סוף המערכה הראשונה

אבי ליכט בתפקיד היועץ העוקץ

"הטלת מס על רווחי יתר היא הסדר מידתי יותר מהעלאת התמלוגים, כיוון שהסדר כזה מכוון אל רווחי היתר של הזכיין ולא אל הכנסותיו. הסדר מעין זה, המשלב תמלוגים והיטל על רווחי יתר, מוכר בעולם גם בתחום האשלג - והוא זה שיושם גם על מפיקי הגז והנפט".

במילים אלה סיים המשנה ליועץ המשפטי לממשלה אבי ליכט את חוות הדעת שנתן לשרי הממשלה בספטמבר האחרון, עת המשא ומתן בין האוצר לבין כיל התחיל לדרוך במקום. קביעתו של ליכט, שלפיה תמלוגים זה נחמד אבל ממש לא מספיק - משום שהם אינם מבטאים עד תום את המידה הראויה שבה הציבור צריך ליהנות מפירות ים המלח - היתה כאקדח טעון שהונח על שולחנו של שר האוצר. השילוב בין התעוזה של ליכט והנחישות של החשבת הכללית מיכל עבאדי־בויאנג'ו, הוא שהכריע לבסוף את המשא ומתן.

יובל שטייניץ בתפקיד האקדוחן ההססן

שר האוצר יובל שטייניץ בחר שלא לירות. הוא הסתפק באקדח שהונח על השולחן כדי לשלוח מסר עבה לכיוון כיל: מי שלא ישתף פעולה עם העלאת התמלוגים, יקבל ועדת ששינסקי ב'. לא לחינם בחרנו ב"כלכליסט" בכותרת "חוות הדעת של ליכט תחרוץ את גורל המשא ומתן עם כיל" לאחר שחוות דעת זו התפרסמה. וכך בדיוק היה.

ההסכם שהושג בין המדינה לכיל הוא הישג ראוי. בין היתר, הוא טומן בחובו לקיחת אחריות של החברה לעליית מפלס המים בחלק הדרומי של ים המלח כתוצאה מפעילות המפעלים. אולם חשוב להבין ששטייניץ לא הלך עד הסוף.

ליכט נתן לשר האוצר את ברכתו המשפטית להקים את ועדת ששינסקי ב' ולעשות סדר, אחת ולתמיד, במאבק של המדינה בטייקוניה בשאלה הגדולה של צדק חלוקתי: כמה ראוי שאזרחי המדינה ייהנו ממשאבי הטבע שניתנו לידיים פרטיות? אם שטייניץ חשב שהשאלה חשובה מספיק בתחום הגז והנפט, אז מדוע היא אינה חשובה מספיק בסוגיית ים המלח? מי קבע שתמלוגים של 5%–10% על הפקת האשלג הם שיעור ראוי? ובכלל, משאבים נוספים עומדים על הפרק. החברות שמנצלות את מימי המעיינות בשביל להפיק מים מינרליים, למשל, משלמים למדינה 0% תמלוגים. אפס עגול. מדוע לא לשים לזה סוף? הפתרונים בידי שטייניץ.

אמיר אלשטיין בתפקיד השליח המנומס

בכיל ראו את מסע התעמולה המטורף שניהל יצחק תשובה נגד המדינה סביב ועדת ששינסקי והחליטו לאמץ טקטיקה הפוכה: משא ומתן חרישי, בראשות היו"ר אמיר אלשטיין. בחברה יגדירו זאת כהתנהגות ג'נטלמנית. עם זאת, ייתכן שהחרישיות היא הלקח שהפיקו בכיל אחרי שלפני שנה ניסו להתנגד בכל כוחם בצורה פומבית לביטול הטבות המיסוי שניתנות לחברה - והפסידו.

הפעם הם לא הלכו עם הראש בקיר, ולא עשו רעש. אולי הם הבינו שמוטב להתכופף מעט, לחמוק מהזעם הציבורי ולסגור עסקה. אגב, לפחות על פי האנליסטים בשוק ההון, מדובר בעסקה בכלל לא רעה מבחינתם. אם שטייניץ היה מחליט להרהיב עוז, זה היה עולה להם הרבה יותר.

בייגה שוחט בתפקיד האתנחתה הקומית

רגע הביזאר בסיפור תמלוגי ים המלח ודאי נרשם אתמול, כשדירקטוריון כיל התבקש לאשר את ההסכם. סביר להניח שכשהגיעו לסעיף שמטרתו לשים סוף להבטחה השלטונית שניתנה לחברה ב־1995, שלפיה שיעור התמלוגים לא יעלה עד 2010 לפחות - כל הראשים הופנו לכיוון אברהם בייגה שוחט. באופן אבסורדי, שוחט - דירקטור בכיל מאז 2006 - הוא מי שחתם כשר אוצר על אותה הבטחה שלטונית, שחסכה לכיל מאות מיליוני דולרים בתשלום תמלוגים. מה זה לעומת שכר דירקטורים.