"כל חיי חלמתי שתהיה לי אשה כמו אמא שלי"

אבי יהושע היה נספח צה"ל הראשון של ישראל בטורקיה, ואמי מאירה הגיעה לארץ בלעדיו רק כדי ללדת אותי. שבועיים אחרי הלידה חזרנו לאנקרה והתגוררתי שם עד גיל 4. משם עברנו לגור בקנדה. כשהייתי בן 12 חזרנו לארץ, והמפגש עם הילדים בסביון היה קשה. הייתי קנדי נחנח, סופר־חנון במונחים של אז, והילדים צחקו על המבטא שלי, היו חרמות. לא עבר כמעט יום שבו לא חזרתי הביתה בוכה. כל מה שאמי יכלה לעשות זה לחבק ולנחם אותי: 'יהיה בסדר, זה ישתנה'. היום כאב אני מבין כמה זה היה קשה לה. כשמציקים לבת שלי מבחינתי העולם נחרב, ואני מפסיק להיות חנון באותו הרגע.

"בגיל 16 התחלתי איכשהו להתאקלם, אבל אז נסענו שוב לשליחות בקנדה. חייתי שם עד גיל 22, הספקתי ללמוד באוניברסיטה, לראות עולם, אבל חייתי חיים של ילד נודד, שעוקר בכל פעם אחרי שהתרגל למקום שהוא גר בו. מילדות תמיד אמרתי לעצמי שבחיים לא אחזור לסביון, אבל היום אני גר פה עם משפחתי. זה אומר שהכל עובר בסופו של דבר, וגם שאפשר לזרוק אותי בכל מקום ואיכשהו אני כבר אסתדר.

1973. גיא ברעם, בן חצי שנה, עם אמו מאירה בטורקיה

"אחותי ואני התחנכנו במשפחה דיפלומטית עם כללי טקס ברורים, החל באיך לשבת ליד השולחן וכלה באיך לענות לטלפון, הנוסח לכך היה: 'שלום, מדבר גיא'. היו לנו נהג, מבשלת ואם בית, וכבר מכיתה א' היתה לי חליפה לאירועים. מבית הספר ועד האוניברסיטה הייתי תלמיד גרוע אבל מנומס, מגיע בכל יום לבית הספר בזמן, אבל משחק כדורסל או כדורגל בזמן השיעורים.

"אבי היה איש צבא טיפוסי, מסור למדינה ולעבודה בצורה מוחלטת, איש חזק - גבר גבר, שהיה מאוד חסר לי בילדות שלי. הוא לא היה אבא שבא לראות אותי במשחקי כדורסל או מגיע לשיחות עם המורה. החוויה היחידה שבה אני זוכר את עצמי לבד עם אבי היא דווקא עצובה. הלכתי איתו לבדיקת מאמץ בבית חולים, הוא חש ברע, וכשהגענו הביתה הספיק רק לומר לי: 'נמאס לי מהרופאים האלה' ומת לי בידיים. כשהתקשרתי לספר לאמי על מותו, שיחת הטלפון התנהלה באופן מאוד טכני מתוך רצון לגונן עליי. במשך כל השנים היא חששה שהאירוע הזה יפגע בי.

"אמא היתה סופרוומן, גם עבדה קשה מאוד כמורה וגם גידלה אותנו. זה ישמע קצת אדיפוס שמדיפוס, אבל כל חיי חלמתי שתהיה לי אשה כמו אמא שלי, כל דבר שעשתה היה הכי טוב בעיניי ומאוד השווצתי בה. כיוון שאבי מת בגיל צעיר, באופן טבעי נכנסתי למשבצת של בן הזוג של אמי. בימי הולדת שלה אני מנסה להבריח אותה לסוף שבוע בחו"ל כדי להתפנק. אמי לא רואה בזה משהו טריוויאלי, היא תמיד מתארת את הבילויים האלה כשמחים ביותר שיש לה ואומרת: 'עשית לי את החיים'. קשה לי לעזוב את משפחתי לסוף שבוע, אבל מאוד משמח אותי שאני יכול להעניק לאמי משהו בחזרה".