דיווח: אלוט תקשורת מכרה ציוד טכני לאיראן בתיווך דני

חברת אלוט תקשורת הישראלית סיפקה במשך לפחות חמש שנים ציוד תקשורת לאיראן שנועד לניטור ולמעקב באינטרנט. כך עולה מדיווח בסוכנות הידיעות בלומברג, שאומר שהדבר התבצע בתיווך חברה דנית בשם Rantek, מפיצה בינלאומית של ציוד תקשורת. המידע הגיע דרך רשויות סחר בקופנהגן, לפיהן לפחות עסקה אחת כזאת התבצעה כבר ב-2006. דובר RanTek סירב להגיב.

על פי הפרסומים, החברה הישראלית שלחה את הציוד לדנמרק, שם העובדים בחברה המקומית ונפרדת הסירו את התוויות וארזו אותו מחדש לפני שהעבירו הלאה, לנציג מקומי בשם "חוסיין". נציגים בישראל ובדנמרק תיארו את "חוסיין" כאדם "נעים הליכות, בעל אנגלית מושלמת".

ידעו או לא ידעו?

ג'יי קליש, מנהל חטיבת קשרי לקוחות באלוט, אמר: "איננו מורשים לבצע כל עסקה לאיראן. אם המוצרים האלו נשלחו שם על ידי RanTek, זאת תהיה פריצת חוזה". הוא הוסיף שזה "לא פשוט" לעקוב אחרי מוצרים לאחר שכבר נמכרו. הוא הוסיף שלחברה יש מאות מפיצים ושחלק ממוצריה גם הגיע לאיביי. 

עם זאת, שלושה עובדים לשעבר בחברה אמרו לבלומברג כי זה היה "סוד גלוי" שמוצרי החברה הגיע לאיראן ואמרו שהלקוח הסופי היה "חוסיין", שם מוכר להם.

המוצרים שנמכרו הם מסדרת NetEnforcer, שנועדו לנהל ולנטר תקשורת אינטרנט ברשתות מסחריות ופרטיות. קליש ונציגי החברה בארץ הבהירו שהמוצר אינו מסוגל לשמש למטרות ריגול מסיבי.

משרדי אלוט תקשורת נמצאים בהוד השרון. לפני כחודש היא עברה בהצלחה הנפקה חוזרת בבורסת הנאסד"ק לפי שווי שוק של 425 מיליון דולר. מאז, שווי המניה עלה ב-17%.

לא יודעים, לא שומעים, לא רואים

משרד התעשייה והמסחר הישראלי, אגף המכס של רשות המסים ומשרד הביטחון טוענים שלא ידעו דבר על שרשרת זו.  גבריאל בר, ראש מחלקת מזרח התיכון במשרד התעשייה, הבהיר שמדובר באיסור כולל על כל יבוא ויצוא של מוצרים ישראליים לאיראן, כולל דרך מתווכים.

ראיון "כלכליסט" "אין לנו הלוקסוס להמשיך ולהיות חברת נישה" רמי הדר, מנכ"ל אלוט, מספר על הצעות הרכישה הרבות שהחברה דחתה ועל ביטול גיוס המזומנים שהחברה תכננה לצורך רכישה. בכל מקרה, הוא לא קופא על השמרים, כי בעולם הטלקום גידול אורגני הוא לא משהו שאפשר להסתפק בו ניר צליקלכתבה המלאה

בבלומברג מדגישים כי חשיפת הפרשה מלמדת על חוסר אפקטיביות של הסנקציות ואיסור על מסחר בין המדינות מאחר ותמיד נמצאות דרכים לעקוף אותו. גם במקרה של שני אויבים מושבעים, העסקים מצאו את הדרך לשיתוף פעולה ואין ספק שדנמרק שתיווכה ידעה על האיסור. בשלב זה לא ברור מי היו הלקוחות של אותו "חוסיין" וכיצד הם השתמשו בציוד הישראלי.

זאת לא הפעם הראשונה שנחשפת מעורבות בין חברה ישראלית וגורמים איראנים דרך דיווחים של ממשלות זרות. לפני כחצי שנה משרד החוץ האמריקאי הורה על הטלת סנקציות על קבוצת עופר הישראלית, לאחר שמיכלית נפט נמכרה לחברה איראנית דרך מספר מתווכים.

ציוד מערבי בשירות איראן

"העובדה שרוב המשטרים האוטוריטאריים והרצחניים משתמשים בטכנולוגיות מערביות מעידה על כך שמנגנון האמברגו והאיסורים על סחר עמם לא עובד", אומר ברט סולומון, מנהל קבוצת Access, היושבת בניו יורק ומקדמת חופש באינטרנט . לטענתו הדרך הנכונה לפעול במקרה זה הוא לדרוש מהחברות לפקח על הלקוחות שלהם ולא למנוע מהן סחר עם מדינה מסוימת. "לטעון בורות הוא לא תירוץ. טכנולוגיה היא נשק, ויש להתייחס לה באותה רגישות". בלומברג ציין שמכירת נשק בישראל דורשת רישיון, בעוד שציוד תקשורת לא.

הוא מדגיש שמדינות צריכות לפקח על חוקי הייצוא שלהן ולא להסתמך על תקנות בינלאומיות. ג'ון אולטסיק, אנליסט בכיר בחברת מילפורד אומר שניתן להתקין על הציוד סוג של מכשירי איתור שידווחו ליצרנים על המיקום שלהם ואופן השימוש. טכנולוגיה זו כבר הוכיחה את עצמה בניסיונה של ארה"ב להתמודד עם אספקת ציוד לסוריה, שם במהומות והפגנות נגד השלטון נהרגו כ-5000 איש.

במהלך המהומות בקרב הסטודנטים באיראן נודע כי חברת ציוד התקשורת נוקיה-סימינס מכרה לשלטון המקומי ציוד ניטור שאיפשר מעקב אחרי תקשורת אינטרנט, סלולר וטלפון קווי. דיווחים אחרים גם טענו שהחברות האבטחה Area SPA האיטלקית וכן בלוקאוט ו- NetApp האמריקאיות מכרו ציוד ניטור לסוריה, ובחלק מהמקרים החוזה גם כלל התקנת הציוד והדרכות מצד העובדים שטסו לסוריה.