הברירות הטבעיות של שטייניץ ונתניהו

אתמול בבוקר פרסם "ידיעות אחרונות" כי משרד האוצר החליט במפתיע, ובניגוד לעמדתו הקודמת, להגדיל בשנה הבאה את הגירעון בתקציב המדינה ב־1% מהתוצר, שהם כ־9 מיליארד שקל. ההחלטה הזו התקבלה לכאורה על רקע דרישות המחאה והירידה המסתמנת בגביית המסים. הידיעה עצמה לא פירטה באיזו דרך יוגדל כביכול הגירעון.

כמה שעות מאוחר יותר פרסם שר האוצר יובל שטייניץ הכחשה רשמית לידיעה והבהיר כי "עדיין לא התקבלה החלטה באשר לדרך שבה יש להתמודד עם הגירעון הצפוי בתקציב ל־2012". דברים דומים השמיע שר האוצר לפני שבועיים במהלך סקירת התחזית הכלכלית של משרדו בפני חברי ועדת הכספים של הכנסת. אז אמר שטייניץ כי תחזית גביית המסים המעודכנת לשנת 2012 נמוכה בכ־5 מיליארד שקל מהתחזית המקורית. הוא ציין כי "האוצר עוקב מקרוב אחרי ההתפתחויות בשוקי העולם, כדי לאתר מבעוד מועד את ההשלכות על המשק הישראלי ולבחון את הדרכים להתמודד איתן".

כדי להבין את ההשלכות העתידיות של מצב זה, צריך להכיר 2–3 מושגי יסוד. הראשון הוא "יעד הגירעון", שהוא הפער בין ההכנסות וההוצאות בתקציב המדינה שעליו מצהירה הממשלה מראש מדי שנה. יעד הגירעון ל־2012 הוא 2% מהתוצר, שהם כ־18.3 מיליארד שקל, ושבו כאמור לא חל כל שינוי. ההאטה הכלכלית שבפתח מבשרת על ירידה צפויה בגביית המסים, שמשמעותה המעשית היא הגדלת הגירעון בתקציב. אם הממשלה רוצה לשמור על יעד הגירעון המקורי, היא צריכה לנקוט את אחד משני המהלכים הבאים - או בשילוב של שניהם: להכביד את נטל המסים, מה שיגדיל את הכנסותיה, או לבצע קיצוץ בתקציבה שיקטין את צד ההוצאות.

אך הממשלה גם יכולה לעשות דבר נוסף: להניח למה שמכונה בשפה המקצועית "המייצבים האוטומטיים" להיכנס לפעולה, ובעצם לא לעשות דבר. במקרה כזה הגירעון התקציבי בפועל יגדל מעבר למתוכנן, מבלי לשנות את היעד שעליו הוצהר מלכתחילה. הממשלה תממן את הגידול הנוסף בגירעון על ידי הזרמת כספים למשק שאותם היא תגייס בשוק ההון. כספים אלה יתרמו להגברת הפעילות הכלכלית, במה שנקרא "מדיניות אנטי־מחזורית".

מי שסיפק את האתנחתה הקומית בכל הסיפור היה שר הביטחון אהוד ברק. עוד לפני פרסום ההכחשה של שר האוצר הזדרז ברק להודיע כי הוא "מברך על כוונת האוצר להגדיל את הגירעון, כפי שדרשתי בחודשים האחרונים". גם אם הידיעה על הגדלת התקציב היתה נכונה, מדובר כאמור רק בהגדלה טכנית של הגירעון, ולא במתן תוספת לריצוי תביעות המחאה כפי שדרש ברק. כל מה שנותר לקוות שלפחות בענייני ביטחון אהוד ברק מפעיל שיקול דעת עמוק יותר.