להבטחה הירוקה דרושה רוח גבית: הקשיים שמונעים מתעשיית הקלינטק להתרומם

לפני כמה חודשים נכנסה חברת הקלינטק BPT להליכי פירוק. BPT, שפיתחה מתקן למיחזור מים במפעלי תעשייה ובמכרות, פעלה עד לאחרונה בתמיכת חברת ההשקעות אלרון וקרן פיטנגו. במהלך עשור גייסה החברה הון בהיקף של 20 מיליון דולר, אך נקלעה לקשיים כספיים לאחר שהתברר למשקיעיה כי יידרשו להמשיך ולהזרים אליה הון רב. BPT נבחרה רק לפני שנתיים לאחת מחברות הקלינטק המבטיחות בישראל על ידי "כלכליסט" .

להרשמה לוועידה הלאומית הראשונה לצמיחה ירוקה - לחצו כאן

 

כמה שבועות לאחר החדשות מ־BPT הגיעה הודעה מאכזבת נוספת מתחום הקלינטק: חברת פרוטרק, שפיתחה אנזימים מקוריים לפירוק שמנים לא אכילים ליצירת ביו־דיזל, נסגרה לאחר שהמשקיעים בה, ביניהם יהודה זיסאפל מבעלי קבוצת רד בינת וחבר הכנסת לשעבר רומן ברונפמן, החליטו שלא להמשיך ולהשקיע בחברה שביקשה לגייס חצי מיליון דולר.

פרוטרק היתה חברה מבטיחה, אחת היחידות בארץ שפיתחה יש מאין אנזימים חדשים. לחברה היתה רשימה מכובדת של משקיעים שהרעיפו עליה יותר מ־3 מיליון דולר בעשר שנים. גם פרוטרק נבחרה בעבר לאחת מחברות הקלינטק המבטיחות של "כלכליסט". האם בחירת החברות המבטיחות היתה כל כך אומללה?

הקלינטק ייצר רק שני אקזיטים ב־2011

למרות ה"הייפ" שלו זכה התחום בסוף העשור הקודם, נמצא ענף הקלינטק במצב של תת־מימון בשנים האחרונות. מנתונים שאספו פירמת סומך־חייקין KPMG וחברת המחקר IVC עולה כי ענף הקלינטק מצוי בתחתית סולם ההשקעות בהייטק הישראלי. בשלוש השנים האחרונות גייסו חברות קלינטק ישראליות 353 מיליון דולר בלבד, 8% מכלל ההשקעות בהייטק. לשם השוואה, תחום האינטרנט, שהחברות השייכות אליו זקוקות לרוב להון קטן הרבה יותר כדי להגיע לבשלות, גייס 850 מיליון דולר, קרוב לחמישית מכלל ההשקעות בסטארט־אפים.

באופן טבעי, המשקיעים מצפים לקבל החזר על השקעתם, ובתחומים הטכנולוגיים ההחזר מגיע דרך אקזיטים. מבט בטבלת האקזיטים מספק הסבר חותך למיעוט ההשקעות בענף הקלינטק: בשנת 2011, שהיתה שנה משופעת באקזיטים, הניב הענף שתי עסקאות בלבד של מכירה ומיזוג, מתוך 103 העסקאות שבוצעו בישראל. בתחום מדעי החיים, לשם השוואה, התרחשו 31 עסקאות שכאלה.

"אמנם נרשמה עלייה מסוימת בהשקעות בקלינטק בשנה החולפת, אבל היקף ההשקעות עדיין רחוק מהשיאים שנרשמו באמצע העשור הקודם", אומר רו"ח אריק שפיר, שותף וראש תחום טכנולוגיה בסומך־חייקין KPMG. שפיר מסביר שהמצב בישראל לא מייצג את המגמה העולמית. "בארצות הברית הושקעו בשנה החולפת 56 מיליארד דולר בטכנולוגיות בתחומים של התייעלות אנרגטית, אגירת אנרגיה ורכבים חשמליים. ההשקעות בארה"ב עלו אפילו על ההשקעות בחברות קלינטק בסין שעמדו על 47 מיליארד דולר אשתקד".

שפיר מציין שלמרות העליונות הטכנולוגית של חברות ישראליות בתחום המים, כמו נטפים ונען דן־ג'יין, היקף ההשקעות בתחום נמוך יחסית. בשנה החולפת, רק 4 מיליון דולר, 2% מהשקעות בקלינטק, הופנו לתחום המים בעוד שמרבית ההשקעות הופנו לחברות בתחומי אנרגיה חלופית וביו־דלקים.

עסקת המכירה של חברת הפאנלים הסולאריים הישראלית סולל לפני כשנתיים לסימנס הגרמנית תמורת 418 מיליון דולר, נתנה למשקיעים תקווה שיזמי הקלינטק, כמו יזמי ההייטק, יוכלו לייצר אקזיטים של מאות מיליוני דולרים.

"זה נתן לגיטימציה למשקיעים בתחום, הם הבינו שזהו תחום אמיתי וכלכלי", אומר אבי ברנמילר, ממייסדי סולל ומנכ"ל החברה עד לאחרונה. ברנמילר מודה שבמידה מסוימת העסקה פיתחה גם מעט ציפיות יתר. "כולם חשבו שבענף הקלינטק יתרחש משהו דומה למה שקרה בשוק הטלקום. שוק האנרגיה הוא אדיר, אבל הפתרונות בו לא מגיעים בשלוף ולוקח זמן רב עד שהרעיונות מבשילים למוצרים שחודרים לשוק. לא מספיקה כאן טכנולוגיה טובה, צריך גם הרבה כסף וסבלנות".

ד"ר רות דגן, מנהלת תחום איכות הסביבה ושותפה במשרד הרצוג פוקס נאמן, מסבירה על מסכת הייסורים שסטארט־אפ ישראלי בתחום הקלינטק נאלץ לעבור כדי לבנות פיילוט - הוכחת היתכנות למוצר, שנעשית בשיתוף חברת תשתיות גדולה כמו חברת החשמל או מקורות. "השוק התפכח מהפנטזיה והתברר שכדי להצליח בשוק הקלינטק, במיוחד בישראל, צריך להתגבר לא רק על בעיות מימון אלא גם על מכשולים רגולטוריים ובירוקרטיים", אומרת דגן. "המכשולים הללו מוציאים את הרוח מהמפרשים והמשקיעים בסטארט־אפים מחליטים לעתים לוותר מראש".

דגן מתארת מסכת ייסורים שכוללת בין השאר תיאומים מול חברת החשמל, הוצאת רישיונות והיתרי בנייה ממשרד הפנים, השגת היתרים סביבתיים מהמשרד להגנת הסביבה וקבלת רישיונות מרשות המים וממשרד הבריאות. "המערכת כל כך מסועפת עד שזה משתלט על תהליך המימון. לצערי, יצא לי לראות חברות שהצליחו לגייס סכומי כסף יפים, אבל הוכרעו בשלב הפיילוט ולא הצליחו להגיע לבגרות".

מכשול רגולטורי נוסף שאותו מציינת דגן הוא הסדרת מכסות ייצור החשמל הסולארי על ידי משרד התשתיות. "בשנים הראשונות לקיום ההסדר הזה, לקראת סוף העשור הקודם, היתה התלהבות רבה סביב הנושא ומשרד התשתיות ורשות החשמל ביצעו שורה של החלטות משמעותיות לקידום מדיניות האנרגיה", אומרת דגן. "אך כיום המכסות נמצאות במחסור והשוק פשוט קפא על שמריו. חברות סטארט־אפ בתחום הסולארי שמעוניינות לקבל מכסה, מוצאות את עצמן עומדות מול שוקת שבורה".

"ערבות מדינה למיזמים תחולל מהפך"

אבי ברנמילר סבור כי יש לחייב את חברות התשתיות הממשלתיות, כמו חברת החשמל ומקורות, לבצע כמה פיילוטים בשנה עם חברות סטארט־אפ ישראליות בתחום הקלינטק. לדעתו, רק כך יהיה סיכוי להגיע להישגים מעבר לשלב הוכחת ההיתכנות. "ערבות מדינה לשניים־שלושה פרויקטים בשנה תוכל לחולל כאן מהפך".

גלית כהן, סמנכ"לית לתכנון ופיתוח במשרד להגנת הסביבה, מסכימה עם הטענה על מחסור בתשתיות לתמיכה בסטארט־אפים, ומציינת את המלצת ארגון ה־OECD לממשלות החברות בו ליטול סיכונים כדי לתמוך בטכנולוגיות חדשות. "גם ממשלת ישראל יכולה לקחת סיכון", אומרת כהן ל"כלכליסט". "אפשר למשל להקל בדרישות הסביבתיות ממפעלים שמתקינים מערכות חדשניות לטיהור המים כדי לעודד פיתוח טכנולוגיה חדשנית בתחום השפכים. חדשנות תביא בוודאות לצמצום הזיהום הסביבתי בטווח הארוך".

לעומתם, רות דגן מזהירה ממקרה השוק הספרדי שנקלע לסחרור לאחר השקעה ממשלתית מסיבית בתחום הסולארי. ברגע שבספרד הוסרו הסובסידיות שניתנו לחברות הסולאריות, רבות מהן נפגעו בבת אחת. "ברור שאי אפשר להתעלם כליל מהשוק הסולארי, אבל צריך להיזהר שלא לעטוף אותו במעטפת שלא תיתן לו לקום על הרגליים", אומרת דגן.