אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.

חקר ביצועים: השבוע של קריית שמונה והמחאה שבפתח

וגם: ציפי לבני לא מניאקית, חוקי החברות שהאמריקאים צריכים ללמוד מישראל, הקרקעות התקועות של התאגידים, הבעיה של קיקה, ההפסד של דנקנר והקריסה של תנובה

05.04.2012, 10:00 | כלכליסט
חג האביב בפתח קיץ המחאה: פסח מחזיר את הכוח להמון

עם ישראל משועבד במצרים. כל כך שקועים בעבודת הפרך שלהם, שגם כאשר משה מגיע עם בשורת הגאולה הם לא מתמסרים בקלות. הוא משקיע הרבה זמן ומרץ כדי לשכנע אותם. אבל בסופו של דבר, בכל הטקסט (הארוך, יש להודות) של ההגדה שאנחנו קוראים בכל שנה דמותו של משה רבנו לא מופיעה אף לא פעם אחת. לאן נעלם המנהיג? אולי מבין השיטין של ההגדה יש לקח שכדאי לנו להבין, במיוחד בחג האביב, בפתחו של עוד קיץ חברתי, במיוחד בדור הרשתות החברתיות: הכוח אצלנו. עלינו להוכיח לעצמנו שזהו שינוי הצומח מתוך הכלל, מערבות הדדית, ואל לנו לתת לאף מנהיג לתפוס טרמפ על ההתעוררות הסוחפת שראינו בקיץ שעבר. מה שמשה רבנו לא קיבל, אין סיבה שיקבל פוליטיקאי מזדמן.

אורי רוזביץ

 

לראשונה אלופת המדינה: קריית שמונה מלחמה, גרסת 2012

עד לא מזמן, כשהייתי אומר שאני מקריית שמונה, היו אומרים לי: "עיר הקטיושות, נכון?" ומקנחים בתיאור על "כמה שהמקום הזה חור שכוח אל". בשנה האחרונה משהו השתנה. אחרי שהמלחמה ירדה דרומה, קבוצת הכדורגל המקומית השלימה את המהפך. המשפטים הקבועים התחלפו ל"מה קורה עם הקבוצה שלכם?" ו"עוד מעט אליפות, מגיע לכם!". השבוע הגאווה העירונית הזאת הגיעה לשיא, אחרי שחגיגות האליפות נדחו לפחות פעמיים והסכסוך המתוקשר בין המאמן רן בן שמעון לבעלים איזי שרצקי איים להרוס את השמחה. גם אם היא עדיין נתפסת כ"חור" עם בעיות, האליפות הזאת לפחות נתנה משמעות חדשה לצירוף: "קריית שמונה מלחמה".

מאור שלום סויסה

חגיגות האליפות, צילום: ראובן שוורץ חגיגות האליפות | צילום: ראובן שוורץ חגיגות האליפות, צילום: ראובן שוורץ

 

יו"ר קדימה הובסה: לבני כי היא לא

עוד כמה מילים על ציפי לבני לפני שהיא מתאדה מהחיים הפוליטיים (עד להודעה חדשה). לבני הובסה משום שהמצביעים חשו שהיא לא ממש רוצה, לא רוצה בכל מחיר, לא מוכנה להתלכלך, לא יכולה להרוג, לא מתה לנצח. לא היה לה סיכוי בבית המטבחיים שלנו. הישראלים לא אוהבים את המניאק שעוקף אותם בכביש או בתור, אבל הם בטוחים שהמדינה המוקפת אויבים צריכה מנהיג שהוא מניאק בן זונה. לא סחבק, מניאק. רק מניאק יוכל לדפוק את הערבים, לערבב את האמריקאים, לתחמן את העולם, והכל בשביל עם ישראל חי. אם הוא גם משקר בלי למצמץ או אפילו גונב את הקופה - לא נורא. סימן שהוא לא פראייר. בישראל 2012 היושרה של לבני נתפסה כחולשה. לבני לא מניאקית. שתלך לדנמרק עם היושרה שלה.

יואל אסתרון

ציפי לבני. לא מספיק, צילום: עמית שעל ציפי לבני. לא מספיק | צילום: עמית שעל ציפי לבני. לא מספיק, צילום: עמית שעל

 

גולדמן זאקס ממנה דירקטור־על: בלנקפיין לא היה שורד כאן

בנק ההשקעות האגדי גולדמן זאקס סיפק השבוע עדות נוספת לנורמות הרקובות של וול סטריט. כיוון שלויד בלנקפיין מסרב להיפרד משני הכובעים שלו, כיו"ר הבנק וכמנכ"ל, וכיוון שאף אחד לא רוצה להסתבך עם בלנקפיין, שאפילו המשבר גרם לו רק להיצמד לכיסא חזק יותר, הבנק מצא פתרון יצירתי ומינה "דירקטור־על" שיקבל סמכויות נוספות, ובהן אחריות אישית להערכת ביצועיו של המנכ"ל. בישראל, לעומת זאת, מאז שנת 2000, אז נכנס חוק החברות החדש לתוקפו, הכהונה בשני התפקידים במקביל אסורה אלא באישור רוב מיוחד של שני שלישים מציבור בעלי המניות. בחודשים האחרונים אף הורחבו המגבלות לחברות אג"ח ולקרובי משפחה של נושאי משרה. בעניין הזה, כמו בשורה ארוכה של תקנות וחוקים, שנועדו להרחיב את כללי הממשל התאגידי ולהגן על כספי המשקיעים, לאמריקאים יש עוד הרבה מה ללמוד מישראל.

גלית חמי

מבוקש: לויד בלנקפיין, צילום: בלומברג מבוקש: לויד בלנקפיין | צילום: בלומברג מבוקש: לויד בלנקפיין, צילום: בלומברג

 

הדו"חות חושפים קרקעות תקועות: שטייניץ צריך להחיות את המס

לפני יותר משנה ביקש שר השיכון אריאל אטיאס להחיות את מס הרכוש על קרקע לא מנוצלת, שהמדינה נמנעת מלגבות זה עשרות שנים. המס הזה - שנועד לעודד בעלי קרקעות שאין בהן שימוש למהר לפתח אותן או למכור אותן - אמור "להפשיר" מאגרים גדולים של קרקעות, להגדיל במהירות את היצע הדירות, ועל הדרך לתרום לקופתן של חברות גדולות, שיוכלו לגלגל זאת כהטבות ללקוחות. מאז נקברה היוזמה במשרד האוצר, אחרי שברשות המסים טענו שהמס הוא "בגדר הלאמה זוחלת". אלא שנתונים מעונת הדו"חות החולפת מבהירים כמה הוא נדרש: למשל חברת החשמל, שמגלגלת אל הציבור את התייקרות חומרי הגלם ומעלה את המחירים בעשרות אחוזים, מחזיקה קרקעות לא מפותחות בשווי 7 מיליארד שקל. תנובה, שספגה ביקורת ציבורית נוקבת על מחיריה, מחזיקה ב־90 דונם. בזק מכרה קרקעות בחצי מיליארד שקל ועדיין מחזיקה עשרות דונמים. אין סיבה שיובל שטייניץ לא ידרוש להטיל על חברות כאלה את המס. צריך רק לוודא שעל הדרך הוא לא יורה גם בקטנים: ליוזמה הזאת יש מקום רק אם היא תבחין בין מחזיקי הקרקעות הגדולים, החברות החזקות במשק, לבין הציבור הרחב, יורשים פרטיים או קבלנים קטנים.

שי פאוזנר

אזהרת עסק חי לרשת: קיקה נפלה במיצוב

אני כנראה מהישראלים היחידים שאוהבים לקנות בקיקה. זה לא הכי זול, אבל המבחר מעניין ולא שגרתי, ויש תחושה של קפיצה לחו"ל. הבעיה של קיקה היא לא מבנה החנות, לא התחרות ולא תמהיל המוצרים. מדובר בקייס סטאדי נהדר לבתי ספר לשיווק: איך מיצוב שגוי יכול לפגוע במותג, אולי אפילו להרוג אותו. בדיוק במקום שבו איקאה הצליחה, אף שהיא לא תמיד זולה ביחס לאיכות, קיקה נכשלה. מאוד יכול להיות שמצבה היה היום אחר לגמרי אם במקום להציג אותה כמתחרה של איקאה היא היתה ממותגת כ"פינה של אירופה הקלאסית" או כ"לא יקרה, אלא יוקרתית". אולי עוד לא מאוחר לעשות את זה.

סופי שולמן

קיקה בנתניה, צילום: בלומברג קיקה בנתניה | צילום: בלומברג קיקה בנתניה, צילום: בלומברג

 

הפסד לאי.די.בי תיירות: דנקנר בישל לוקשים

אוגוסט 2009. בעסקת בעלי עניין בעייתית במיוחד, אי.די.בי הציבורית קונה את גנדן תיירות הפרטית, שמוחזקת בידי נוחי דנקנר, אבי פישר ועוד בעלי מניות באי.די.בי. הרווח המרכזי של דנקנר ופישר כלל היפטרות מערבויות אישיות של עשרות מיליוני דולרים, אבל הם טענו שהעסקה כדאית לחברה הציבורית כדי ליצור סינרגיה עם עסקי התיירות שלה. השבוע הסינרגיה והתחזיות הוורודות שהוצגו לבעלי מניות המיעוט התבררו כמופרכות. אפילו אי.די.בי מודה בזה בשקט, בטבלה שמשווה את תחזית הערכת השווי לביצועים בפועל. כך, במקום להרוויח, אי.די.בי תיירות הפסידה אשתקד 119 מיליון שקל בדיוק, ודווקא בשנה הכי קריטית לחברה־האם. מה שמוכיח שאם להודעות החגיגיות על העסקה יש ריח של לוקשים וטעם של לוקשים, בעלי האינטרס מוכרים לנו לוקשים.

גולן פרידנפלד

נוחי דנקנר, צילום: צביקה טישלר נוחי דנקנר | צילום: צביקה טישלר נוחי דנקנר, צילום: צביקה טישלר

 

היו"ר רודב מתפטר: תנובה איך להרוס חברה

תוכנית ה־MBA "ניהול בישראל" גאה להשיק קורס חדש, "איך להרוס חברה, קייס סטאדי". הסילבוס: הקדמה - מצבו של מונופול ותיק ומצליח מאוד; כניסתה של קרן זרה וקרה, סיבות ומוטיבציות; החליבה הגדולה - מכירת נדל"ן, חלוקת דיבידנדים, העלאת מחירים אגרסיבית; תוצאות ומחאות - אנטגוניזם מקיר לקיר, זעם ציבורי אדיר, הצתת גל מחאה; הסתבכות רב־צדדית - חקירת רגולטור, סכסוכי עובדים, יו"רים מתחלפים. מטלת סיכום: עליכם לגבש אסטרטגיה שתציל את החברה. כיוון מומלץ: הציצו בדו"חות, ראו את פוטנציאל הרווח, תנו לה לעבוד, הניחו לפרות, שבו בצד, עם מינימום הניהול שאפשר.

נעמה סיקולר

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות

18 תגובות לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה

17.
כל מס שמכוון לאלפיון העליון נקבר
פתאום למדינה יש מספיק כסף, היא לא צריכה יותר. רצו להטיל מס של 2% על מרויחים מעל מליון לשנה וקברו אותו, עכשיו לא יחיו אותו יותר, מאיפה מביאים כסף נוסף ? מעלים מיסים עקיפים על דלק ועוד כמה דברים, תוצאה סופית: מעמד הביניים משלם שוב. מיסים על קרקעות, אחת ההשפעות הגדולות ביותר על בניה, יצירת תמריץ שלילי לחברות שלא להחזיק מאגר של קרקעות ולספסר בהן. שוב מפחדים מה'תוצאות', כשמעלים מס לכל האוכלוסיה אפילו אם הוא במספר שקלים, אין בעיה עם התוצאות, קודם עושים אח"כ חושבים. כשמעלים מס לאנשים וחברות שיש להם כסף, שיש להם הרבה מאוד כסף, פתאום חייבים לעצור, לחשוב ולבדוק 'מה הן ההשפעות' להקים ועדה שתבדוק את זה, תמליץ, תבחן. את ההמלצות שוב בודקים ואולי מקימים עוד ועדה שתבדוק גם אותן. תוצאה סופית, המס נקבר ולא יעבור לעולם.
נעם  |  06.04.12
לכל התגובות