אחרי טבע

משפחת הורביץ תמיד התאפיינה בצניעות לעומת משפחות אחרות עם הון כזה. דליה ואלי הורביץ מתגוררים עד היום בפנטהאוז בבניין רגיל למדי ברמת השרון, חיים חי עם אשתו ושלושת ילדיהם, בני 7 עד 25, בבניין דירות בתל ברוך צפון ("לא עושה לי את זה דשא, גינה, בריכה, חשוב לי שתהיה סביבה הטרוגנית"). הם לא הרבו להיחשף, לא הרבו באירועי ענק.

הצניעות הזאת היא חלק ממה שהוביל לאהדה הציבורית הגדולה שלה זכה אלי הורביץ. היו אפילו לא מעט אנשים שקיוו לראות אותו משתלב בחיים הציבוריים. גם בנו לא מעוניין בג'וב כזה, או בחשיפה בפרופיל גבוה. "אין סיכוי שישכנעו אותי לקחת ג'וב ציבורי", אמר בשבוע שעבר. "אני לא מוכן לתת דין וחשבון ציבורי, לא רוצה שיכתבו עליי וישמיצו אותי. אני רוצה ללכת הביתה ולחיות את חיי בשלום. אנשי ציבור בארץ היום, דמם מותר בכל מקום. לפעמים אני חושב שבגלל זה לא יגיעו אנשים טובים לשירות ציבורי, וזה חבל מאוד. עם השמצות כלפיי אני יודע איך להתמודד, אבל לא יודע איך להתמודד כשזה מכוון נגד המשפחה שלי, זה כואב מדי. יש גבול לכמה אפשר להיכנס לקישקעס של אנשים".

זה קורה גם בכלכלה, בוודאי כשזה מגיע לעסקים משפחתיים ולסכסוכים. שאלתי את הורביץ בזהירות על החשש ממאבקי ירושה, כמו אלה שהתגלעו בשנים האחרונות במשפחות עשירות. "אצלנו לא יהיה את זה", אמר, "כי אין כל כך הרבה משפחה בעסקים וזה לא מפוצל. חשוב להשתדל לשמור שהמשפחה תהיה משפחה ולא פרטנרים לעסקים. בדור הראשון, כמו אצל יולי וסמי עופר, מצליחים לשמור על זה, בדור השני זה כמעט בלתי אפשרי, זה יכול לגרום לאחים להיות חצי אויבים, זה נורא עצוב".