שטיגליץ: "פערי ההכנסות מזיקים לכלכלה"

"מעבר לשאלות של הגינות ומוסר, אי־השוויון בהכנסות גורם נזק ישיר לכלכלה - הוא מזיק לצמיחה, ליציבות וליעילות הכלכלית", כך הצהיר זוכה פרס נובל לכלכלה פרופ' ג'וזף שטיגליץ בנאום שנשא בשבוע שעבר בוועידה כלכלית ברמאפו קולג' בניו ג'רזי. שטיגליץ טען כי השיח הפוליטי והכלכלי, בעיקר בארה"ב, נשלט כיום בידי כמה מיתוסים שגויים שמובילים להתנהלות כלכלית הרסנית.

"מדיניות צנע היא התאבדות כלכלית"

המיתוס הראשון והחמור ביותר, על פי שטיגליץ, הוא "מיתוס הצנע" - "פוליטיקאים וכלכלנים מצהירים שוב ושוב שצמצום הגירעון התקציבי יעזור להתניע ולהמריץ את הכלכלה מפני שהוא ישיב את ביטחון המשקיעים", הוא אומר בהתייחסות לקיצוצים המסיביים וצעדי הצנע הדרקוניים שמיושמים כיום בארה"ב ובמדינות רבות באירופה - "אבל אין שום הוכחה לכך שזה באמת עובד".

שטיגליץ כבר התבטא בעבר כמה פעמים נגד מדיניות הצנע, שנתפסת בעולם כצעד אחראי. לטענתו, האסטרטגיה הזו היא בבחינת התאבדות כלכלית: "היא תהרוג את אירופה, היא תהרוג את ארה"ב וגם את הכלכלה העולמית", הוא אמר בינואר האחרון. לדבריו, "קיצוצים וצעדי צנע בתקופות של צמיחה נמוכה רק מונעים ממדינות לייצר את מקומות העבודה הדרושים כדי להגביר את הצמיחה. כאשר הצמיחה מדשדשת יש פחות הכנסות ממסים, יותר הוצאות על דמי אבטלה, דמי רווחה וכן הלאה".

המיתוס השני שמניע את הכלכלה, טוען שטיגליץ, הוא שהעלאת מסים לבעלי ההכנסות הגבוהות תגרום להם לחסוך פחות ולהשקיע פחות ובכך למעשה תחליש את כוחות השוק. "גם לטענה זו אין שום הוכחות", אומר שטיגליץ, שידוע כתומך נלהב בביטול הקלות המס לעשירים שקבע ממשל בוש.

שטיגליץ טוען כי העלאת המסים לאוכלוסייה העשירה יכולה לייצר למדינה הכנסה משמעותית. למעשה, במקרה של ארה"ב, לא מדובר בהעלאת מסים כי אם בגבייה הוגנת של מס: החלק הארי בהכנסתם של עשירי ארה"ב מגיע מרווחי הון, ששיעור המיסוי עליהם נמוך משמעותית מהמיסוי על הכנסה. מציאות זו רק מעודדת את מי שכספו בידו לבצע פעילויות ספקולטיביות בשוק ההון, וכך להעביר את עיקר נטל המס לאוכלוסיות שהכנסתן מבוססת על עבודה.

"בעבר הבועה היסוותה את אי־השוויון"

המיתוס השלישי על פי שטיגליץ הוא שהפחתת מס החברות תעודד חברות להשקיע. "אין לכך כל תימוכין", טוען שטיגליץ, "אם רוצים לעודד השקעות צריך לשנות את מערכת המיסוי כך שתתמרץ חברות להשקיע".

לדבריו, "פערי ההכנסות היו בשיאם לפני השפל הגדול בארה"ב ולפני משבר הסאב־פריים ב־2008, ולא בכדי. כאשר אי־השוויון גדול, הביקוש יורד באופן טבעי. אבל אי־השוויון הוסווה על ידי הבועה, שגרמה לאנשים לצרוך יותר". שטיגליץ סבור כי יצירת בועה היא חלק מ"קסם החוב" שגורם לאנשים להאמין שאין להם סיבה להיות מוטרדים מהירידה בהכנסתם או לצרוך פחות בשל כך: "היום יש לנו אי־שוויון אבל אין בועה, והמשמעות היא שנמשיך לראות ביקושים חלשים, ולכן יהיה לנו קשה לשקם את שוק העבודה בלי ליצור בועה חדשה".