הפילוסופיה של הנדסת החשמל

להלן אחת הקלישאות הגדולות של עולם האקדמיה: מצבן של הפקולטות למדעי הרוח מידרדר והולך עם השנים. אמירה זו נוגעת לרוב לסוגיית התקציבים, מספרי התלמידים, החוגים שנסגרים, התדמית הציבורית - ובעיקר לאפשרויות התעסוקה המצומצמות לכאורה של הבוגרים. מי שמנסות להיאבק כבר שנים כדי לשנות את המצב הן האוניברסיטאות, הנלחמות על התקציבים ועל המוניטין. בקרוב הן עומדות לחשוף את הנשק החדש והמתקדם בקרב על הרוח: הסטודנטים עצמם.

המועצה להשכלה גבוהה (המל"ג) דנה בימים אלה בתוכנית שבמסגרתה כל סטודנט במוסד אקדמי יחויב בלקיחת קורסים ממדעי הרוח בהיקף כולל של 6–10 נקודות זכות. המל"ג טרם הורתה רשמית לוועד ראשי האוניברסיטאות (ור"ה) על הפעלת התוכנית, שאמורה לכלול גם את המכללות הציבוריות והמוסדות הפרטיים, אף שלוח הזמנים המתוכנן מדבר על החלת החובה כבר בפתיחת שנת הלימודים הבאה.

הכנסה, לא השכלה

הוראה רשמית עוד אין, אך מוסדות הלימוד כבר מתחילים להתכונן וחלקם אף לא חיכו להוראות הפעלה. באוניברסיטת חיפה החלו השנה בתוכנית "דרך הרוח", שבמסגרתה כל סטודנט שאינו תלמיד בפקולטה למדעי הרוח מחויב ללמוד בה 4 נ"ז, הנכללות בחישוב ממוצע התואר. באוניברסיטה העברית פועלת זה שלוש שנים תוכנית "אבני פינה", שבה כל תלמיד מחויב לקחת קורסי העשרה בפקולטות שאינו שייך להן. כך, תלמיד למינהל עסקים וכלכלה מוצא את עצמו לומד בשנה א' קורס מבוא בהיסטוריה עולמית.

שכר הלימוד שאותו משלמים הסטודנטים מתחלק בין הפקולטות שבהן הם לומדים בהתאם לנקודות הזכות, כך שאם אכן תצא לדרך התוכנית החדשה של המל"ג, ייהנו הפקולטות למדעי הרוח ממקור כספים חדש. על פי המל"ג, שינוי כזה יסייע להן מאוד, שכן מאז 1996 חלה צניחה של 60% בשיעור הסטודנטים לתואר הלומדים בפקולטות למדעי הרוח. הנתון אמנם קשור ישירות לגידול במספר המכללות - שאינן מפעילות פקולטות למדעי הרוח - אך הוא משקף שינוי כללי בהלך הרוח. כאשר השאלה המרכזית הנשאלת על ידי הסטודנטים לעתיד היא היכן יעבדו לאחר סיום התואר, לכאורה לא מפליא לגלות כי ב־15 השנים האחרונות חלה עלייה של כ־40% במספר הסטודנטים למינהל עסקים, משפטים והנדסה.

תופעת הידרדרות מעמדם של מדעי הרוח על רקע העדפת תחומים מכניסים יותר אינה ייחודית רק לישראל. "הנטייה ללמוד דברים שתועלתם קרובה קיימת בכל מקום. יש אופנות. פעם אומרים תלך ללמוד משפטים, ופעם הולכים ללמוד הייטק", אומרת רקטורית האוניברסיטה העברית פרופ' שרה סטרומזה, חוקרת ספרות ערבית ומחשבת ישראל בעצמה. "מדעי הרוח הם הבסיס של חשיבה נכונה וביקורתית, הפנמה נכונה של החומר ומחשבה עצמאית. ולמרות זאת, עדיין ישנם מקומות שבכלל צריך להתגונן כשמסבירים מדוע הולכים לאוניברסיטה ולא למכללה טכנולוגית. רואים את זה גם באירופה ובארצות הברית, אבל בכל המקומות מתמודדים עם השאלה הזו באופן שונה".

בישראל עוד לא מצאו מתכון לבעיית התעסוקה. עם זאת, אמנת המעסיקים שהובלה לפני כשנה על ידי מי שהיה מנכ"ל סלקום עמוס שפירא ואוניברסיטת תל־אביב, כללה חתימות של יותר מ־300 חברות דוגמת אל על, בנק דיסקונט, סלקום, בזק ושיכון ובינוי, שהתחייבו לתת שוויון הזדמנויות לבוגרי מדעי הרוח בתפקידים שאינם מחייבים התמחות ספציפית. עם זאת, עוד קשה לאמוד את מידת הצלחתה של היוזמה.

כל האוניברסיטאות הביעו הערכה ליוזמה של שפירא ואף חתמו על האמנה בעצמן, אך גם סבורות שחלף זמן קצר מדי מאז מכדי לעמוד על טיבו של שינוי בשטח. "האמנה משקפת את העובדה שאנשי עסקים שותפים לדעה שבוגרי מדעי הרוח ומדעי הטבע הטהורים יודעים כיצד לשאול שאלות", סבורה סטרומזה וטוענת: "אנשים כאלה יהיו בנקאים טובים יותר מאלה שלא עברו את הדרך הזו". עם זאת, היא סבורה כי "חתימה כשלעצמה אינה אומרת כלום. צריכה להיות כאן הפנמה של גישה אחרת".

נוימן. רוצה לשלב תלמידי מדעי הרוח במכללה למינהל

פרופ' זאב נוימן, נשיא המכללה למינהל - שבה לא ניתן ללמוד ספרות או פילוסופיה, מאמין כי הפתרון למצב הנוכחי דומה לרעיון החדש של המל"ג: לחייב כל סטודנט לקחת כמה קורסים במדעי הרוח. "זה יפקח את העיניים לסטודנטים טובים שלומדים כלכלה והנדסה, ויגרום להם לשקול ללמוד תואר שני בהיסטוריה", הוא טוען. "במוסד כמו שלי אף סטודנט לא ישלם 30 אלף שקל בשנה כדי ללמוד היסטוריה, כשהוא יכול להתקבל ללימודים כאלה באוניברסיטת תל־אביב או באוניברסיטה העברית עם סף קבלה נמוך".

לדברי נוימן, במכללה שבראשה הוא עומד מנסים כעת לבחון את הדרכים שבהן יתאפשר לבוגרי מדעי הרוח להשתלב במסלולי תואר שני "במקצועות פרקטיים יותר".

מדוע חשוב לך כל כך להביא בוגרי מדעי רוח למכללה?

"למנהיגות לא משנה הרבה מה למדת בתואר הראשון כי העולם כיום דינמי ומשתנה. אלא שככל שאתה מתקדם בסולם הניהולי דרושות לך יותר תרבות, פרספקטיבה, אינטואיציה. אלה דברים שאתה לא לומד בכלכלה ובמינהל עסקים".

עשור של ועדות

כמעט כל האוניברסיטאות בישראל מדווחות על עמידה במקום או ירידה במספר תלמידי מדעי הרוח. באוניברסיטה העברית לומדים 3,571 סטודנטים בפקולטה - ירידה של 7% בהשוואה לאשתקד, בעוד שבאוניברסיטת תל־אביב מספר הסטודנטים נותר יציב זה כמה שנים ועומד על כ־3,400. באוניברסיטה הפתוחה חלה ירידה של 3% במספר הרשומים במדעי הרוח, העומד כיום על 1,026. באוניברסיטת בן־גוריון דווקא נרשמה עלייה של כ־20% במספר הנרשמים בשנים 2010–2012.

הבעיה היא שהצרות של הפקולטות למדעי הרוח מורכבות יותר מאשר מספר הסטודנטים ועתידם, ונוגעות לאופן קיומן בעתיד. על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, לאורך שנים נשמרת יציבות במספר חברי הסגל הבכיר בפקולטות למדעי הרוח, אך חלה ירידה במספר אנשי הסגל הזוטר. "דור ההווה גווע - אנשים יוצאים לפנסיה ולא מחליפים אותם כי אין תקנים", מסביר פרופ' נוימן. "הכנסת ארבעה קורסים במדעי הרוח לכל תלמיד תשפר את זרם ההכנסות, תיצור תעסוקה למרצים ואפשרות בפקולטה לקלוט כוח אדם צעיר ואיכותי".

ספריה באוניברסיטת בן גוריון | צילום: דני מכליס

הבעיה הזו מקורה גם בגישתן של האוניברסיטאות עצמן, כפי שמלמד הסיפור הבא. כשסגנית דקאן הפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטת בר־אילן ד"ר דניאלה גורביץ' התבקשה באחרונה לבנות את תוכנית לימודי ההעשרה לקראת הפעלת החלטת המל"ג - היא קבעה כלל ברזל: "שיבצתי את המרצים לא על פי כמות קרנות המחקר שבהן הם זכו, אלא על סמך מצוינות בהוראה. אלא ששבועיים לאחר ההגשה נתבקשתי על ידי האוניברסיטה להסיר מן הרשימה את כל המרצים בתוכנית שדרגתם נמוכה מדרגת מרצה בכיר, בנימוק של 'דגש על מצוינות אקדמית'. הסרתי יותר ממחצית מהמרצים, מרביתם צעירים, מלאי מוטיבציה ואנרגיות, שהיו נותנים את נשמתם כדי ללמד את התחום שהם אוהבים ולהוכיח למערכת שהם ראויים".

לדבריה, טעויות מהסוג הזה חוזרות בכל פעם מחדש. "כולם יודעים לדקלם את המנטרה 'היחלשות מדעי הרוח פוגעת בחברה'. כבר עשר שנים מתכנסות ועדות של בכירי מקבלי ההחלטות במשק ודנות כולן במשבר הלאומי במדעי הרוח", היא אומרת. "הוועדות מבורכות ובחלקן הייתי חברה, אבל לדעתי פעם אחר פעם מוחמצת התכלית. להפוך אדם למשכיל ולהפוך אדם לחוקר אלו שתי מטרות נפרדות".

ב־2003, למשל, התכנסה ועדת בדיקה במל"ג שדנה בהיעדרם של תחומי מדעי הרוח במכללות, והמליצה לראשי המוסדות לשבץ חטיבות לימוד בתחום במטרה לעודד רב־תחומיות. שלוש שנים מאוחר יותר התכנסה "האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים" שדנה גם היא בשאלת "עתידם של מדעי הרוח בישראל", ובין מסקנותיה העלתה הצעה לפתח לימודי מיומנויות בתחום הרוח. ביוני 2009 ועדת קליין התכנסה ופרסמה את דו"ח שוחט, שהמליץ גם כן להכניס קורסי השכלה כללית. המשותף לכל הוועדות הוא שהמלצותיהן לא מגיעות לשלב יישום רחב.

קואליציה נגד שינוי

בנובמבר האחרון התקיים במל"ג מפגש מליאה בנושא "מהלך לאומי לקידום מדעי הרוח" בהשתתפות יו"ר הוועדה לתכנון

ותקצוב (ות"ת) פרופ' מנואל טרכטנברג, מנכ"לית משרד החינוך דלית שטאובר וראש מכון ון־ליר פרופ' גבריאל מוצקין. המליאה התכנסה בעקבות המלצות ועדה אחרת שכללה חמישה צוותים של 55 חברי סגל מהאוניברסיטאות והמכללות, נציגי הות"ת, אנשי עסקים ותקשורת. בין ההמלצות היו פיתוח קורסים מתודולוגיים למיומנויות כגון ניתוח לוגי של טקסטים, תוכנית לימודים להקניית כלים לשילוב בעולם העבודה, והחזרת שפה זרה שנייה ללימודי החובה ללא עלות לסטודנטים.

חלק נוסף בהמלצות כלל בחינת הציפיות של הסטודנטים מעולם התעסוקה ובחינת הצרכים של המעסיקים, והשקת קמפיין תקשורתי שבו יושם דגש על התועלת של מדעי הרוח לעולם התעסוקה והחברה הישראלית. למרות תמיכת הות"ת, כאשר הועלו ההמלצות לאישור ועד ראשי האוניברסיטאות (ור"ה), קואליציה חוסמת של רקטורים הביאה להקפאת ההתקדמות.

"כמה מההמלצות אושרו וכבר יצאו לדרך", טוענת פרופ' סטרומזה. "עם זאת, זה לא תהליך שאפשר ליצור באבחת חרב. אפשר למצוא פרנסה גם אם לא הולכים להייטק או לומדים מינהל עסקים, וכדאי להתייחס למחקר במדעי הרוח כמחקר פורץ דרך. אני מאוד רוצה שישימו לב למדעי הרוח, כי תשומת הלב הזו נפגעה בדור האחרון. אבל אני לא רוצה שישימו את מדעי הרוח בעמדה דפנסיבית".