אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
קבוצה בורחת מגורלה

קבוצה בורחת מגורלה

ראפר אמריקאי ואוליגרך רוסי ינסו לשקם בשנים הקרובות לשקם את מותג הספורט הכושל - נטס - בברוקלין. האם יש לזה סיכוי?

07.05.2012, 09:27 | אסף רותם

בשבוע שעבר נחשף הלוגו של ברוקלין נטס מה־NBA, לשעבר ניו ג'רזי נטס. הציפייה ללוגו החדש היתה גדולה מכיוון שהיוצר/מפיק/ראפר ג'יי.זי, שמחזיק באחזקת מיעוט בקבוצה, ניהל את הליך עיצובו מחדש. ולאחר שנחשף, הלוגו, כדורסל לבן שעליו האות B בשחור, זכה לניתוח מדויק מפיו של טוני קורנהייזר, פרשן רשת ESPN: "זה יכול היה להיות סמל של קבוצת כדורסל בברית המועצות. מג'יי.זי ציפיתי ליותר". קורנהייזר כיוון בביקורת שלו לבעלים העיקרי של הקבוצה, האוליגרך מיכאיל פרוחורוב.

הכוח השחור

 

כשמיכאיל שפרוחורוב רכש את הקבוצה ב־2009, לא כל כך ידעו באמריקה כיצד תיראה קבוצת כדורסל תחת בעלות רוסית. האם הוא יהיה מוכן לעשות ב־NBA את מה שדומיו עשו בליגה האנגלית, ולהתעלם פשוט מכל מגבלה פיננסית? האם שחקנים אירופים - ובפרט רוסים - יקבלו עדיפות בנטס? לשאלות הללו עדיין אין תשובות. פרוחורוב עשה מעט בשנתיים האחרונות, ובעיקר התכונן למעבר לשכונה חדשה ולאולם חדש שעלה כמיליארד דולר להקימו. ולכך הוא הוסיף לוגו חדש, ומדים שיהיו בשחור־לבן.

מדים שחורים היו פופולריים בשנות התשעים, אז הלוגו, המדים ובמיוחד הכובע השחור של לוס אנג'לס ריידרס הפכו למצרך חובה כמעט בכל חדר של אפרו־אמריקאי צעיר. המדים אפיינו את חבורת הילדים הרעים ששיחקה בקבוצה, ואת החיבה האדירה לקבוצה של ראפרים שפיתחו את הגנגסטר ראפר – אז ז'אנר מוזיקלי מחאתי וחדש – בסלאמס של לוס אנג'לס, ומשם כבשו את החוף המערבי ואת העולם כולו. אחרי הריידרס קבוצות פוטבול, פוטבול מכללות, בייסבול וכדורסל עשו מתיחות פנים לצבעי הקבוצה וללוגואים, וכולן הגיעו לאותה מסקנה: יש לאמץ את המדים השחורים, בתקווה למכור עוד קצת מרצ'נדייז ולהתחבר לכוחות התרבותיים החדשים.

אלא שהצבע השחור יכול להיות גם קריצה לתושבי ברוקלין. השחורים מהווים כ־32% מהאוכלוסייה בברוקלין, פי שלושה משיעורם באוכלוסייה הכללית בארצות הברית. ובדבר אחד אין ספק: עם כל הכבוד להיסטוריה הרזה והעצובה של הנטס בניו ג'רזי, ברוקלין היא המותג החדש, ודרכו ינסו פרוחורוב וג'יי.זי ללבות את הגחלים הדועכות בחיבור המסורתי שבין תושבי השכונות לספורט השכונות – כדורסל. אחרי הכל, זה ספורט שמשוחק ברמה המקצוענית בארה"ב בעיקר על ידי שחורים. יעזור גם שניו יורק ניקס נתפסת כקבוצה של מנהטן העשירה - והלבנה.

המדים החדשים כבר בחנויות. אלא שהצבע השחור יכול להיות גם קריצה לתושבי ברוקלין. השחורים מהווים כ־32% מהאוכלוסייה בברוקלין, פי שלושה משיעורם באוכלוסייה הכללית בארצות הברית, צילום: איי פי המדים החדשים כבר בחנויות. אלא שהצבע השחור יכול להיות גם קריצה לתושבי ברוקלין. השחורים מהווים כ־32% מהאוכלוסייה בברוקלין, פי שלושה משיעורם באוכלוסייה הכללית בארצות הברית | צילום: איי פי המדים החדשים כבר בחנויות. אלא שהצבע השחור יכול להיות גם קריצה לתושבי ברוקלין. השחורים מהווים כ־32% מהאוכלוסייה בברוקלין, פי שלושה משיעורם באוכלוסייה הכללית בארצות הברית, צילום: איי פי

מותג בעייתי

והצורך במיתוג חדש נובע מהמיתוג הישן: 35 שנה בניו ג'רזי הפכו אותה לקבוצה שהיא יותר מגרועה - כמו לא מעט קבוצות בליגת ה-NBA, היא פשוט חסרת יכולת לייצר עניין לאומי, אבל הבעיה שלה גדולה יותר כי היא לא מצליחה לייצר עניין אפילו בשוק המקומי, שבו שולטת האויבת מניו יורק, הניקס.

הנטס היו כל כך גרועים במשך כל כך הרבה זמן, שכנראה האירוע הזכור ביותר ב־35 השנים שלהם בניו ג'רזי היה היריקה שצ'ארלס בארקלי שחרר לכיוון אוהד מעצבן והיא נחתה בטעות על ילדה קטנה. זה קרה ב־1991, ואף שמאז הנטס הגיעו לגמר ה־NBA פעמיים, הדבר הכי מרגש שקרה באולם הכדורסל בניו ג'רזי היה שג'יימס גנדולפיני (AKA טוני סופרנו) הגיע למשחק.

בארה"ב קבוצות שמתקשות לייצר לעצמן נישה אפילו ברמה המקומית, כדוגמת סיאטל סופרסוניקס, נוטות לעבור לעיר אחרת, ושם לנסות ולפתוח מסורת חדשה בעיר חדשה. בכך הסוניקס, שהפכו לסיטי ת'אנדר, הצליחו: לכך הוביל קצת מזל בדראפט, ובעיקר הודות להבנה שיש להקים מערכת לוגיסטית ומקצועית, שבנויה כל כולה כדי לשפר את הקבוצה, ובפרט את הסופרסטארים, במקום להניח להם "לעשות את מה שהם מקבלים כסף כדי לעשות" (כלומר לזרוק לסל הרבה). ממרומי ההצלחה, הת'אנדר היא המודל האידיאלי של כל קבוצת כדורסל, ובוודאי של אלה שנודדות בין ערים, אבל זהו מקרה ייחודי, שחלקו נובע, כאמור, ממזל בדראפט, וברובו הוא פשוט קשה ליישום, וטרם פוענח על ידי הליגה כולה.

מה שכן קל וחשוב ללמוד ממנו זה שהדרך לתת למותג מתחדש ערך חדש, מחייבת הצלחה במגרש.

דרון וויליאמס (מימין). כוכב בעיקר בעיני עצמו, צילום: איי אף פי דרון וויליאמס (מימין). כוכב בעיקר בעיני עצמו | צילום: איי אף פי דרון וויליאמס (מימין). כוכב בעיקר בעיני עצמו, צילום: איי אף פי

הופשטו מהנכסים

לנטס יש כמה חודשים בודדים לשנות לחלוטין את הסגל העלוב של הקבוצה. בעונה שעברה, הנטס הנחיתו כוכב - כלומר, בעיקר בעיני עצמו - הרכז דרון וויליאמס. אלא שתמורתו הקבוצה פשוט הופשטה מנכסים. הנטס שלחו ליוטה את הרכז דוויין האריס, אולסטאר בעברו, שהיה אז בן 27, ובמקביל, את כל העתיד: דריק פייבורס, פאוור פורוורד בעל פוטנציאל אדיר, שהיה הבחירה מספר 3 בדראפט והוא ממשיך להתקדם ולהשתפר. ושתי בחירות גבוהות בדראפט. התוצאה: ניו ג'רזי סיימה עוד עונה איומה ולא התקרבה לפלייאוף מהמזרח העלוב, בעוד שיוטה שבה לפלייאוף מהמערב הקשה.

וויליאמס הובא כדי לשכנע סופרסטאר אחר - דווייט הווארד מאורלנדו - להגיע אף הוא לשם, תחת טרנד קבוצות־העל שהחל לפני כמעט שנתיים, כשלברון ג'יימס החליט לחבור לדוויין ווייד ולכריס בוש במיאמי (אם כי בוש מעולם לא היה ולעולם לא יהיה סופרסטאר). בנוסף, אל וויליאמס נוספו ג'ראלד וואלאס שהגיע השנה בטרייד וכריס האמפריז, שפרח לאחר שקיבל הזדמנות בעקבות פציעתו של ברוק לופז המוכשר. גם וואלאס וגם האמפריז שחקנים טובים אם כי לא מוערכים, אך אינם מחויבים לקבוצה בעונה הבאה. וכעת האווארד גם נפצע, וספק רב אם יחתום דווקא בנטס. וכשוויליאמס מביט לצדדיו ורואה שהוא מוקף בכישרון מינימלי, קשה לראות את גם אותו נשאר בקבוצה. ואם זה יקרה, הרי שפרוחורוב יוכל לרשום על שמו את הטרייד הגרוע ביותר בהיסטוריה של הליגה. וכך, יוכלו הנטס להתחיל את פרק החיים בברוקלין בדיוק באותה מסורת שאותה יצרו בניו ג'רזי, ושממנה ניסו לברוח.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות