אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
שווה להיות איש ציבור: "ליברמן קיבל צ'ופר כשלא נעצר" צילום: פביאן קולדרוף

שווה להיות איש ציבור: "ליברמן קיבל צ'ופר כשלא נעצר"

משה קצב? "היה צריך להיחקר אחרת", אהוד אולמרט? "זכה ליחס מפלה", אביגדור ליברמן? "היה צריך להיעצר". כנס בהשתתפות כמה מבכירי המשפטנים בישראל העלה תשובות מפתיעות לשאלה האם אנשי ציבור זוכים ליחס שונה בהליכים פליליים

16.01.2012, 08:34 | משה גורלי

האם אנשי ציבור זוכים ליחס שונה בהליך הפלילי נגדם? האם מבחן בוזגלו המפורסם שדורש שוויון לכולם בפני החוק מתקיים לגביהם? עימות סוער בשאלה זו נערך ביום שישי, במסגרת הסדרה "שישי משפטי בקתדרה" במוזיאון ארץ ישראל.

את הדיון הנחה עו"ד דובי ויסגלס והשתתפו בו כמה מבכירי המשפטנים בישראל. את הסנגוריה ייצגו עורכי הדין נבות תל־צור וציון אמיר, ואילו את התביעה ייצגו פרקליטת מחוז תל אביב לשעבר עו"ד רות דוד וראש אגף חקירות לשעבר במשטרה ניצב (בדימוס) משה מזרחי, שהצטרף לאחרונה למפלגת העבודה.

קצב. חשוד אחר היה נחקר אחרת לגמרי, צילום: גדי קבלו קצב. חשוד אחר היה נחקר אחרת לגמרי | צילום: גדי קבלו קצב. חשוד אחר היה נחקר אחרת לגמרי, צילום: גדי קבלו

גם הסנגורים וגם התובעים הסכימו שהמערכת המשפטית לא נוהגת באופן שווה באנשי ציבור, אבל היו חלוקים לחלוטין בגישותיהם: בעוד שהסנגורים טענו כי הבכירים מופלים לרעה, התובעים התעקשו שהם דווקא נהנים מחוסר השוויון.

"תיקים שהיו צריכים להגיע לאישום נתקעו"

 

מזרחי התמקד בדיון בהטבות שלהן זוכים בכירים מתוקף מעמדם. "קחו למשל את הנשיא קצב — היו נגדו תלונות על אונס, על עבירות מין סדרתיות. כל חשוד אחר היה נעצר מיד ונחקר בתנאים אחרים לגמרי".

על שר החוץ אביגדור ליברמן, שנחשד בקבלת מיליוני דולרים מהאולגירך מיכאל צ'רנוי בעת שהיה חבר כנסת, אמר מזרחי כי לא נעצר אף שהיה חשש לכאורה שישבש הליכי חקירה. "זה לא צ'ופר? המשטרה המליצה לפני שנתיים להגיש כתב אישום נגדו והיועץ המשפטי לממשלה עדיין מתלבט. החוקרים והפרקליטים מסתגרים במלון לקבל החלטה סופית כמו שבוחרים אפיפיור — עד שייצא עשן לבן".

לדברי מזרחי, פעמים רבות תחילת ההליך הפלילי מוטה לטובת אנשי הציבור: "ההחלטה לפתוח בחקירה מלווה במנגנוני פיקוח ובקרה נוקשים. חקירה נגד ראש ממשלה, שופט או נשיא מדינה נפתחת רק באישור של היועץ המשפטי לאחר בדיקה קפדנית של התשתית הראייתית, מה שלא קורה בחקירה רגילה. לגבי שרים וח"כים, אמנם אין מנגנון כזה בחוק, אבל בפועל נוהגים כך גם לגביהם".

לטענת מזרחי, "נגד אנשי ציבור כמעט לא מפעילים כלי של האזנות סתר. למיטב זיכרוני, רק במקרה אחד (של ח"כ ג'אבר מועדי, שנחקר בעקבות רציחתו של ח"כ חמאד אבו רביעה — מ"ג) הוצא צו האזנת סתר נגד חבר כנסת".

מזרחי הודח מתפקידו ב־2004, אחרי גינוי שספג על טיפולו בתוצרי האזנות סתר מהיועץ המשפטי לממשלה דאז אליקים רובינשטיין. מזרחי ניצל את ההזדמנות כדי להסביר שהתוצרים התקבלו מההאזנות לאחרים, ולא לפוליטיקאים עצמם.

אולמרט. ביהמ"ש אישר עדות מוקדמת, צילום: אוראל כהן אולמרט. ביהמ"ש אישר עדות מוקדמת | צילום: אוראל כהן אולמרט. ביהמ"ש אישר עדות מוקדמת, צילום: אוראל כהן

בשנות התשעים, שבהן מזרחי היה פעיל, מערכת אכיפת החוק ספגה סדרה של זיכויים: מרפול דרך יעקב נאמן ואביגדור קהלני, ועד יעקב גנות ושמחה דיניץ.

"הזיכויים הם לשבחם של עורכי הדין, אבל בהחלט לא לשבחו של בית המשפט", קבע מזרחי ומיד פתח בהתקפה חזיתית על בתי המשפט: "חלק מהזיכויים האלה היו הזויים לגמרי. בית המשפט הוריד את הרף הנורמטיבי. דיניץ מגהץ כרטיס אשראי של הסוכנות לטובת קניות פרטיות, ובית המשפט קובע שהוא לא שם לב? אתה שומע את הדברים האלה והאוזן שלך נופלת. אלה זיכויים של הראש הקטן של האיש הגדול. מדברים על מבחן בוזגלו? אז בוזגלו התפגר באותה תקופה. ההרגשה שלי היתה שדיני העונשין נועדו לאנשים הרעים, לבוזגלו, לא למלח הארץ".

סדרת הזיכויים פגעה במוטיבציה של הפרקליטות. "ככל שהרף הנורמטיבי ירד, הרף של התביעה עלה, ותיקים שהיו צריכים להגיע לכתב אישום לא הגיעו", אמר מזרחי. "למסננת נהיו חורים קטנים יותר. רצו 120% ודאות בראיות. הפרקליטות נמנעה מלערער במקרים קלאסיים, כי חששה מהטענה שהיא רודפת את הפוליטיקאי שזוכה. אגב, באותה תקופה הרשיעו לובשי מדים במעשים פחותים בהרבה מאלה שזיכו את הפוליטיקאים".

מזרחי דחה את הטענה כאילו במשטרה אוהבים "לטפל" באנשי ציבור: "לטענה הזו אין שחר. במקרים האלה אתה תמיד חוטף. תמיד יש מחול שדים, וארטילריה כבדה נפתחת לעברך. כשאתה 'נטפל' לבכיר והתיק נסגר מחוסר ראיות, אז כולם מכים במקל את מערכת האכיפה ומטיחים בה האשמות על רדיפת שווא".

מזרחי סיים את דבריו בעוד חשבון אישי: "אני מאלה שנמנו עם 'כנופיית שלטון החוק', ותראו מה קרה — הכנופייה שלנו התפזרה לכל עבר, ואותן מורסות שבהן טיפלנו ממשיכות להתפוצץ. כנראה זה לא מפני שבגנטיקה של מערכות האכיפה טבוע יצר הרדיפה אחרי אנשי ציבור".

"זכות הציבור לדעת? תירוץ לגל ההדלפות"

 

עו"ד תל־צור נשא בדיון את נאום הסנגוריה: "עקרונות המשפט הפלילי להגנת נאשם לא עומדים לאיש הציבור. כשנפתחת חקירה נגדו — זכות הציבור לדעת היא תירוץ לגל הדלפות נגדו. בניגוד למה שנדמה, איש הציבור שברירי יותר: הוא לא יכול לגייס את לשכתו להגנתו הציבורית והתקשורתית".

לדברי תל־צור, החסרונות זולגים גם להגנה המשפטית על איש הציבור: "ציבורית, הוא לא יכול לשמור על זכות השתיקה כמו נחקר רגיל. אריאל שרון פיטר את נעמי בלומנטל כי שמרה על זכות השתיקה. גם זכות ההיוועצות עם עורך דין כורסמה בפסק דין של העליון שקבע כי הזכות ידועה לשרים בגלל מעמדם, ולכן פגיעה בה לא תישקל לטובתם".

תל־צור הדגים כיצד מכופפים עקרונות במשפט לרעת הבכירים: "העדות המוקדמת של טלנסקי למשל, לפני שבכלל הוגש כתב אישום, אושרה רק מפני שמדובר בראש ממשלה. עדות בנסיבות כאלה מאושרת בתנאים נדירים, שממש לא התקיימו במקרה של טלנסקי".

עו"ד אמיר נזכר בפגישה שקיים עם שופט: "הוא סיפר לי שהוא מתלבט לגבי עונש שבכוונתו להטיל על נאשם מפורסם ואמר ששנה וחצי נראות לו כמו עונש מתאים. כעבור כמה ימים גיליתי שהטיל עליו שלוש שנים. כשפגשתי אותו ושאלתי למה שינה את דעתו, הוא השיב כי חשש מביקורת ציבורית, ולכן נתן עונש שערכאת הערעור לא תתערב בו. באותו רגע הוא איבד אצלי את כל הקרדיט".

"בפסקי דין של אנשי ציבור לבתי המשפט יש שיקולים זרים כמו נראות, שמירה על כבודם של היועץ המשפטי ורשויות התביעה", סיכם אמיר, "כל אלה פותחים לאלת הצדק את העיניים, במקום שבו היא צריכה להיות עיוורת לחלוטין".

עו"ד דוד, שהובילה את התביעה בפרשת חיים רמון, נשאלה על ידי ויסגלס האם העובדה שמדובר ברמון לא גרמה למשטרה להשקיע תשומות חקירה גדולות מדי, כמו הפעלת לחץ על המתלוננת ושיגור של שני חוקרים לקוסטה ריקה?

דוד השיבה: "כשנודע למשטרה על התלונה, חובתה היתה לנקוט את כל הדרוש כדי לברר אותה. ובעניין שיגור החוקרים, מה רציתם, שנחכה חצי שנה עד שתחזור לישראל ועד אז שר יהיה תלוי בחקירה? אז אישרנו נסיעה של שני חוקרים ב־10,000 שקל. הם לא טסו ביזנס".

צחי משה, יועץ התקשורת של ליברמן, בתגובה: "מזרחי הועבר מתפקידו כראש אגף החקירות בשל הפעלת שיקול דעת לקוי ביחס להאזנות סתר לליברמן שתומללו שלא כדין. לאחרונה גם התבשרנו כי הצטרף למפלגת העבודה וקרא 'לשים קץ לליברמניזציה'. לאור האמור, ברור כי אינו אובייקטיבי בכל הנוגע לליברמן וכל התבטאות שלו בעניין אינה פרשנות משפטית ובוודאי שלא פרשנות אובייקטיבית".

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות

7 תגובות לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה

7.
אם קצב לא היה נשיא היו מנפנפים את המתלוננות. אישי ציבור מקבלים יחס רע יותר
מי שמע פעם על מישהי שהתלוננה על אונס לפני שנים, בלי עדים למעשה, רק עדי אופי, שמגיעה למשטרה, והמשטרה לא צוחקת לה בפנים. אין דבר כזה. אם אולמרט לא היה ראש ממשלה אלא סתם פקיד באיזה משרד ממשלתי אף אחד לא היה מאשים אותו על שום דבר ממה שמאשימים אותו. אישי ציבור בארץ מקבלים יחס מפלה לרעה. לא לטובה. המדינה למשל מממנת עדים מוגנים במיליונים בשביל להפיל את אולמרט. בכל הפעמים שנאלצתי ללכת למשטרה להתלונן על פושעים אמיתיים, כאלה שלא מהססים לפגוע באחרים, והמשטרה מתייחסת די באדישות. הם עושים, אבל לאט מאוד. לא שהם אשמים אבל זה המצב. בכל מקרה, אישי ציבור מקבלים יחס מפלה מאוד לרעה מצד מוסדות החוק.
16.01.12
6.
בכלל צריך להפסיק לעצור חשודים
אדם זכאי עד אשר יוכח אחרת. נקודה !!! עדיף לשחרר פושע מאשר להכניס לכלא אדם חף מפשע. לאף אחד אין את הזכות לפגוע באדם טרם הרשעתו, במיוחד אם אין נגדו שום ראיות וזה מילה נגד מילה (כמו במקרה של קצב, שהרי באותה מידה אפשר היה לטעון שא' חשודה בעלילה ולעצור אותה, כי זה מילה נגד מילה). איך אדם יכול לנהל את מאבקו המפשטי מתא המעצר? איך הוא יכול לנהל מאבק משפטי כשהשם שלו פורסם והוא איבד את מעמדו, את המוניטין שלו, את קריירה שלו, את משפחתו ואת חבריו? אנשי ציבור לא מקבלים שום הקלה. להפך, כשמדובר באיש ציבור העונש תמיד חסר פרופורציה כי בנוסף לעונש של הבית משפט יש גם את הפרסום התקשורתי, ההשפלה הפומבית ואת הרדיפה החברתית. פשוט רוצחים את הבן אדם נפשית וחברתית.
מאור  |  16.01.12
לכל התגובות