זהירות, שוק מעוות

המכתב ששלחה קבוצת שקל לבתי ההשקעות חושף את מערכת היחסים הבעייתית בין מי שאחראי על ייצור המוצרים הפנסיוניים (בתי ההשקעות וחברות הביטוח) למי שמשווק אותם (סוכני הביטוח וסוכנויות ההסדרים).

למנכ"לית שקל לא ברור איך העזו היצרנים לדלג מעליה, לפנות לצרכנים ישירות ולהציע להם דמי ניהול מוזלים - איזה פשע. זה נשמע לא הגיוני למנכ"לית שקל. היא רוצה להמשיך לחגוג על הבורות הפיננסית של הציבור, זה שלא שואל שאלות, לא מתמקח, חותם היכן שאומרים לו ומאפשר למתווכים לגזור את הנתח שלהם מחסכונותיו באין מפריע.

מישהו כאן התבלבל. לצרכנים היום, כמה שזה יישמע הזוי, אין אפשרות להתנתק מהסוכנות שעמה בחר לעבוד המעסיק, אבל הם כן יכולים לקחת את גורל הפנסיה שלהם בידיים. הם יכולים להתקשר לבית ההשקעות ולהשיג לעצמם הנחה. זה לא מתאים לסוכנות כמו שקל, שרוצה למנוע מהלקוחות לעבור דרך כביש האגרה שפיתחו המתווכים.

היצרנים, מצדם, עלולים להסתבך עם המשווק המרכזי שלהם. כשהבחירה היא בין לאבד גישה למאות אלפי לקוחות פוטנציאליים לבין ויתור על כמה לקוחות שפנו באופן עצמאי כדי להוריד את דמי הניהול, הבחירה של בית ההשקעות תהיה באופציה השנייה. עוד עדות לעיוות המבני של שוק החיסכון ארוך הטווח בישראל.