פרשנות: התיק שהקדים את זמנו

קטעי שיחה שעשויים להתפרש לשתי פנים, שמועות וחצאי שמועות. זה מה שהפרקליטות מציגה בפני בית המשפט לאחר הליך שנמשך עשור שלם שבמהלכו הופיעו בפני השופט עודד מודריק נבחרת נוצצת של פרקליטים ואנשי עסקים.

הניסיון לחזות מה תהיה בסופו של דבר הכרעת השופט הוא בעייתי, אך אם נסתמך על התייחסותו הכללית במהלך הדיונים לקראת סוף העדויות, ועל חומר הראיות שהציגה הפרקליטות, נראה כי המאזניים נוטים יותר לכיוונו של צמד זאבי־צ'רנוי מאשר לכיוונה של הפרקליטות. אינדיקיציה נוספת שעשויה לתרום לתחזית זו עולה מפניית השופט מודריק לצדדים ב־2009, לאחר שמרבית העדויות כבר נשמעו, ובה הציע פנייה להליך גישור. ההגנה העניקה משקל כבד להצעה זו והסכימה מיד, הפרקליטות מצדה סירבה.

למרות זאת עדיין מוקדם לקבור את ההליך הזה. הרשעה בפלילים ככלל היא עניין קשה, ונטל ההוכחה על המדינה הנו מעבר לכל ספק סביר. וכאן אולי נמצא עיקר הכשל של התיק. את מרבית הראיות שהציגה הפרקליטות ניתן לפרש בכמה צורות, תלוי בנקודת המבט של הקורא, ונקודת מבט חשדנית, כפי שאמורה להיות לתביעה, היא לא נקודת המבט היחידה שאפשרית במרבית המקרים שהוצגו.

אלמנט נוסף שעשוי לפעול נגד התביעה הוא התקופה שבה התרחשו האירועים. הנוף המשפטי־חקיקתי שהיה ב־1999 שונה מאוד מזה של 2012. כאשר אכיפת חוק איסור הלבנת הון וחובות הדיווח העולות ממנו הפכו עם השנים לנוקשות מאוד. האווירה הכללית אצל רשויות החוק בישראל בתחילת העשור שעבר היתה שצריך להציל את המדינה מגל של פשע מאורגן שמגיע מכיוון העלייה הרוסית. בדיעבד התברר שהפחד, שהתבסס בחלקו על סטיגמות ושמועות, היה גדול הרבה יותר מהמציאות האפרורית.

עו"ד רם כספי (עד הגנה בתיק מטעם צ'רנוי) אולי סיכם זאת בצורה הטובה ביותר בעדותו מלפני שנה. כספי נשאל מה היתה מידת ההתעניינות של הבנקים במקור ההון העצמי לפני חוק איסור הלבנת ההון. "לא עניין אותם בכלל", ענה עורך הדין. "היום כשמביאים כסף מחו"ל חוקרים אותך על המקור. בעבר, זה אף פעם לא עניין אותם".