו, זו עובדה

המסר שעולה מתגובתו של שארפ הוא קשה: הבורות הפיננסית שמאפיינת את ציבור החוסכים הישראלי היא כל כך חמורה, שהגופים שמנהלים עבור הציבור את חסכונותיו מרשים לעצמם לחגוג על חשבונו ללא רסן. דמי ניהול גבוהים כל כך, אם לפרש את שארפ, פשוט לא היו מתקבלים בשוק שבו החוסכים מבינים מה משמעות גובה דמי הניהול או באילו דרכים אחרות הם יכולים לחסוך את כספם, מבלי שמישהו עלום יחמוס אותו. עובדה, מהשוואה שבוצעה באמצע השנה על ידי חברת מורנינגסטאר, ישראל מדורגת ראשונה בגובה דמי הניהול בקרנות נאמנות מנייתיות, עם דמי ניהול שנתיים של 2.8%, וזה רק הנתון החציוני. בארה"ב, לשם השוואה, דמי הניהול בקרנות אלה עומדים על 0.94%. מה הפלא, כש־80% מהציבור לא יודעים מה ההבדל בין קרן נאמנות לתעודת סל, כפי שעלה מסקר "כלכליסט" שפורסם לפני שבוע.

הפרשנות לתגובתו של שארפ שופכת אור לא רק על מצבם של החוסכים או על תאוות הבצע של המנהלים את כספם, אלא גם על פקידי הציבור שהיו צריכים לשמור עליו. אך הם כשלו. זו לא דעה, זו עובדה. גובה דמי הניהול בקרנות הנאמנות מבטא זאת בצורה הטובה ביותר.

על הציבור לנצל את הריכוזיות במשק

דווקא מסיבה זו, טוב שהתאחדות הסטודנטים הארצית החליטה אתמול לחפש מומחים שינתחו עבורה את שוק החיסכון כדי לגלות מי גובה את דמי הניהול הגבוהים ביותר, במטרה להחרימו חרם צרכני. התשובה, אגב, נמצאת בעמודים הבאים. בשוק החיסכון לטווח ארוך - קופות גמל, קרנות פנסיה ופוליסות ביטוח - הפניקס ואקסלנס שבשליטת יצחק תשובה הם בתי ההשקעות היקרים ביותר בדמי ניהול.

כעת, הבעיה של הסטודנטים היא איך לגרום לצרכנים להחרים את הקרנות של תשובה. מבנה האחזקות הצולב במשק הישראלי יכול לפתור עבורם את הבעיה. תשובה לוקח דמי ניהול גבוהים מדי? זה הזמן להחרים את תחנות הדלק שבשליטתו, או רק את ביטוחי הרכב של הפניקס.

חרם צרכני מחוכם שמכוון לפגוע בגופים שמנהלים את כספי החיסכון יהווה צעד ראשון בדרך ממאבק צרכני שממוקד בהווה, למאבק צרכני שדואג לעתיד.