"אין לבנקים מניע להימנע מהזמנים הרעים כי משלם המסים הוא שיפסיד"

 נושא דרישות הלימות ההון של הבנקים עומד במרכז תשומת הלב של כלכלנים ומחוקקים ברחבי העולם. לא מעט כלכלנים קוראים לרגולטורים להטיל דרישות מחמירות בהרבה על הבנקים. אחד הנודעים שבהם הוא פרופ' יוג'ין פאמה מאוניברסיטת שיקגו, הידוע כאבי תורת המימון המודרנית.

בראיון למוסף ההשקעות של "כלכליסט" בתחילת החודש הסביר פאמה כי ביסוד הדרישה עומדת תופעת "גדולים מכדי להיכשל" - הבנקים המסוכנים מבחינה מערכתית, שאותם הממשלה מחלצת כשהם נקלעים לקשיים. "כשיש גורמים שהם גדולים מכדי להיכשל", אומר פאמה, "אתה מקבל את מה שכלכלנים קוראים לו 'סיכון מוסרי'. הם ייקחו יותר סיכון משהיו לוקחים אם היה מדובר בכסף שלהם. אם הם מרוויחים בזמנים הטובים, אבל משלם המסים הוא זה שמפסיד בזמנים הרעים, אין להם בעצם שום מניע להימנע מהזמנים הרעים.

"אני חושב שהדרך היחידה לטפל בזה היא להגיד, 'אם אתה גדול מכדי להיכשל - אתה צריך הרבה יותר הון עצמי מבעבר'. לבנקים שקרסו היה הון עצמי של בסביבות 5%, וזה חייב לעלות למשהו כמו 25%, אולי 50%. אני לא יודע מה המספר המדויק, אבל הוא צריך להיות מספיק גבוה כדי שהחברות האלה לא יוכלו להיכשל. אם הן גדולות מכדי להיכשל, אתה צריך להוריד את האפשרות של כישלון מהשולחן. כדי לעשות את זה, הבנקים צריכים לממן את עצמם. זה הפתרון".

תקנות באזל 3, שכוללות דרישות הון עצמי שנמוכות בהרבה מאלה שפאמה מדבר עליהן, העלו זעקות שבר מצד הבנקים האמריקאיים, אך פאמה לא מתרגש. "המוסדות הפיננסיים הולכים לזעוק לגבי העניין הזה, כי כיום הם למעשה מקבלים סובסידיה ממשלתית, והיא הולכת להיעלם. למה שהם ירצו לוותר עליה? הרי בזה מדובר בסופו של דבר: הריבית שאתה משלם על החוב שלך יורדת אם הממשלה בעצם ערבה לך".