נקודת האור

ניתן ללמוד הרבה מאוד משערי המטבעות, בעיקר משערו של היורו ביחס לדולר. בתקופה האחרונה היורו ירד מסביבה של 1.45 לכ-1.33 דולר ליורו, קרוב ל-10%. התנודות התוך יומיות קרובות מאוד למתרחש בשווקים וגם המגמות דומות לסיכון הקיים בהם. בתקופה הסוערת הנוכחית, לעיתים די לראות את תנודות השער ואת רמתו, בכדי להבין מה קורה בשווקים.

לא יהיה זה מופרך להניח כי משבר החוב של אירופה היה צריך לעשות אפקט משמעותי יותר. ניתן היה לצפות כי יחליש את היורו בשיעור של 20% ויותר, כלומר, יוריד את השער אל מתחת ל-1.20 דולר ליורו. הדבר כאמור לא קרה.

הסיבה לכך היא כנראה החשש שבכל זאת מרחף מעל כלכלת ארה"ב, עקב החוב העצום שלה, המגיע ל-99% מהתוצר שלה. כפי שניתן להניח כי בהיעדר החוב העצום היורו היה צונח אל 1.20 ומטה, ניתן גם להניח כי ללא משבר אירופה, הדולר היה נחלש עוד יותר מול היורו, אפילו עד לרמה של 1.50 דולר ליורו.

ובכן, שער יורו ב-1.33 הוא כנראה נקודת הביניים, בין שתי הצרות: זו של אירופה וזו של ארה"ב.

ארה"ב: הרע במיעוטו

נתמקד בצד של הדולר. זה כנראה נהנה מן ההפקר, כאמור למרות הסיכון של החוב האמריקאי. אבל לא רק הדולר נהנה: גם שוק המניות האמריקאי נהנה מעדנה כתוצאה מהדעיכה בשוקי העולם. לאור המתרחש בעולם, ארה"ב מצטיירת באור חיובי יותר ולכן נראית נהירה של משקיעים מהעולם, אל שוק המניות האמריקאי.

כתוצאה מכך, מדדי המניות בארה"ב רשמו תשואה עודפת משמעותית על המדדים בשאר העולם. לא רק הדולר האמריקאי אטרקטיבי בימי משבר, גם המניות בארה"ב מועדפות על ידי המשקיעים מהעולם. אלו בורחים מאירופה בהמוניהם וגם מהמזרח הרחוק, אשר התמונה בו כלל אינה ברורה. התוצאה חדה וברורה: בשנה האחרונה מדד הדאו ג'ונס עלה בכ-5% בעוד אירופה וישראל ירדו בכ-17% ואילו השווקים המתעוררים ירדו בכ-20% בממוצע.

הבריחה מהשווקים הגלובליים אל השוק בארה"ב, גם אל שוק המניות וגם אל שוק האג"ח, מעלה את המניות, מורידה את התשואות על אג"ח פדראליות אל מתחת ל-2% באג"ח ל- 10 שנים ומחזקת באותה הזדמנות, את הדולר.

חשוב להוסיף תמיכה נוספת לדברים ולומר כי, למרות שהתנועה של העולם אל השווקים בארה"ב נובעת בעיקר מפחד, יש בה גם הבעת אמון מסויימת ומסוייגת; המשקיעים רואים כי ארה"ב מטפלת במשבר הפיננסי ועושה פעולות מתמשכות להצלת הכלכלה, וזאת בניגוד למתרחש באירופה.

הציפיות מעודדות את הכלכלה

כלל ידוע הוא שבכלכלה הציפיות מגשימות את עצמן. לטוב ולרע, כאשר המצרף האנושי מאמין בהתרחשות עתידית, הוא מתנהג על פי הציפיה ואז היא הופכת למציאות.

הציבור האמריקאי מאמץ את האמון הניתן לו ומתרגם אותו לאופטימיות כלכלית. העליה במדדי המניות בארה"ב יוצרת אופטימיות ומשקמת את מדדי האמון. הדבר מקבל ביטוי בפעילות הצרכנית ובציפיות להתאוששות כלכלית. שוק העבודה מראה תנועה חיובית ומחירי הדירות חדלו לרדת.

באופן מוזר, לכאורה ארה"ב רק נהנית מההפקר והשווקים בה עולים למרות מצבה הרע של הכלכלה, אך הדבר "מאיים" להפוך למציאות חיובית. האופטימיות יכולה להניע את השווקים ולעבור משוק ההון אל השוק הריאלי, לחזק ביקושים ולהניע את הכלכלה.

כך יוצא שהמשבר של אירופה מציב את ארה"ב באור חיובי ומעביר אליה את הכוח של שוקי ההון. כוח זה עשוי לעודד את הכלכלה ובכך למעשה לתת אישור בדיעבד, לאמון שניתן בה. בתנאים אלה, אפשר להגדיר את ארה"ב כנקודת האור של הכלכלה העולמית ב-2012.

הכותב הוא מנכ"ל שקל אג'יו המתמחה בניהול סיכונים ובניהול עושר משפחתי