"אם הקרנות לא יגייסו נהיה בצרה צרורה"

שנת 2011 היתה מדהימה עבור תעשיית ההייטק הישראלית, עם אקזיטים של יותר מ־5 מיליארד דולר בישראל והשקעות מרשימות בסדר גודל של 2–1.2 מיליארד דולר בחברות הטכנולוגיה המקומיות.

ואולם, למרות הנתונים הנאים, בתעשייה המקומית מרגישים שהמספרים רחוקים מלשקף את המצב האמיתי של ההייטק הישראלי. הכסף שהולך ואוזל לקרנות הישראליות יוצר תחושה של מעין "שירת הברבור" של תעשייה שהחמצן הדרוש לפעילותה הולך ואוזל.

אהרון מנקובסקי ורותי אלון, שניים מהשותפים הבכירים בקרן ההון סיכון פיטנגו, חשו בבעיה. כראשי איגוד תעשיות ההייטק ואיגוד תעשיות מדעי החיים (בהתאמה), הם החליטו למזג את שני האיגודים לאיגוד אחד חזק. האיגוד אמור לרכז תחתיו את כל מי שפועל בתעשיית הסטארט־אפ וההון סיכון הישראלית. בראיון משותף ראשון מאז המיזוג בין הארגונים, מספרים השניים איך צריכה לדעתם להיראות התעשייה בישראל.

"עבודת המדען הראשי חייבת לעבור שינוי"

למה אתם מאחדים כוחות? הרי לעתים יש ניגודי אינטרסים בין התעשיות השונות של מדעי החיים וההייטק.

"אנחנו מייצגים גוונים רבים של אותה תעשייה, אשר יש בה יזמות וחדשנות וצורך קבוע במימון. יש דברים שמאחדים את התעשיות שלנו ויש כאלה שמפרידים ביניהן. אנחנו מדינה קטנה, מקסימום כמו בוסטון רבתי, ויש הרבה נושאים משותפים שצריך לטפל בהם כמו חוק החממות, חוק האנג'לים, עניינים אקדמים שונים וטיפוח קשרים של התעשייה עם מדינות אחרות. חתמנו לאחרונה על הסכם עם האיגוד התעשייתי הגדול ביותר בהודו, המייצג חברות בתחומים המשיקים אלינו. הם כבר שולחים משלחות לכנסים שאנחנו מקיימים".

המיזוג בין האיגודים שהובילו מנקובסקי ואלון יצר גוף חדש ומתחרה לאיגוד הוותיק שפעל בתחום, איגוד תעשיות התוכנה והאלקטרוניקה של התאחדות התעשיינים. לאחרונה נבחר לראשות האיגוד אלישע ינאי, בעבר נשיא מוטורולה ישראל.

מנקובסקי ואלון לא מכחישים את החפיפה הקיימת בין האיגוד שלהם לזה שמוביל ינאי, אבל מעלים הצדקות שונות לקיומו של הארגון שלהם: "בניגוד לארגון של ינאי שפועל בעיקר מול הממשלה, אנחנו רואים את עצמנו כאיגוד עם מטרות אחרות שדואג לפיתוח העסקי של חבריו. אנחנו מארגנים, למשל, משלחות לישראל של חברות בינלאומיות מובילות. בכנסים האחרונים שארגנו התקיימו מאות פגישות בין חברות ישראליות לחברות בינלאומיות", הם אומרים.

"קח לדוגמה את נושא המדען הראשי שבו עוסקים היום כל כך הרבה", אומר מנקובסקי. "אני טוען כבר זמן רב שהאופן שבו משקיע המדען הראשי את התקציבים שהוא מקבל מהממשלה חייב לעבור חשיבה מחודשת. צריכה לקום ועדה שתבדוק מהתחלה מה צריך להיות ממומן, באיזה שלבים ואיזה מימון צריכה לקבל כל חברה. חייבים להיקבע סדרי עדיפויות ברורים של השקעה. אין לי בעיה שממשלת ישראל תחליט שתקציב המדען הראשי יממן רק שבבים ואחר כך רק תרופות. לא צריך לפזר 1,500 השקעות של המדען בכל מקום, אלא צריך מיקוד".

מנקובסקי. "אותי מעניין להשקיע 10 מיליון ולקבל חזרה 70-60 מיליון" | צילום: עמית שעל

בקווים גסים, אם ניתן לחלק את תחומי הפעילות של האיגוד שמוביל ינאי לעומת זה שמובילים מנקובסקי ואלון, הרי שהראשון מייצג יותר חברות גדולות וותיקות כמו ECI, אלביט ואלווריון, ואילו השני עומד מאחורי קרנות ההון סיכון הפועלות בישראל וחברות הסטארט־אפ הצעירות.

לאחרונה תקף ינאי את תעשיית ההון סיכון שבה פועלים השניים, וטען כי היא מוכרת מהר מדי את חברות הסטארט־אפ שבהן היא משקיעה כדי לגרוף רווחים מהירים. מנקובסקי ואלון מבהירים כי אינם מסכימים עם קביעה זו: "ינאי טען מצד אחד שקרנות ההון סיכון הן הבעיה, ומצד שני הציע להקים קרנות הון סיכון חדשות במסגרת 'תוכנית יוזמה' חדשה (תוכנית ממשלתית להקמת קרנות הון סיכון שאושרה בתחילת שנות התשעים - מ"א). אנחנו לא באמת מבינים מה ינאי חושב עלינו".

"אנחנו חייבים להסתכל קדימה"

קרנות ההון סיכון בישראל עברו עשור קשה מבחינת התשואה שהעמידו למשקיעים שלהם. על פי דו"חות קלפרס, קרן הפנסיה של עובדי מדינת קליפורניה, המושקעת בקרנות ישראליות רבות, הציגה לה במהלך העשור האחרון תשואה אפסית במקרה הטוב, ושלילית במקרה הפחות טוב.

לצד אלה, קרנות ותיקות שבעבר גייסו הון ללא בעיה מיוחדת נאלצות להיאבק קשות ולגייס סכומים קטנים יותר, והחלו לחשוש להמשך קיומן. מנקובסקי, שנמצא בימים אלה בעיצומה של גיוס קרן חדשה לפיטנגו, מאמין שהתעשייה כבר עברה את הגרוע מכל.

"אם בשנים הקרובות לא יגויסו בישראל קרנות חדשות ואיכותיות, כל השוק יהיה בבעיה. אני מאמין שהקרנות הוותיקות ישרדו. אני לא רואה מצב שבו כמויות הכסף שהושקעו בעבר בחברות בשלבים מוקדמים יושקעו גם בעתיד, ומודאג מכך מאוד. אם לא יהיו מספיק השקעות בשלבים כאלה, לא יהיה במה להשקיע אחר כך. אם אף אחת מהקרנות הישראליות לא יגייסו כסף נהיה בצרה צרורה".

האם זו תקופה טובה להשקיע?

"מניסיוני אני יודע שמי שבוחר להשקיע בשוק רגע לפני שהוא מתרומם למעלה עושה הכי הרבה כסף, וזה המצב כעת. אחרי עשר שנים לא פשוטות לתעשיית ההון סיכון, אני מסתכל קדימה ומאמין שלמדנו את הלקחים ממה שקרה בעשור האחרון. אנחנו כבר לא רוצים להשקיע מיליון דולר ולקבל 10 מיליון. אותי מעניין להשקיע 10 מיליון ולקבל בחזרה 60–70 מיליון דולר. קרנות של 20 מיליון דולר יכולות להיות מרוצות מאקזיט של מיליוני דולרים בודדים. קרנות של 200 מיליון דולר ומעלה לא יכולות להסתפק באקזיטים כאלה - הן חייבות החזרים משמעותיים יותר, בהיקף של עשרות מיליוני דולרים".

מנקובסקי מודע לעבר הבעייתי של הקרנות הישראליות, אבל אופטימי לגבי העתיד: "כל מה שנאמר על הקרנות בעבר היה נכון, אבל אני חש שלמדנו מהטעויות. אנחנו מבינים שחייבים להחזיק חברה לאורך זמן, ולא למכור אותה מתוך מטרה לייצר החזרים נומינליים גבוהים. קרנות מבינות היום שכדי ליצור החזר משמעותי אתה חייב להחזיק לפחות רבע מהחברה, ולהגיע למצב שבו ההחזרים שלך הם בסכומים של עשרות מיליוני דולרים ויותר. כבר בחלק מהאקזיטים שהיו בשנה שעברה קרנות ישראליות הגיעו להחזרים של עשרות מיליוני דולרים, כמו במקרה של אנוביט, פרוביג'נט ואחרות. הרבה קרנות, כולל אנחנו, הבינו דרך הרגליים מהם אקזיטים טובים. כבר לא מעניין אותנו לקבל פעמיים את הכסף שהשקענו".