אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
גם נוֹבּל מתחיל בחלומות שנה א'

גם נוֹבּל מתחיל בחלומות שנה א'

אילו הייתי מוצא עבודה אחרי התואר הראשון הייתי היום מהנדס מצליח, אך לא זוכה בנובל

31.10.2011, 09:07 | פרופ' דניאל שכטמן

התחלתי ללמוד בטכניון ב־1962. חלק משירותי הצבאי לפני לימודיי העברתי בחיפה, ובכל בוקר חלפתי למרגלות המדרגות המטפסות לבניין הטכניון הישן המפואר מאוד. הייתי שואל את עצמי תמיד אם אי פעם אזכה לעלות במדרגות האלה כסטודנט. חלום חיי מאז הילדות היה להיות מהנדס מכונות, ואחרי הצבא עברתי את הבחינות והתקבלתי לטכניון.

חוזרים לאקדמיה 2011 רומנטיקנים חסרי תקנה רק אחד מכל חמישה סטודנטים בוחר את תחום הלימוד על פי השכר העתידי - הרוב עושים זאת על פי העניין. סקר "כלכליסט" בשיתוף מכון מדגם מציג: הסטודנט הממוצע חולם על עניין במקצוע, אבל יוצא להפגין בכיכר ליתר ביטחון אביעד לוי, 19 תגובותלכתבה המלאה

לא אשכח את היום הראשון ללימודים. כינסו את כולנו באולם צ'רצ'יל, המיועד לטקסים והסבירו לנו מה עומד לקרות. היינו זרים, לא הכרנו זה את זה, אבל מבינים שאנו עומדים להעביר ביחד ארבע שנים מחיינו, ובכיתה שלי היו 80 בנים ורק בת אחת. זה היה יום נהדר כי סוף סוף הגשמתי חלום. למרות זאת, החלום להיות מהנדס מכונות לא הוגשם במלואו.

כשסיימתי ללמוד לא הצלחתי למצוא עבודה. השנה היתה 1966, בארץ היה מיתון ולא היו משרות למהנדסי מכונות. במקום להשתלב בשוק העבודה התחלתי תואר שני במדעי המתכות. זו היתה נקודה קריטית בקריירה שלי. עד אז אהבתי הנדסה, אבל בזכות הלימודים לתואר השני התאהבתי במדע והמשכתי לדוקטורט. אחר כך המשכתי לפוסט־דוקטורט בארה"ב, וכשהוצעה לי משרה בטכניון חזרתי ארצה. אילו הייתי מוצא עבודה אחרי התואר הראשון אולי הייתי היום מהנדס מצליח - אבל לא הייתי מקבל השנה פרס נובל.

אני מאמין באקדמיה. העשור הנוכחי הרבה יותר טוב להשכלה הגבוהה לעומת העשור הקודם הנורא. ממשלות באות והולכות, אבל האוניברסיטאות נשארות לנצח. אוניברסיטה בונים למאות שנים. לפעמים יש לנו ממשלה תומכת כמו עכשיו, ולפעמים לא. אבל אנחנו תמיד שורדים, בתנאים יותר או פחות טובים.

אני גם מאוד מאמין בחיים בישראל. יש פה לימודים ברמה גבוהה, עבודה טובה, ובעיקר משמעותית העובדה שכאן השפה היא התרבות. בשום מקום אחר אין עם שלם שמדבר באותה השפה, ולכן זה בעיניי הבית. אני נהנה מתנאים טובים בארץ וגם הייתי יכול לקבל אותם בחו"ל, לו רציתי. הייתי יכול לקבל לא מעט הצעות מפתות בחוץ, אבל אני תמיד חוזר לכאן. רכב יותר יפה הוא לא מה שחשוב לי.

הלוואי שכל הסטודנטים ייהנו כמוני מהלימודים. אני מאחל לכל הסטודנטים בישראל שייהנו ושינצלו את השנים ללימודים, כי זאת העבודה שלהם בעיניי. חבל שיש מי שאינם יכולים לראות בלימודים את מקום העבודה הזה. אני הוקסמתי מהתחום החדש שלמדתי כשהגעתי אל הטכניון. הרי בסופו של יום, המפתח להצלחה הוא לעשות את מה שאתה אוהב.

פרופ' דניאל שכטמן מהטכניון, חתן פרס נובל לכימיה לשנת 2011

תגיות

20 תגובות לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה

20.
פרופ' שכטמן הזכרת לי נשכחות
ראשית אחולי מקרב לב על זכייתך בפרס הנובל. גם אני התחלתי ב 1962 ללמוד בפקולטה להנדסת חשמל סיימנו 108 סטודנטים מתוכם רק בחורה אחת ,עולה חדשה מרומניה.(אגב מספר הסטודנטים חובשי כיפות סרוגות היה רק שלשה, ). אכן כשסיימנו בשנת 1966 היה מיתון כבד בארץ , ובלית ברירה המשכתי בטכניון לתואר שני כאסיסטנט כאשר ברקע רציתי להיות מהנדס בתעשיה ולא חוקר (אז עוד לא קראו לזה הייטק). אחרי מלחמת ששת הימים התחיל בום רציני בארץ של עבודה ,סיימתי את המסטר ועברתי לעבוד בפיתוח בחברת תדיראן במערכות קשר צבאיות. מעניין כששמעתי שזכית בנובל, צחקתי עם רעייתי והתלבטתי אם לא עשיתי טעות לפני 45 שנים אולי הייתי צריך להשאר בעולם האקדמיה,לא שאני מתיימר ,קטונתי. מזלך דן היקר (ומזלה של המדינה) שנשארת באקדמיה ,כי כמו שצעירים, באנלוגיה, רוצים ללכת ליחידה קרבית כך מהנדסים צעירים רוצים ללכת להייטק ולא לאקדמיה, אצלך המציאות של חוסר עבודה גילתה בסופו של דבר את כשרונותיך, מעז אכן יצא מתוק. מה שמצא חן בעיני הוא שלמרות שמדענים כמו פרופ' ליניוס פאולינג (זוכה 2 פרסי נובל) שאת ספרו בכימיה למדנו בקורס א' ,ביטלו את גילוייך (כן דווקא במיקרוסקופ אלקטרוני ולא בקרני איקס כמקובל) התמודדת ולא ויתרת ואכן ניצחת. היה ברכה .ירבו כמותך בישראל. הייתי ממליץ שארגון בוגרי הטכניון יפיץ לבוגריו את הפוסטר עם מבנה הגביש כפי שגילית.
גדי  |  31.10.11
19.
כל אחד והמזל שלו...
המזל של הפרופסור היה שבתום לימודיו בטכניון הוא לא מצא עבודה כמהנדס-מכונות, המשיך לתואר שני בכימיה, נעשה מדען וזכה, לבסוף, בפרס נובל. כל הכבוד לו! ואולם, יש גם מקרים אחרים: אנשים מסיימים תואר ראשון במקצוע כלשהו (לאו דווקא הנדסה), נניח בסוציולוגיה או במדע המדינה, לא מוצאים עבודה, ממשיכים לתואר שני (בתקווה שאז ימצאו...), נעשים over qualified, לא מתקבלים יותר לאף מקום עבודה "מסודר" - ועושים "קריירה מזהירה" בתור שומרים בקניון, טלפנים במוקדי שירות, סוכני מכירות או בעלי בסטות בקניונים בחו"ל... ברור שעל פרס נובל הם אפילו לא חולמים... כל אחד והמזל שלו...
בן  |  31.10.11
לכל התגובות