ההבדלים בין מכשירי החוב הבנקאיים

כאשר הבנק מגייס חוב באמצעות מכשירים שונים, הוא נדרש לשלם פרמיית סיכון (ריבית) בהתאם לסיכון הטמון בכל מכשיר. אלמנט הסיכון שכרוך בהשקעה בכל אחד מניירות הערך תלוי באלמנט המנייתי שבהם: ככל שהאלמנט ההוני דומיננטי יותר, פרמיית הסיכון עולה. מסיבה זו, פרמיית הסיכון של איגרות החוב הבנקאיות היא הנמוכה ביותר, שכן הן אינן כוללות אפשרות להמרה למניות הבנק. כתבי ההתחייבויות הנדחים מסוכנים מעט יותר, ואילו רמת הסיכון הגבוהה ביותר מאפיינת את שטרי ההון.

איגרות חוב בנקאיות

איגרות החוב נחשבות להתחייבויות הבכירות של הבנקים. מדובר, כאמור, במכשיר חוב שאינו כולל אלמנט הוני.

כתבי התחייבות נדחים

התחייבויות הנחותות להתחייבויות הבכירות (איגרות החוב) בסיטואציה של חדלות פירעון של הבנק. התחייבויות אלו אינן כוללות מנגנון המאפשר דחיית ריבית, או פגיעה בקרן.

כלומר, אי־תשלום ריבית בזמן מהווה למעשה מצב של חדלות פירעון בבנק. התחייבויות אלו מוכרות על ידי הפיקוח על הבנקים כהון משני, ששיעורו יכול להגיע ל־50% מההון הראשוני לצורך חישוב יחסי הלימות הון.

שטרי הון (הון משני עליון)

מכשיר בעל מאפייני חוב לצד מאפיינים "הוניים", המאפשרים לו להתנהג כחוב רק כל עוד הבנק שומר על יחסי הלימות ההון שנקבעו בשטר. שטר זה נושא ריבית ובדרך כלל מונפק ל־99 שנה, כאשר לאחר מספר שנים (15 שנה לרוב) קיים מנגנון העלאת ריבית אוטומטית, במידה שהבנק אינו מבצע פירעון מוקדם של השטר.

מכשיר זה כולל מנגנון המאפשר לבנק לדחות את תשלומי הריבית, אם במועד התשלום קיימות נסיבות המשקפות הרעה בחוסנו הפיננסי של הבנק.

לצד זאת, בשטרי ההון קיים מנגנון צבירה, ואם הבנק דחה תשלומי ריבית בגין "נסיבות משעות", הרי שלאחר יציאת הבנק מהמשבר עליו לשלם גם את התשלומים שנדחו.

בנוסף, המכשיר כולל מנגנון ספיגת הפסדים המאפשר לבנק להמיר את השטר להון מניות במקרים שבהם חלה הידרדרות מהותית (כפי שהוגדרה מלכתחילה בשטר) בחוסנו הפיננסי של הבנק.

התחייבויות אלו מוכרות על ידי הפיקוח כהון משני ששיעורו יכול להגיע עד ל־100% מההון המשני הרגיל לצורך חישוב יחסי הלימות הון של הבנק.

שטרי הון (הון ראשוני)

שטר זה דומה במאפייניו לשטרי ההון המשני העליון וגם הוא בעל מאפייני "חוב" ומאפיינים "הוניים", אולם בניגוד לקודמו מכשיר זה אינו כולל מנגנון צבירה. במידה שדחה הבנק תשלומי ריבית בגין "נסיבות משעות", הרי שלאחר יציאת הבנק מהמצב המשברי לא חלה עליו חובת תשלום של התשלומים שנדחו.

בנוסף, כולל המכשיר מנגנון ספיגת הפסדים חמור יותר, המאפשר לבנק להמיר את השטר להון מניות גם במקרים שבהם ההון המשני העליון נותר כחוב.

התחייבויות אלו מוכרות על ידי הפיקוח על הבנקים כהון ראשוני ששיעורו יכול להגיע עד ל־15% מההון הראשוני הרגיל לצורך חישוב יחסי הלימות הון.