צילום: עומר מסינגר
"אין ממה לפחד"
המנכ"ל החדש של אמריקן קולוני מסתער על הישראלים שמהווים כיום רק 10% מאורחי המלון, ומנסה לנפץ את הסטיגמה הפרו־פלסטינית. ל"כלכליסט" אומר תומאס ברונטלי שקהל היעד של המלון, הממוקם בשייח' ג'ראח בירושלים, הוא סוג האנשים שפגש במלון דן ובהוטל מונטיפיורי בת"א
אין כמעט ישראלי שלא ינקוב בשמו של אמריקן קולוני, כשיישאל על המלון הטוב או הנחשב ביותר בירושלים - ואולי אפילו בישראל. אך האם ביקר או לן בו? זו כבר שאלה אחרת. רק כ־10% מאורחי המלון הם ישראלים, וזאת בעיקר בשל הסטיגמה שיצאה לו כמעוז פרו־פלסטיני, ובשל מיקומו בשכונת שייח' ג'ראח במזרח ירושלים, אף כי במרחק של מטרים ספורים ממנו נמצאים המלונות לאונרדו אין (המלא בישראלים) ועץ הזית (קצת פחות ישראלים). לתומאס ברונטלי, מנכ"ל המלון שסוגר חודש ראשון בתפקיד, נכונה עבודה קשה במטרה הראשונה שהציב לעצמו: להביא את הישראלים חובבי החיים הטובים למלון. "החלטנו לפנות לציבור הישראלי, להכיר לו את המלון ולהסביר לו שאין ממה לפחד", הוא אומר. לראשונה רתם המנכ"ל לעזרתו משרד יחסי ציבור, ובנוסף יוצע בקרוב אתר האינטרנט - שבינתיים מופיע רק באנגלית - גם בעברית, צרפתית ורוסית.
נזהר בענייני דת
"זה לא שאנחנו מגלים את השוק הישראלי רק עכשיו", מבהיר ברונטלי, "תמיד פנינו גם לישראלים. הדלת מעולם לא היתה סגורה בפניהם. את מדיניות הפנייה לשוק המקומי התחיל קודמי בתפקיד, פאולו פץ, וכיום יש יותר ישראלים שמעוניינים לבוא אלינו, ולנו יש יותר מקום בשבילם. הלקוח הישראלי חשוב לנו מאוד, בייחוד בסופי השבוע שבהם המלון פחות מלא. ישראלים מתונים יותר, עם ראש פתוח - שמאלנים אם אפשר להגיד - אוהבים להגיע לכאן. כבר כיום מגיעים ישראלים רבים לאכול כאן בסופי השבוע, משום שאנחנו לא כשרים".
זהו ראיון ראשון של ברונטלי לעיתון ישראלי, והוא נרגש. הוא יליד איטליה, בן לאב איטלקי ואם דנית, ומאחוריו קריירה עניפה של ניהול בתי מלון, בין השאר בארצות הברית, בבריטניה ובתפקידו האחרון בלוזאן, שוויץ. הוא דובר צרפתית, איטלקית, גרמנית ואנגלית על בוריין ומבין היטב דנית. לישראל הגיע עם אשתו הברזילאית, מדריכת פילאטיס בהכשרתה, ועם בנו שלומד בגן ילדים פרטי בבית חנינא.
הרצון לעבוד בישראל קשור גם להיותך נוצרי?
"אני נוצרי, אך לא דתי מאוד. גדלתי בבית שלא היה דתי במיוחד, עם אם פרוטסטנטית ואב קתולי. הדת מעולם לא היתה חשובה לי, אך כשהגעתי לישראל הבנתי עד כמה הדת חשובה כאן ליהודים, למוסלמים ולנוצרים, ולכן אני נזהר מאוד. אני משתדל לקבל החלטות בלי לכלול שיקולים פוליטיים או דתיים".
מהו קהל היעד הישראלי שלך?"ביקרתי בדן תל אביב – מקום כיפי, אחלה אנשים עם בר נחמד. אכלתי ארוחת ערב בהוטל מוניטפיורי, אהבתי את האווירה, האוכל היה טוב, השירות היה נעים. הקהל שראיתי שם הוא זה שהייתי רוצה שיבוא לאמריקן קולוני. אנשים בני 30 ומשהו עד 50 ומשהו, שמסתובבים במקומות הבילוי בתל אביב, ליברליים. בעלי מקצועות חופשיים, בעלי רמה מסוימת של השכלה, שמעריכים אוכל גורמה, אנשים שמטיילים הרבה באירופה ובארצות הברית, כך שיש להם רקע בינלאומי והם אוהבים דברים מסוג זה. אנחנו פתוחים לכל מי שהמסר שלנו מדבר אליו. יש לנו מחירים אטרקטיביים לסופי השבוע, כך שגם צעירים או אנשים שאינם מורגלים במקומות כמו שלנו - שבדרך כלל מאכלסים רופאים, עורכי דין ודיפלומטים - יכולים להרשות זאת לעצמם. אנחנו המלון היחידי בירושלים שמציע אוכל לא כשר, והמסעדה שלו פתוחה כל הזמן. מצד אחד זה מלון בינלאומי, כמו בתל אביב, ניו יורק או לוס אנג'לס, ומצד שני יש לו איכות היסטורית מיוחדת. נחתמו כאן הסכמים ונערכו מפגשים בינלאומיים, ולא רק בענייני ישראלים ופלסטינים. מתארחים אצלנו אנשי ממשל מכל העולם, וזה מעניין מאוד".
קטרינה ברוכיס, מנהלת השיווק והמכירות במלון, ישראלית ויד ימינו של ברונטלי, מכהנת בתפקידה פחות משנה, בהתאם למדיניות החברה שמחליפה מדי ארבע־חמש שנים את שדרת הניהול במלון, מחדדת את דברי ברונטלי: "הקהל שלנו בא מת"א. אלה אנשים עם השכלה גבוהה, שמחפשים מלונות חמישה כוכבים יוקרתיים. אנשים שהם גם אורחי מלון ממילא או מצודת דוד. ישראלים מגיעים אלינו בסופי שבוע ובחגים יהודיים בדרך כלל, או לבילוי ערב. אנחנו רוצים עכשיו למשוך למלון ישראלים שבדרך כלל נופשים בחו"ל, וזה יכול לקרות. אנחנו מציעים היסטוריה, מלון בוטיק ואוכל גורמה".
"השבוע בפלסטין"
בסיור במלון מצאנו מציאות קצת אחרת. בלובי ובחדר האוכל ראינו בעיקר תיירים אירופים – גרמנים, איטלקים, בריטים ועוד – ובין עלוני המידע והתיירות, שמציעים לבקר במיני ישראל ובמוזיאונים השונים, היתה גם חוברת עבה באנגלית "השבוע בפלסטין". התוכן כלל אירועים ותרבות, אך גם כתבות ארוכות על מצבם של הפלסטינים.
המיקום בפתח שכונת שייח' ג'ארח בעייתי, גם אם הוא רחוק מההפגנות המזוהות עם השכונה.
ברוכיס: "יש סטיגמה, ובטוח שאפשר לשנותה. איני חושבת שמישהו פוחד לבוא למלון עץ הזית, והוא רחוק מכאן כדקת הליכה. עוד לפני שעבדתי כאן נהגתי לעבור בסביבה זו בדרכי למרכז העיר. עברתי כאן כל יום, ואף פעם לא עלה בדעתי להיכנס למלון. ככה אנחנו הישראלים. מכירים את הדרך ונוסעים בה, אבל לא חוצים אותה. חושבים שזו פלנטה אחרת, וחבל. רק הירושלמים מכירים את המקום ומגיעים".
מה חלקם של הישראלים בתפוסה שלכם כיום?
ברוכיס: "10%, וזה בסדר. במלונות יוקרה בירושלים שיעור האורחים המקומיים קטן מאוד לעומת התיירים, אבל אנחנו שואפים להגדיל את הנתון הזה. השאיפה הריאלית היא ל־%20, תלוי בעונה ובמחירים".
למה לא לוותר על הרעש של הישראלים ולהישאר עם האירופים?
ברונטלי: "האיטלקים לא פחות רעשנים, ולדעתי זה חלק מהאופי הלטיני של האזור. אנחנו אוהבים לקוחות שעושים חיים מחוץ לחדרי הישיבות. אין לנו בעיה עם רעש וילדים".
אתם פונים עכשיו לישראלים מסיבה כלכלית?
"זה קצת מהכל. קודם כל, יש צורך להתפתח. יש קהל שמחליף מלונות, יש הרבה צעירים עם ראש פתוח. שמנו לב שאנחנו לא צריכים לעשות דבר, ואנשים באים לבלות פה במסעדות ולשבת על הבר, לשתות יין. יש ביניהם אנשים מהממשלה ומהמשטרה וגם שופטים, אנשים בדרגות בכירות מאוד. פה לא שואלים אף אחד מהיכן הוא, או מה הדת שלו. במהלך השבוע מגיעים דיפלומטים מאונסקו, מהאו"ם, מכל מיני ארגונים, ואת החדרים שהם מפנים בסופי השבוע צריך למלא".
אז בעצם גם אתם מושפעים מהמצב במזרח התיכון.
"השנתיים האחרונות היו נוראיות לכולם. אף אחד לא יודע מה יהיה – עם איטליה, עם ספרד - ומובן שאנו רגישים למשבר מכל סוג. דווקא אנחנו עובדים טוב, כי לכאן כל הזמן מגיעים בשביל האזור. עד שנה שעברה התארחו אצלנו חברי הקוורטט, שהיו מגיעים ולוקחים עשרות חדרים, שפנויים עכשיו לשוק הישראלי. ואילו האביב הערבי מושך את העיתונאים כל פעם למרכז התרחשויות אחר. אלה היו לוב, תוניסיה ומצרים, וכעת זו סוריה. פחות מעניין אותם לבוא לפה כעת".
אך מספר התיירים שמגיעים לישראל גדל מדי שנה.
ברוכיס: "זה מצב ייחודי כשלעצמו, אך מי שמגיע פונה לרוב למלונות שלושה כוכבים. תיירים ממערב אירופה ומרוסיה רוצים ים, ולכן יעדיפו את ת"א, אילת וים המלח. אנחנו פונים למי שמגיע רק לראות את ירושלים".
מיהם מתחריכם הישירים?
ברונטלי: "לא הספקתי לראות הרבה. בירושלים ראיתי את ממילא, הייתי בענבל – נחמד, פונה לקהל אחר. אני נכנס ומציג את עצמי כ'בחור החדש בשכונה'. זה עוזר לי להבין איפה אני ממוקם ולמי אני פונה, ואני מבין שירושלים לא דומה למקומות שעבדתי בהם".
12 תגובות לכתיבת תגובה