צו 8

ילדים בסיכוי, העמותה לילד החוסה, ציינה 25 שנה באירוע מכובד וחגיגי בהאנגר 11 בנמל תל אביב. יו"ר חוג הידידים של העמותה היא מנכ"לית בנק לאומי גליה מאור, ואת החסות לאירוע נתנו לאומי ואי.די.בי שבשליטת נוחי דנקנר. וכשדנקנר ומאור מזמינים, כולם מתייצבים. אולי כדאי לוועדת הריכוזיות לצאת פעם לשטח, ולפקוד את אחד האירועים האלה, שבהם נפגשים, כמעט מדי ערב, אותם אנשים, שביומיום עושים עסקים זה עם זה ומחזיקים את רוב ההון במדינה, ובערב מבלים יחד, קבוצה מרוכזת, מגובשת וסגורה.

ראשון פגשתי את רואה החשבון גד סומך. ביקשתי לשמוע ממנו מה דעתו בסוגיית הריכוזיות, והוא אמר: "תראה, כל מה שאני אגיד יישמע כאילו אני משוחד, כאילו אני מדבר מטעם, כי אני עובד אצל נוחי. יגידו 'זה לא הוגן', יגידו 'הוא אינטרסנט', אף שיש לי דעה מגובשת ומקצועית. אבל היום יש מגמה של ציד מכשפות. אני לא רוצה שיסמנו אותי ואז יתחילו לצווח". ניסיתי לרמוז לו שאולי תחושת הנרדפות שלו קצת מוגזמת, אך הוא הסביר לי שהרדיפה קיצונית יותר מכפי שזה נראה לי.

רמי נוסבאום. אי.די.בי זו אכן בעיה

אחר כך פגשתי את רמי נוסבאום, המנכ"ל של חברת הבנייה אשטרום ומבעליה, שהוא ורעייתו יהודית קיבלו באותו ערב אות הוקרה על פעילותם למען העמותה. גם אותו שאלתי על הריכוזיות. "תשמע, אם המסקנות שלהם הן שצריך לרסן את צדיק בינו, אז זה לא רציני", הוא אמר. "אני מכיר את העסקים שלו וקשה לי לומר שהם ריכוזיים". שאלתי אותו מה הוא חושב על אי.די.בי, והוא אמר: "כן, במקרה הזה אני חושב שישנה בעיה כלשהי. השאלה היא איך צריך לטפל בה".

המשכתי עם סוגיית הריכוזיות לליאון רקנאטי, פעם מבעלי אי.די.בי, שאמר: "אני לא בסיפור הזה עכשיו. עכשיו זאת הבעיה של נוחי, הוא המומחה. אבל בכל מקרה אני מאמין שצריך לתת לזה לעבור ושום דבר לא יקרה. ומניסיון, לא כדאי לבעלים פרטיים להחזיק בנק בישראל".

כשדנקנר נכנס עטו עליו כל הצלמים, והוא מיהר להצטלם עם מאור. היה לה חשוב להגיד שזה לא אירוע של הבנק אלא של העמותה שהיא מלווה כאדם פרטי, והיא סירבה לדבר על יוקר העמלות, על אזהרת הרווח של הבנק ועל החשיפה שלו לחובות לנוכח המצב הכלכלי באיטליה. לעומת זאת המשנה למאור, רקפת רוסק־עמינח, אמרה, ספק נחרצת ספק מתפללת: "איטליה לא תיפול, כי אם זה יקרה כל אירופה תתמוטט, ואיתה הכלכלה העולמית. רק שאיטליה לא תיפול".

דנקנר המשיך ללחוץ ידיים לכולם, ובשלב מסוים פגש את עמוס שפירא, רגע לפני פרישתו מתפקיד מנכ"ל סלקום. השניים התחבקו בלבביות, ואני שאלתי את שפירא על טיב היחסים ביניהם על רקע פרישתו הקרובה. הוא אמר: "אני חבר של נוחי ואמשיך להיות חבר שלו עד סוף חיי, גם אחרי סוף החודש הזה, אחרי שאעזוב את סלקום". שאלתי אותו על הירידה ברווחי החברה, ואם גם סלקום תפטר עובדים, כמו פרטנר. שפירא אמר: "זה לא נורא, זה היה צפוי שלא נרוויח כל כך הרבה כסף, ולגבי פיטורי העובדים אצל הקולגות - אין זה מתפקידי לבקר את המתחרים שלי".

רגע לפני שהחלה התוכנית האמנותית - מופעים של תיסלם, קרולינה ושלומי סרנגה - הצלחתי לתפוס את דנקנר, שאמר: "אני לא חושב שאני מעוניין לדבר במדור שלך על כל נושא הריכוזיות. לשם כך יש מדורים אחרים, ודעתי בנושא ידועה, אני לא מסתיר אותה". מיהרתי לשאול אם הוא קרא את דו"ח העוני שפורסם יום קודם לכן בכל העיתונים, ודנקנר אמר שהוא עדיין לא הספיק לעיין בו. החגיגה החלה.