האסון יכול לחכות

לא קיים היום מחסור במומחים, כלכלנים או אחרים המזהירים מפני אסון ממשמש ובא. אם תחזיותיהם יתממשו הם יתקבלו בתשואות כחוזי עתידות. אולם אם תחזיותיהם יתבררו כשגויות, אף אחד לא יזכור שהם השמיעו אותן. אז הנה לכם תשקיף: לא יחסרו תחזיות הצופות ש־2012 תתגלה כשנת אסון.

אני מחזיק בעמדה אחרת: 2012 לא תהיה שנה של משבר, אולם היא גם לא תשים סוף לבעיות הכלכליות המקיפות אותנו כיום. במקום זאת, 2012 תהיה שנה של החזקת הראש מעל המים.

רבים מחזיקים בדעה שעבור אירופה תהיה 2012 שנה של להיות או לחדול: או זינוק עצום אל עבר הגברת האינטגרציה ביבשת, עם יצירת איחוד פיסקאלי והנפקת אג"ח אירופיות משותפות, או התפרקותו של האיחוד המוניטרי האירופי, שיצית את אבי המשברים הכלכליים.

בפועל, שני התסריטים אינם סבירים. כמובן שהתמוטטותו של גוש היורו עשויה להתגלות כאסון כלכלי ופיננסי. זו בדיוק הסיבה שתביא את הבנק האירופי המרכזי להתערב בשוקי האג"ח של איטליה וספרד ולהשתמש במרווח הנשימה שייווצר כדי להשלים רפורמות שהבנק ידרוש בתמורה.

אירופה לא תחמוק מכאבי המיתון. תוכנית־נפל להזרמת הון למערכת הבנקאית שלה ועננת הדאגה המרחפת מעל המטבע המשותף מדגימות שהמיתון כבר פה. גם תוכנית הבראת המשק באיטליה תחמיר את המצב קודם שהיא תשפר אותו. אך המשקיעים נוטים להסתכל קדימה, והידיעה שמתבצעות רפורמות חשובות צפויה להרגיע אותם.

וכך, אף כי לא סביר שגוש היורו יקרוס ב־2012, עדיין לא תימצא תשובה חד־משמעית לשאלה האם הוא ישרוד. גם שינויים באמנת האיחוד, כמו אלה שמוצעים כיום, הם משהו שלוקח זמן לנסח ועוד יותר זמן להעביר. להערכתי, שינויים במערכת הפיסקאלית בגוש היורו יתרחשו יותר בצורת הסכמים בילאטרליים בין ממשלות מאשר באמצעות שינויים באמנות המכוננות של הגוש. זהו מצב עגום, כשמיתון מביא איתו מדיניות של החזקת הראש מעל המים ולא יותר. אבל זהו מצב העניינים באירופה.

נעבור לדבר על ארה"ב. אף כי נתונים עדכניים מעידים שמצב הכלכלה משתפר, חשוב לא להיסחף אחריהם. התמיכה הפיסקאלית להתרחבות תמשיך להיחלש. ואף כי שוק הדיור מגלה סימנים של התאוששות, מחירי הדיור ימשיכו להיות נמוכים לאור המלאי הגדול של בתים מעוקלים. כל אלה מעידים על כך שההאצה בכלכלת ארה"ב שהחלה ברבעון השלישי של 2011 לא תימשך. יתרה מזאת, אם הכלכלה תמשיך להידרדר, אין לי ספק שהבנק הפדרלי המרכזי ייצא בתוכנית נוספת של הזרמת מאות מיליארדי דולרים למשק ("הקלה כמותית").

לבסוף, נישא עינינו לסין, שכלכלתה אמורה לצמוח ב־7.5% עד 8% ב־2012. זה בדיוק להחזיק את הראש מעל המים - בסגנון סיני: שיעור צמיחה נמוך בהרבה ממה שהכרנו בעבר, אך לא הנחיתה המתרסקת שצופים חובבי תרחישי האסון. למרבה המזל, גם אם יקרה משהו קרוב לכך אפשר לסמוך על סין שכלכלתה מאורגנת מספיק, כך שקובעי המדיניות יוכלו לנקוט אמצעים שירככו את אפקט הנפילה.

אני יותר פסימי ממוסדות כגון הבנק העולמי וקרן המטבע שסוברים שהצמיחה בסין תעמוד ב־2012 על 9% - הם פשוט לא מביאים בחשבון את ההצטננות הצפויה בשוק הדיור במדינה. אז נכון, מחירי הדיור עצמם לא ירדו בשנים האחרונות, אך מספר העסקאות צנח דרמטית.

לפיכך, אם כל החלקים הגדולים בכלכלה הגלובלית ייפלו ב־2012 למקומם והתרחישים שהצגתי יתממשו באופן שבו לדעתי הם יתממשו, אין סיבה להאמין ש־2012 תהיה שנת אסון. אך החזקת הראש מעל המים לא יכולה להימשך לנצח. ארה"ב מוכרחה להתיר את הפלונטר הפוליטי שבו שרויה המערכת הפוליטית שלה סביב סוגיית צמצום החוב המאמיר שלה, וסין צריכה לאזן מחדש את כלכלתה. אם אלה לא יקרו, 2013 היא שתהיה השנה הנוראה באמת של חוזי השחורות הכלכליים.

הכותב הוא מרצה לכלכלה ולמדעי המדינה באוניברסיטת ברקלי בקליפורניה. פרוג'קט סינדיקט 2011, מיוחד ל"כלכליסט"