החלפת בעלים מובילה לשיפור הקבוצה?
הבייסבול, הספורט הקפיטליסטי ביותר בארה"ב, מטיל הכי מעט מגבלות על בעלי הקבוצות החדשים, וזה מייצר הרבה נתונים שמאפשרים לנו לבחון איך, אם בכלל, מצליחים להעלות שווי של קבוצות. מה שבטוח זה שלהשיג תשואה של 400% בשנה, כפי שטביב מעוניין, זו משימה בלתי אפשרית
ובכלל, הבייסבול, בהיותו הקפיטליסטי ביותר מענפי הספורט בארה"ב, מטיל הכי מעט מגבלות על בעלי הקבוצות מכל ענפי הספורט בארה"ב. וזה מהווה מצע מצוין לבחינת ההשפעה של הבעלים בשווקים נטולי פיקוח פיננסי אמיתי, כמו כדורגל. אז לפני שקבוצת משקיעים או אוהדים תשלוף את פנקס הצ'קים, שווה לבדוק האם מדובר באמת או במיתוס: האם החלפת בעלים מובילה לשיפור בביצועי הקבוצה בבנק ובמגרש?
כאילו לא קרה כלום
נתחיל בלוס אנג'לס דודג'רס: על המגרש, הקבוצה פתחה את העונה בצורה נפלאה והאוהדים שוב ממלאים את דודג'רס סטדיום - התפוסה בלוס אנג'לס בעונת 2012 הצעירה טיפסה בכ־6% מהעונה הקודמת, ל־38,441 צופים בממוצע למשחק. אלא שבבייסבול משחקים 162 פעמים בעונה - שש פעמים בשבוע. זה מנפה מהמפה את כל עונות הפלא, כיוון שלסטטיסטיקה יש מספיק זמן ולכן היא תמיד מתיישרת. ואם כך, לאוהדי הדודג'רס אין הרבה מה לשמוח עליו: הקבוצה שלהם אמנם פתחה טוב, אבל היא תשוב בקרוב למציאות העגומה ויש שתי קבוצות בבית שלה שהן טובות ממנה: אריזונה וסן פרנסיסקו, ולפחות שמונה בליגה שבה היא משחקת, הנשיונל ליג. ומכיוון שלפלייאוף יעפילו רק חמש, אל תצפו לפגוש באוקטובר את פרצופו המחייך של מג'יק.אבל אפילו האוהדים הכי חסרי סבלנות יודעים שעונה אחת היא ממש לא תקופה שלפיה יש לשפוט את הבעלים החדש. בדרך כלל, צוות שכולל הנהלה מקצועית ואדמיניסטרטיבית נמדד בפרקי זמן של 3–7 שנים, תלוי בליגה, בהבנה של הבעלים את השוק וכמובן בסבלנות של הבעלים והאוהדים. אז איפה יהיו הדודג'רס בעוד חמש שנים? ובכן, סטטיסטית, הם יהיו בדיוק באותו מקום.
הסטטיסטיקה כן משקרת
מאז שנת 2000, היו 17 רכישות של קבוצות בבייסבול. למעשה, מאז נובמבר 1999, אז נרכשה קליבלנד אינדיאנס בידי לארי דולאן תמורת 320 מיליון דולר. העסקה היתה בשעתה הגדולה ביותר בבייסבול, והציבה בפועל את הסטנדרט לגל הרכישות שנמשך עד היום.בדקנו עשר שנות ביצועים על המגרש ובשווי הקבוצה: חמש השנים שלפני לעומת חמש שנים שאחרי תאריך הרכישה, והורדנו את ארבע הרכישות האחרונות (אחרי 2009) שאינן רלבנטיות, כי הן לא מספקות בסיס נתונים מינימלי לחקר ביצועים. לגבי 13 הנותרות, מגלים שני דברים מעניינים.
הראשון הוא שסטטיסטית, בממוצע ניצחו קבוצות הבייסבול 82 פעמים בעונה בחמש השנים שקדמו להעברת הבעלות, לעומת 81 ניצחונות בחמש השנים שאחרי. במילים אחרות, לגבי השאלה הנ"ל, החלפת הבעלים לא שינתה דבר; השינוי המינורי נכלל תחת טעות סטטיסטית.
אלא שכאן מגיעים לדבר השני: כמו שבחיים אין 2.4 ילדים, גם בבייסבול לא היתה קבוצה ממוצעת: כל בעלים חדש או שהצליח מאוד או שנכשל מאוד. יש רק קבוצה אחת ששמרה על יציבות מזעזעת - קנזס סיטי רויאלס. אלא שכאן הסיפור פשוט: דיוויד גלאס שרכש אותה ב־2000 כבר היה המנכ"ל והיו"ר שלה בעשור שקדם לכך, ולכן השתמש באותן טקטיקות של קמצנות כרונית וטיפשות ארגונית, שהותירו קבוצה נטולת כל כישרון ויכולת להצליח. היציבות של גלאס נובעת מהיותו כישלון גמור בשני תפקידיו, הן כמנכ"ל והן כבעלים. כל שאר הבעלים שרכשו קבוצות השיגו שינוי מהותי בתפקוד הקבוצה - אם לטובה ואם לרעה. זה מצביע על חשיבות התרבות הארגונית: הרי קבוצה גרועה יכולה להשתפר דרך הדראפט או דרך מציאת כשלי שוק. בתיאוריה, היא לא תחסר כישרון לאורך זמן רב. מה שמתברר לאחרונה בבייסבול ובכדורסל הוא שהצלחה אמנם קשורה לכישרון, אך יותר לטיפוח כישרון מאשר לרכישתו.נכון, יש כישרונות שדבר לא ימנע מהם לנצח, כמו לברון ג'יימס, שלקח איתו חבורת דחלילים בקליבלנד עד לגמר ה־NBA. אבל רוב השחקנים האחרים, לרבות כוכבים ואפילו סופרסטארים, זקוקים לצוות משלים ולתרבות עוטפת שמטפחת את יכולותיהם לנצח. את התרבות הזו יוצרים מההנהלה, כלומר מלמעלה כלפי מטה, ולא להפך.
2 תגובות לכתיבת תגובה