אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
דלק למחאה הבאה צילום: אוראל כהן

דלק למחאה הבאה

התרחבות הפערים היא עיוות לא מוסרי שסופו להיגמר בפיצוץ חברתי רב־עוצמה

05.03.2012, 07:02 | שאול אמסטרדמסקי

בסוף השבוע היה קר מאוד בירושלים. לבד מרגעי קסם קצרים בשלג עם הילד, ביתר הזמן ישבנו ספונים בדירה וניסינו להתחמם. בלית ברירה, הפעלנו שני תנורים לאורך כל סוף השבוע. בחדר של הילד התנור דלק גם בלילות, כי בכל זאת היה קר לאללה. כשאקבל את חשבון החשמל הבא ודאי תישמט לי הלסת. אני מהמר על 1,000 שקל לפחות - סכום משמעותי למשפחה של שני מבוגרים ותינוק בן שנתיים בדירת 3 חדרים.

בשלב הזה, יהיה דמגוגי, ואולי אף פופוליסטי, לומר שיש אנשים בישראל שהבעיה הזו אינה מטרידה אותם. אבל אף שיש מי שיחשוב כך, זו אמירה שחשוב לשוב ולהגיד. חשוב להגיד דבר מה נוסף: בישראל 2012 יש הרבה אנשים שלא היו יכולים להרשות לעצמם להדליק שני תנורים למשך 48 שעות כדי להתחמם. חלקם אינם משתכרים דיים כדי לשלם חשבון חשמל גבוה כל כך, ולחלק אפילו אין די כסף כדי לקנות תנור. האפשרות היחידה מבחינתם היא לקפוא מקור.

ישראל של מעלה וישראל של מטה

כך במדינה הזו יש ישראל של מעלה וישראל של מטה, כשבין שתיהן קיימים פערי הכנסות אדירים. הישראלים של מעלה - בכירי המשק - לא מצליחים להבין מה הבעיה בפערים אלה. הרי מבחינתם, הם שווים כל שקל שאותו הם מרוויחים, אף שמדובר בהררים של כסף שבני תמותה אחרים יכולים רק לחלום עליהם.

אלא שפועל יוצא של קו המחשבה הזה הוא שהאנשים שמשתכרים שכר מינימום, או למטה מזה, שווים רק את השכר הזעום שהם מקבלים. זאת אף שלעתים מזומנות מדובר בעבודות פיזיות, תובעניות ושוחקות, חסרות אופק קידום או אלמנטים של הגשמה עצמית. עבודות שכל עיקרן הוא הישרדות כלכלית. לרוב, אלה שמחזיקים במשרות הללו מחזיקים גם את החברה. הם פועלי הייצור, בלעדיהם אין קופסאות שימורים ואין דיבידנדים. אלא שאותם אפשר להחליף בקלות, ואת המנכ"ל קצת פחות בקלות, ולכן זו מדיניות השכר. זה ההיגיון שלהם, של האנשים שתעריף החשמל ועליית מחירי הדלק הם בשבילם בגדר שמועה רחוקה.

זה עוד ייגמר בפיצוץ

אחרי הקיץ האחרון, כל בר־דעת יכול להבין שההיגיון הזה לא יכול להיות מעוגן במציאות. כלכלת השוק היא כלי, לא מטרה בפני עצמה. כלכלת השוק אמורה לאפשר רמת חיים גבוהה יותר לכל השחקנים במשק, לא רק לקומץ. אלה שיגידו שגם מצב השכבות החלשות השתפר בשנים האחרונות לא רואים את התמונה המלאה. התרחבות הפערים היא עיוות לא מוסרי שסופו להיגמר בפיצוץ חברתי רב־עוצמה. הניצנים הראשונים שלו כבר נראו בישראל בקיץ 2011. עונת דו"חות השכר שנפתחת כעת יכולה לספק דלק למדורת המחאה של 2012.

תגיות

8 תגובות לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה

7.
לא פיצוץ ולא נעליים
לפני הרבה שנים, בערך 30, הוזמנו הוריי לחתונה באולמי בונבון בבת-ים. הוריי - בית נורמטיבי, אמא עקרת בית, אבא רופא במוסד רפואי גדול. בלי קליניקה פרטית. כמו ייקים טובים הם הקדימו בחצי שעה, וגילו שאין להם מה לעשות, אז לקחו את האוטו ונסעו "לטייל" ברחבי העיר. זה המקום לציין שהוריי לא יצאו מגבולות רמת אביב אלא לצרכי עבודה ולטיולים ברחבי הארץ. בת ים לא היתה על מסלול הטיולים המשפחתיים. אבי יצא מהסיבוב מזועזע מהפערים בין החיים הנורמטיביים ברמת אביב, לבין החיים בבת ים. הוא טען שזה עניין של זמן עד שתהיה התקוממות עממית כנגד ה"עשירים". לא היתה לא התקוממות ולא נעליים. דווקא כשנוסעים היום בבת-ים הפערים מול העשירים הולכים ונסגרים.
יהונתן בריסלסקי  |  05.03.12
לכל התגובות