למה, בעצם, כמעט אף אחד לא רוצה להוריד את המע"מ

בין מגוון המלצותיה של ועדת טרכטנברג בלטו בהיעדרן המלצות שלא גיבשה, כמו הורדת המע"מ והחלת מע"מ דיפרנציאלי. בין היתר נקבע כי לא יוחל מע"מ שונה על מוצרים שונים, וכי אין להעניק פטורים חלקיים ומלאים ממע"מ למוצרים מסוימים. הוועדה כתבה כי היא "רואה יתרון משמעותי בשיעור המע"מ האחיד הנהוג היום" וכי למע"מ דיפרנציאלי חסרונות רבים, בהם סיבוך המערכת הפשוטה הקיימת כיום וסיוע בעיקר למשפחות מבוססות, שייהנו מהפחתת עלויות גדולה יותר.

מאחר שסוגיות אלו עוררו ויכוח עוד טרם פרסום ההמלצות, החליטה הוועדה להקדיש כמה פרקים בדו"ח כדי לנמק את הימנעותה מאימוצן. אך רבים ממומחי המס לא משתכנעים מהנימוקים וסבורים כי הוועדה שגתה. הנה כמה מההפרכות המוצעות לטענות ועדת טרכטנברג.

1.

טענת הוועדה: "החלת מע"מ דיפרנציאלי תחייב הקמת מנגנון פיקוח ואכיפה ייעודי, מה שעתיד להקשות משמעותית על האזרחים והרשויות".

ההפרכה: עו"ד (רו"ח) גידי בר זכאי, לשעבר סמנכ"ל לעניינים מקצועיים ברשות המסים, מסביר כי בניגוד לטענת הוועדה, "הטלת מע"מ דיפרנציאלי איננה קשה לביצוע. זאת בתנאי שהחוק יבדיל בצורה חכמה בין מוצרי מותרות לכאלה שאינם".

לדבריו, כך ניתן יהיה להטיל מס גבוה על צריכת מוצרי יוקרה: "מי שבחר לקנות רכב או דירת יוקרה לא יירתע רק בשל העובדה שמוטל מס נוסף על רכישתו. הדבר יאפשר לשפר את רמת הצדק החלוקתי, שכן מי שעשיר יותר יתרום לתקציב המדינה. כצעד משלים ניתן להוריד מע"מ על מוצרים בסיסיים ועל חומרי גלם לתעשייה".

2.

טענת הוועדה: "ארגון ה־OECD ציין לחיוב את המצב הקיים בתחום זה במדינת ישראל".

ההפרכה: שרגא ברוש, נשיא התאחדות התעשיינים, סותר טענה זאת: "מע"מ דיפרנציאלי מקובל ברוב מדינות העולם המערבי המפותח, ומאפשר למדינה לכוון הוזלה של מוצרים מסוימים. למשל, במדינות רבות מקובל להחיל מע"מ דיפרנציאלי בשיעור של 8% על מוצרי מזון, ובאנגליה השיעור הוא אף 0%. העלות הכספית אינה משמעותית, שכן גם כך התכוונו בישראל להוריד חצי אחוז מהמע"מ".

3.

טענת הוועדה: "שמירה על עקרון המדיניות, שלפיו המע"מ אינו משתנה בהתאם למוצר, מונעת לחצים מיותרים להורדת המיסוי על מוצר זה או אחר".

ההפרכה: "טרכטנברג לא מעוניין במע"מ דיפרנציאלי כי הוא חושש שכל אחד ימשוך לכיוון אחר בהוזלת המוצרים, בהתאם לאינטרסים שלו. אבל האם כדי להימנע מדיון עדיף לא לעשות כלום?", תוהה ברוש. "אם יכינו רשימת מוצרים, כגון תחבורה ציבורית ומוצרי חלב, זה יעזור הרבה יותר למשפחות המעמד הבינוני ולא למשפחות מבוססות כמו שהוא טוען".

עו"ד הרי קירש, המתמחה במסים, דווקא מבין את הנקודה של טרכטנברג: "הבעיה עם מע"מ דיפרנציאלי היא שברגע שיש דיפרנציאציה של מוצרים מתחילות המחלוקות לגבי סיווגם. ובכל זאת, היה מקום לשקול מע"מ מופחת על דירות חדשות. זה דבר שקל יחסית לסיווג, וכל אחוז הפחתה יכול להוות חיסכון אדיר בעלות הדירה".

טלי ירון־אלדר, נציבת מס הכנסה לשעבר, סבורה כי השיקול שהניע את הוועדה הוא בעיקרו פוליטי: "עקרונית מדובר בשיטה נכונה, הבעיה היא שיש פער בין החלק העיוני למעשי, בעיקר במדינה שלנו. מע"מ דיפרנציאלי הוא כר פורה ללחצים שונים ולפוליטיקה שתזלוג למקומות שהיא לא נועדה להם. בעבר ראינו ניסיונות להורדת מסים שהתרחבו לכל מיני כיוונים שלא התכוונו אליהם, וכך איבדו משמעות. אבל בעיקרון, אם היו עושים מע"מ נמוך על מוצרי יסוד שהוגדרו מראש, זה היה מפחית את עלות המוצר לצרכן".

4.

טענת הוועדה: "כל הפחתה של אחוז במע"מ (לכל המוצרים - ה"ק) תעלה למדינה 4 מיליארד שקל בשנה. ההפחתה תגיע בעיקרה (70%) לשלושת העשירונים העליונים ורק 30% יגיעו לשבעת הנמוכים. לכן יעילותו של מהלך זה בצמצום פערים ובהקלת יוקר המחיה נמוכה מאוד".

התמיכה: ההמלצה שלא להפחית בשיעור המע"מ האחיד, העומד על 16%, דווקא זוכה לתמיכת המומחים. לדברי קירש, "אני חושב שזו החלטה מוצדקת. העלות של כל אחוז הפחתה מאוד גבוהה, ומהעבר השני ההשפעה על תקציב המשפחה תתבטא בכמה מאות שקלים בשנה בלבד. אלו שיצאו להפגין לא יראו הישג בחיסכון שולי זה".