רק עוד פרק בזיגזוגים של נתניהו

השאלה המעניינת ביותר שעולה מהצעת המחליטים שכנראה תאושר היום (ד') בממשלה היא לא ההשפעה של קיצוץ כוח האדם על השירות הממשלתי - כי עוד מעט נגלה שכלל לא תהיה אחת כזו. השאלה היחידה שיכולה לעורר איזשהו עניין היא מי יוציא אחרי הישיבה את ההודעה לעיתונות שתדווח לציבור על "האחריות שגילתה הממשלה, שמצד אחד הקשיבה לרצון הציבור והורידה את הבלו על הדלק, ומצד שני הפחיתה בהתאם את הוצאותיה". האם זה יהיה ראש הממשלה ושר־העל לאסטרטגיה כלכלית בנימין נתניהו? או שאולי נתניהו יעשה מערוף לשר האוצר שלו יובל שטייניץ, אחרי הזובור הפומבי שהעביר אותו במוצאי שבת עם ההודעה על הורדת המס? אין ספק, המתח גדול.

שני סעיפים כבר ירדו לטמיון

הצעת המחליטים המקורית, זו שהועברה לשרים בשבוע שעבר, עמדה על שלוש רגליים: קיצוץ של 2% בתקני כוח אדם, קיצוץ בשכר העידוד לעובדים וקיצוץ בשעות נוספות. בין שלוש רגליים אלה, רק הסעיף הנוגע לשעות הנוספות היה יכול להשפיע ממש על עובדי המדינה. בדיוק בגלל זה הוא בוטל בשיחת טלפון של יו"ר ההסתדרות עופר עיני עם שטייניץ והממונה על התקציבים גל הרשקוביץ.

רגל נוספת, זו הנוגעת לשכר העידוד, בקושי תיגע בשקל משכר העובדים, מהסיבה הפשוטה שגם ההצעה קובעת כי מה שמגיע לעובדים על פי ההסכמים עם ההסתדרות ישולם במלואו. בסעיף 2ג' בהצעת המחליטים נקבע כי במקרה של חריגות משכר העידוד שנקבע בהסכמים מ־2005, התקציב יקוצץ מסעיף הקניות של המשרדים - שחלק ממנו משמש לקניית שירותי קבלן. במילים אחרות, נראה שגם משהו טוב עומד לצאת מהצעת המחליטים.

כך נשאר רק הסעיף הקובע קיצוץ של 2% בתקני כוח האדם. זהו סעיף אומלל, כי הוא בעיקר מצביע על כישלון הממשלה בקביעת מדיניות כלכלית. אך הוא גם סעיף מיותר, שכן בעוד שבועות אחדים לכל היותר הוא יימחה מעל פני האדמה.

בנימין נתניהו | צילום: אלכס קולומויסקי

האומלל והמיותר קשורים זה בזה. כיבוי השריפות הוא עצם מהותן של כל הממשלות האחרונות. ההחלטות מתקבלות כאן לא לפי מדיניות סדורה ומנומקת - אלא בהתאם ללחצים. בפברואר, למשל, הסכימה הממשלה להוסיף יותר מ־100 פקחים למעגל אכיפת חוקי העבודה, כחלק מהסכם עובדי הקבלן עם ההסתדרות. זאת חודשיים אחרי שלחץ ציבורי מנע העברה של מאות מיליוני שקלים לתקנים של משגיחים ייעודיים לכשרותו של ייצור החשמל.

הקיצוץ בשירותים החברתיים הוא מדיניות

בעוד חודש, אולי חודשיים, יתחילו להגיע דרישות להגדלת כוח האדם במגזר הציבורי, למשל לצורך תוספת פקחים למעונות היום לשם יישום חלק החינוך של דו"ח טרכטנברג. כך גם הקיצוץ בכוח האדם יתמסמס. על זה אמר לי אתמול פוליטיקאי ותיק כי "כבר יותר מ־10 שנים מעבירים בכל שנה החלטה על קיצוץ תקנים, והתקנים רק גדלים".

למרות הציניות הסיפור הזה אינו מצחיק, שכן שוב נחשפת בעיה קשה: קו המדיניות הכלכלי היחיד של הממשלה הוא שמירה קנאית על הגירעון התקציבי על ידי קיצוץ השירותים החברתיים. זאת לצורך קריצה לכיוון חברות הדירוג הבינ"ל. עם כל הכבוד לחברות אלה, לא אנשיהן צריכים להתמודד עם הצרכים החברתיים והביטחוניים של ישראל שנדחים שוב ושוב. לא אנשיהן יתמודדו עם מחאה בקיץ.