צילום: איי אף פי
הקלאסיקו מחפש משמעות
בדומה למכניקת הקוונטים, מחזור המשחקים הקרוב בליגה הספרדית ינפיק לנו שני יקומים מקבילים: יקום של עושר ופנטזיה (ברצלונה וריאל מדריד), ויקום שבו משחקות קבוצות עניות במדינה ענייה
הן יתחרו על הפירורים שמשאירות להן שתי הגדולות.
הקלאסיקו מייצר לערב מופלא אחד מצג שווא של תחרות. מספרים לנו שזו הליגה הטובה בעולם. האמת, כידוע, מורכבת קצת יותר. באמצעות השאלות הבאות ניסינו לבדוק מה המשמעות האמיתית של הקאלסיקו ולאן הולכת הליגה הספרדית.
מגיע להן! אם יש מגיע בכדורגל, אז ברור שלבארסה ולריאל מגיע להצליח. שתיהן מייצגות את הערים הגדולות במדינה, יש להן מיליוני אוהדים, מסורת, הישגים, סגנון. במילים אחרות, לפחות חלק ניכר ממעמדן הן הרוויחו ביושר (ונשאיר רגע בצד את פרנקו). מנגד, ברור גם שלא מעט קבוצות בליגה הרוויחו ביושר את מצבן הרע.אלא שכמו בכלכלה, גם בכדורגל, אי־שוויון בנקודת זמן אחת מאפשר לחזקים להגדיל את הפער מן החלשים באופן שמבטל עם הזמן את היכולת לתחרות הוגנת. תקראו לזה דורסנות או סתם שוק חופשי. העובדה היא שהעוצמה של שתי הגדולות מאפשרת להן לקנות כל שחקן בליגה ולרוקן אותה מכישרונות;להשיג הסכמי שידור טובים בהרבה מהקבוצות המתחרות; ובשורה התחתונה - לחסל את התחרות בליגה הספרדית באופן שיפגע בסופו של דבר גם בהן.
אז מה, בכל מקום יש פערים...
נכון, בכל ליגה יש גדולות ויש קטנות, והסבירות שאוסאסונה, למשל, תזכה באליפות בספרד, היא לא יותר קטנה מהסיכוי של סוונסי לקטוף תואר באנגליה. הנקודה היא לא עצם קיומם של פערים, אלא הגודל שלהם ובעיקר מה עושים כדי לצמצם אותם. חלוקה שוויונית של הכנסות מזכויות שידור - כזו שמפנימה שכל קבוצה, ותהא זו הקטנה ביותר, תורמת למכלול התחרותי הזה שנקרא ליגה - עשויה לסייע בהקטנת הפערים. אלא שבעוד שבאנגליה, לדוגמה, פער ההכנסות מזכויות שידור בין המובילה לבין האחרונה עומד על 23 מיליון יורו, בספרד ההפרש הזה עומד על כמעט 120 מיליון יורו. כך, אם ב־2004 ולנסיה עוד הצליחה לחטוף אליפות, היום הפער בינה לבין הגדולות מגיע ל־30 נקודות ויותר, והוא רק גדל משנה לשנה.במצב כזה הקלאסיקו אולי הופך לאחד מאירועי הספורט הזוהרים בעולם, אבל שאר משחקי הליגה נעשים פחות מעניינים, וקרחות ביציעים הן לא עניין שכיח. כיום מדורגת הליגה הספרדית במקום השלישי בעולם הכדורגל מבחינת כמות הצופים הממוצעת במגרשים (אחרי גרמניה ואנגליה); אבל אם מביאים בחשבון את מחירי הכרטיסים בספרד, שהם הגבוהים באירופה (53 יורו בממוצע), ואת המשבר הכלכלי במדינה - העתיד לא נראה ורוד.
נו, מה כבר יקרה?
כבר היום, לפחות שש קבוצות בספרד נמצאות בשלב כזה או אחר של כינוס נכסים, והחוב הכולל של המועדונים מתקרב ל־4 מיליארד יורו. אפילו בארסה משלמת את מחיר מירוץ החימוש נגד ריאל והיא נושאת על גבה חוב של 578 מיליון יורו. תוסיפו לזה את השבתת הליגה בתחילת העונה בגלל אי־תשלום משכורות לשחקנים, ותבינו שללא שינוי משמעותי במבנה ההכנסות קבוצות יתחילו (למעשה ימשיכו) לפשוט רגל, לרדת ליגה ולהתפרק. במצב כזה שחקנים זרים יהססו להגיע לספרד, וכוכבים מקומיים יעדיפו את השקט הנפשי שמציעות הליגות באנגליה או בגרמניה. אחרי ששחקנים מעולים כמו חואן מאטה ודויד סילבה כבר נחתו באי הבריטי, כעת מדובר במעבר של רדאמל פלקאו, גונסאלו היגוואין ואפילו על חזרה של כריסטיאנו רונאלדו לפרמיירליג.סימן מדאיג לחוסר האטרקטיביות הזו קיבלנו לפני שבוע, כששתי תחנות השידור הגדולות בספרד הודיעו שאין בכוונתן לגשת למכרז על שידור משחקי הליגה בעונה הבאה. הסכום הנדרש - 50 מיליון יורו (פחות מההכנסות של מסי ורונאלדו בשנה), פשוט גדול עליהן. "שידורי הכדורגל אולי טובים לרייטינג, אבל הם אסון פיננסי", אמר מנכ"ל אחת התחנות, אשר לוחצות מצדן לשנות את החוק שמחייב אותן לשדר משחק אחד פתוח מדי שבוע, ודורשות לעבור למודל של צפייה בתשלום. עבור האזרח הספרדי הממוצע, צפייה בכדורגל בסוף השבוע היתה עד עכשיו אחת הנחמות הבטוחות היחידות. ייתכן שגם הנחמה הזו תיעלם בקרוב.
אולי הן פשוט גדולות על ספרד?
יכול להיות שלשם זה הולך, ואחרי שבארסה וריאל גמרו לנצל את משאבי הליגה הספרדית הכיוון הוא החוצה, לעולם.
ברמה הכלכלית, השוק המקומי כבר מזמן לא מסוגל לתמוך בתחרות ביניהן. בשביל לשלם למסי או לרונלדו צריך הרבה יותר הכנסות ממה שהשוק הספרדי (ואפילו האירופי) מסוגלים לספק, וכאן מגיעים שלל הפרויקטים הגלובליים - ממשחקי ראווה במזרח, דרך מסחור של כל פריט אפשרי, ועד פארק השעשועים הגרנדיוזי שבונה ריאל באיחוד האמירויות.
כל זה לא נעצר כאן, כי ההתפשטות הגלובלית הופכת עם הזמן לצינית יותר. כך קרה שהחולצה של בארסה - עד לא מזמן נקייה מפרסומת - החלה לשאת את שמה של קרן קטאר; כך קרה שריאל התחילה לשחק בשעות הצהריים כדי לקרוץ לאוהדים במזרח אסיה על חשבון האוהדים בבית; וכך קרה שאנשי השיווק של ריאל החליטו למחוק את הצלב מהסמל של המועדון כדי לא לפגוע ברגשות השותפים העסקיים במפרץ הפרסי. כל מי שכדורגל הוא בשבילו יותר מביזנס לא יכול שלא להצטער. ברמה הספורטיבית, ליגת האלופות היא כבר מזמן הדבר האמיתי עבורן, בעוד שהליגה נראית כמו מטרד שנעשה מעניין באמת רק פעמיים בשנה. במקביל, באירופה מקודמים רעיונות שונים ליצירת ליגות־על לאומיות חדשות, שעשויות לבטל למעשה את חשיבות הליגות המקומיות. ואולי, כמו שהציע בעבר נשיא סביליה, עדיף שהשתיים פשוט יעזבו את הליגה הספרדית וישאירו אותה לכל האחרות.מי בכלל צריך ליגות מקומיות?
אולי באמת לא צריך. אולי הימים שבהם קבוצת כדורגל ייצגה מדינה, עיר ואפילו שכונה הם עניין לרומנטיקנים והיסטוריונים. רק נזכיר שאפילו מסי לא נולד בברצלונה, ואת דרכו הוא התחיל בניואלס אולד בויס מצפון ארגנטינה. במילים אחרות, אפילו הגדולות צריכות את העולם כולו.
בעצם, גם את הבעיה הזו מועדוני הענק כבר פתרו כשהחלו לפתוח אקדמיות כדורגל ברחבי הגלובוס, תוך שהן מרוקנות בדרך את הליגות של מדינות כדורגל קטנות ועניות. במצב כזה, אין פלא שהתחרות היחידה לשלטון של הגדולות באירופה מגיעה היום מכיוונם של אילי נפט ואוליגרכים למיניהם; ולראיה, מלאגה של המיליארדר הקטארי אל־ת'אני כבר רביעית בספרד. אבל האם זה מה שיקדם באמת כדורגל תחרותי?
חוץ מזה, עם כל הכבוד למכניקת הקוונטים, ריאל ובארסה לא מתקיימות ביקום נפרד - הן יושבות בספרד, ובמדינה שלכמעט רבע מאזרחיה אין עבודה, יש משהו עקום לגמרי בפער שנוצר.
13 תגובות לכתיבת תגובה