פרשנות: זה הזמן להרים טלפון לטנטאווי

אומרים שהדרך לגיהינום רצופה כוונות טובות, אבל במקרה של תעריף החשמל, הדרך להתייקרות של 30% לא שזורה באף כוונה אחת טובה.

מה לא היה לנו: שר אוצר שמתעקש להשאיר את המיסוי על הסולר להסקה ברמה גבוהה, שר להגנת הסביבה שמסרב לאפשר שימוש במזוט גם כשאין גז, משרד תשתיות ששכח להכין תוכנית לקליטת הגז מתמר באזור חדרה עוד במהלך 2012 ושלטון מצרי שלא מסוגל לעמוד בהתחייבות חוזית למכירת גז, שהיא בכלל נספח להסכמי השלום בינה לבין ישראל.

בין כל אלה ניצבת חברת החשמל, זאת שהמדינה מצהירה שהיא רוצה להפריט אותה, אבל לא מוכנה לשלם את מחיר הפיצויים ל־2,000 העובדים שיעזבו.

בתחילת 2012 יישבו שוב בכירי רשות החשמל ומשרדי האוצר והתשתיות ויחשבו איך ניתן למנוע את רוע הגזירה. כמו בייקור הקודם באוגוסט, גם הפעם אין יותר מדי אפשרויות: גז אין (לפחות לא בכמות גדולה), הגז המצרי לא בטוח ושבעת הפיגועים שאירעו בסיני רק מוכיחים זאת, ואת תחנות הכוח לא ניתן להשבית, אלא אם כן מישהו מתנדב לשבת בחושך.

כנראה הפעם לא תהיה ברירה אלא להרים טלפון לגנרל טנטאווי ולשאול אותו איפה הגז ממצרים ומתי הוא יגיע. חידוש הזרימה בהיקף משמעותי מהחוזה המקורי עם חברת החשמל יכול למנוע ייקור חד של תעריף החשמל. במקביל כדאי להתפלל שיצחק תשובה ונובל אנרג'י יצליחו להביא את הגז מתמר במועד שהובטח, כלומר בתחילת 2013. כל עיכוב בתוכנית הפיתוח, בוודאי בתקופה שבה מאגר ים תטיס המתכלה מתאייד עוד יותר, יזניק את תעריף החשמל לרמות חדשות לגמרי.