דו"ח נציב תלונות הציבור על שופטים: 1 מכל 6 תלונות - מוצדקת

נציב תלונות הציבור על השופטים, שופט בית המשפט העליון בדימוס אליעזר גולדברג, פרסם לפני זמן קצר את הדו"ח השנתי שלו לסיכום 2011, ממנו עולה כי 89 תלונות שהוגשו נגד שופטים נמצאו מוצדקות (17%), לעומת 433 תלונות שנבדקו ונמצאו לא מוצדקות (83%). בנתונים כוללים גם 44 תלונות נוספות שמוגדרות ככאלה שהבירור בהן מוצה – הרי שבסה"כ 133 תלונות נמצאו מוצדקות כלומר 23% מהתלונות.

תלונות המוגדרות ע"י הנציב ככאלה שהבירור בהן מוצה, הן כאלה שנמצא בהן ליקוי בהתנהגותו של השופט, אלא שהנציב קבע כי ליקוי זה "אינו מגיע למדרגה המצדיקה קביעה כי התלונה מוצדקת".

אחד הממצאים הבולטים העולים מהדו"ח הוא הצמצום במספר התלונות המוצדקות שהוגשו על שופטי בית המשפט לענייני משפחה. בשנת 2010 נמצאו 37 תלונות מוצדקות נגד שופטים לענייני משפחה לעומת 95 תלונות נגדם שנדחו – כלומר 28% מהתלונות על שופטי משפחה – התקבלו. בשנת 2011 חל שיפור ניכר במצב כאשר רק 9 תלונות נמצאו מוצדקות לעומת 95 תלונות שנדחו – כלומר פחות מ-9% מהתלונות על שופטי משפחה התקבלו.

המצב הפוך בבתי המשפט המחוזיים: ב-2010 רק 10% מהתלונות נגד שופטי מחוזי נמצאו מוצדקות לעומת 90% מהתלונות שנדחו. ב-2011 לעומת זאת זינק מספרן של התלונות המוצדקות ל-17%. בנוסף הנציב קיבל 2 תלונות נגד שופטים בבית המשפט העליון, לעומת 0 תלונות מוצדקות נגדם שנה קודם לכן.

בדו"ח הנציב, המשתרע על 140 עמודים לא נחשפת זהותם של השופטים שהתלונות נגדם נמצאו מוצדקות והנציב רק מציין את הערכאה בה מכהן כל שופט. בדו"ח מפורטות דוגמאות לחלק מההחלטות שניתנו.

24% מהתלונות המוצדקות עניינן התנהגות בלתי ראויה של שופט. כדוגמה לתלונה מוצדקת מפורט בדו"ח מקרה בו הוגשה לבית המשפט חוות דעת של מומחה מטעם אחד הצדדים. לפי הנטען, במהלך הדיון אמרה השופטת מבית משפט שלום כי המומחה יהיה מוכן לכתוב כל מה שיתבקש ממנו. לאחר שהמומחה התלונן הסבירה השופטת כי לא הטילה בשום אופן ספק במקצועיותו של המומחה. הנציב קבע כי התלונה הינה מוצדקת.

במקרה אחר בבית משפט שלום התלונן עורך דין כי במהלך דיון החל השופט לצעוק עליו בשל אי הסכמתו לוותר על עדותו של אחד מעדי התביעה, תוך שהוא מכה על הדוכן. הנציב קבע כי הרמת קול ודפיקה על הדוכן מצד השופט אינן ראויות לשמש כאמצעי שכנוע.

תלונה נגד שופטת שלום אשר יצאה לגמלאות מבלי לתת פסק דין בתיק שהתברר בפניה והמתין במשך 10 חודשים לאחר הסיכומים – נמצאה אף היא מוצדקת. הנציב קבע כי אף אם מתן פסק הדין כרוך במאמץ, בהעדר עוזרת משפטית או קלדנית (בתקופה של 3 החודשים לאחר הפרישה בהם אמור השופט להשלים מתן פסקי דין), הרי שהשופט אינו רשאי להשיל מעצמו את חובתו לסיים את כל תיקיו ולא להשאיר תיקים פתוחים. הנציב קבע כי מסקנתו ממקרה זה היא כי על מנהל ביהמ"ש לשקול הוצאת הנחיות מתאימות לשופטים לפני פרישתם, שיסדירו את הפן המנהלי בנדון על כל היבטיו.