הון אנושי: אחים בפואייה
בפרמיירה של "אחים בדם" התברר לי שהאלפיון העליון מורכב כולו מעממיקו ורעייתו. רק שבמקרה גם יש להם כסף
בשישי בצהריים נערכה בבית ליסין הפרמיירה של "אחים בדם", מחזמר בריטי שבמרכזו זוג תאומים שהופרדו בלידתם. אני חייב להודות: הקיטש המסחרי הזה קרע לי את הלב. עוני עובד מעולה במחזות זמר. חשבתי גם שבבריטניה פער המעמדות הוא כבר עניין של מסורת, וככזה הוא שקוף לכל ומובנה בשפה ובמנהגים. אצלנו פערי המעמדות לא מאוד בולטים בחיצוניותם. על פניו, נראה כאילו לא קיים פה פער מעמדי. כולם מתלבשים באותו חוסר טעם: ג'ינס במחיר אסטרונומי מכיכר המדינה נראה בדיוק כמו ג'ינס משוק בצלאל. לא רק בלבוש אנחנו עממיים, אלא גם במנטליות: כולנו סחבקים. או, לפחות, זה מה שאנחנו מספרים לעצמנו.
הנה, למשל, ג'ני ברנדס החביבה, העומדת בראש אגודת ידידי בית ליסין. כשאני פוגש אותה לפני ההצגה היא מכירה לי את דליה נאמן, זוגתו של עו"ד אייבי נאמן. "אני לא אחת מאלה", מבהירה נאמן כשהיא מחווה לשאר הנוכחים בפואייה, "אני משתייכת לפשוטי העם". ברנדס מחייכת: "את? מפשוטי העם? רחמים", אבל פתאום היא תופסת את עצמה ושואלת, "מאיפה אתה חושב שאני באה?". מכיכר המדינה, אני עונה. ברנדס צוחקת: "מה פתאום, אני גדלתי ברחוב גרוזנברג, וכך גם אייבי נאמן. זאת ממש לא אצולה".
באווירה עממית שכזו אני ניגש לפגוש את משה תאומים, שמייעץ בימים אלה ליצחק תשובה - מי שפעם החזיק בתואר "הטייקון העממי". תאומים מסרב לשוחח על ענייני תשובה, ובמקום זאת הוא מציג בפניי את ד"ר שלמה שגב, מנהל המכון לסקר רפואי בשיבא והרופא של האלפיון. "שגב אחראי על הטיפול ברוב בכירי המשק", אומר תאומים. "הוא בעצם האדם הכי חשוב פה. כדאי לך להכיר אותו, גם אם אתה לא שייך למילייה".
ד"ר שגב באמת נראה אדם חביב. אני לא יודע למה רציתי להתגרות בו, אבל פתאום אמרתי, תראה כמה אלי הורביץ היה עשיר, וכלום לא עזר לו. "אני טיפלתי בהורביץ, ומה שתקף אותו בא באופן פתאומי", אמר שגב.
שאלתי איך קרה שגם אלי הורביץ האגדי זכה לטיפול נורא כמו אחרון המטופלים, וד"ר שגב אמר שנפלה טעות: "גם אם הוא היה מקבל טיפול מיידי זה לא היה עוזר לו". סיפרתי לו שפגשתי את הורביץ יומיים לפני שאושפז, ושהוא נראה מלא חיוניות. "דברים כאלה מאוד מפתיעים", אמר שגב. "יום אחד אתה בריא ויום אחר אתה הולך. זה לא משנה כמה כסף יש לך". נפרדתי ממנו בתקווה שלעולם לא איאלץ לפגוש אותו. זה לא היה קשה: גם אם ארצה לפגוש אותו, מצבי הכלכלי לא יאפשר לי.
במצב רוח קרבי ניגשתי לשמואל פרנקל מבית ההשקעות אפסילון, וניסיתי לבדוק מדוע הוא וחבריו לא לוחצים על תשובה לשלם את כל הכסף שהוא חייב לי. פרנקל ענה: "תראה, אני מכיר את תשובה הרבה שנים. בסוף הוא יגיע להסדר, אין לו ברירה. אם הוא רוצה לעבוד עם שוק ההון הוא חייב להגיע להסדר, אחרת כל עסקי הגז שלו בבעיה. אל תהיה מודאג, חביבי".
אחר כך פגשתי את איש העסקים אפרים קונדה, שסיפר לי שהוא החבר הכי טוב של יגאל אהובי, המתווך המהולל של תשובה בהמון עסקאות מזרח אירופיות. איפה אהובי באמת, שאלתי, ומה דעתו על כל הפרשה. "תראה", אמר קונדה, "אני חבר טוב של אהובי כבר שנים. אני גם חבר טוב מאוד של נוחי דנקנר, גם כן שנים ארוכות. אני גם חבר אישי של פויו זבלדוביץ'. אבל אני לעולם לא מדבר איתם על עסקים. אנחנו בקשר חברי, אסור לי לדבר איתם על עסקים. זה לא חוקי. אסור להם ליידע אותי באינפורמציות שבעקבותיהן אשקיע בבורסה. ככה זה עם בכירי המשק".
לא התפרסמו תגובות לכתיבת תגובה